מה שמייחד את נושא העבדות הוא התפיסה לגבי העבד וההתייחסות אליו כאל סוג של סחורה, משהו שקונים בכסף ומעריכים בשווי כספי. העבד אינו נמדד כבן-אנוש, אלא כחפץ.
העובדה שהעבד הוא מעין חפץ מקלה על האדון להעביד אותו. קל יותר לדרוש עבודה אינסופית ממישהו שאנו יודעים בבירור שהוא איננו כמונו, שהוא יצור מסוג אחר. העבד אמנם נראה כבן-אנוש, אבל למעשה הוא נחשב לחפץ. מאחר שהעבד היה קניין כספי, היה גם צורך לשמור עליו כפי ששומרים על רכוש פרטי.
אדם שנמכר לעבדות הפך לחפץ, למשהו שקונים בכסף, והוא איבד את חירותו ואת צלם האנוש שלו.
האיום של העבדות לא היה איום דמיוני או מרוחק. העבדות הייתה חלק קבוע מהנוף החברתי-תרבותי בכל החברות של העולם העתיק. אבות-אבותיו של כל אדם שני שתפגשו כיום, היו כנראה עבדים באחת התרבויות העתיקות.
במקרא מופיעים חוקי העבד בשלושה מקומות. נחקור את הופעותיהם באמצעות דף העבודה המצורף.
