אחד המאבקים הקשים המתחוללים בזמן האחרון לקראת הדיונים בתקציב המדינה קשורים ברפורמת החלב של משרד האוצר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הרפורמה המתוכננת כוללת פתיחה של שוק החלב הריכוזי, לתחרות ולייבוא חופשי. הטיעונים כבר מוכרים: אנשי האוצר מבטיחים הפחתת מחירים, ואילו הרפתנים מזהירים מפגיעה בשוק המקומי וביכולת הייצור בתקופת חירום.
נניח לרגע שהצדק עם סמוטריץ' הפעם, והגיע הזמן להעביר את שוק החלב למסלול תחרותי, כמו במרבית מדינות העולם. ונניח שמעמדנו בעולם ישתקם, ולא נסבול מתופעות BDS וחרמות למיניהם, כך שפתיחת השוק לא תיתקל בבעיות פוליטיות. העניין הוא אחר – מדוע זה המאבק אותו בחר שר האוצר בעת הזו?
כדי לענות על השאלה הזו, צריך להבין איך מגיעה הרפורמה לשולחנו של השר. העבודה על תקציב המדינה מתחילה מספר חודשים לפני סוף השנה האזרחית. ההתנעה שלה היא באגף התקציבים במשרד האוצר, שם טובי המוחות עמלים על גיבוש מספר רב של תוכניות ושינויי מדיניות מחוללי צמיחה שיאפשרו הן לחסוך כסף – במיוחד בעת חירום, והן לדחוף קדימה את הכלכלה הישראלית. כמה רפורמות מוצעות כבר שנים רבות במסדרונות האוצר ומונחות על שולחנו של השר, כדי שזה יקבל החלטה – מה הוא מקדם ועל מה הוא מוותר. ברגע שהוא מחליט – הרפורמות מנוסחות, מתוקצבות ונכנסות לטיוטת חוק ההסדרים.
במקביל לקמפיין ממוקד-המטרה של סמוטריץ' לפרק את שיטת המכסות של מועצת החלב, הוא מתעלם משוק אחר שבו הריכוזיות פוגעת באופן ישיר ביוקר המזון, ואולי אף הולכת להתעצם. מדובר בשוק הכשרות.
שוק הבשר בישראל מסתמך בעיקר על ייבוא. על פניו, הוא כבר פתוח. רק שיש בעיה אחת קטנה – בניגוד לכל שאר מוצרי המזון, שגם לגביהם יש בעיה של ריכוזיות רגולטורית בתחום הכשרות, בתחום הבשר הריכוזיות הזו מגיעה עם תג מחיר אסטרונומי. חוק בשר ומוצריו קובע שייבוא בשר דורש תעודת הכשר שנתנה מועצת הרבנות הראשית או מי שהסמיכה לכך. במקרה של הבשר, אין הסתמכות על גופי כשרות בחו"ל, אלא הרבנות בעצמה מסמיכה שוחטים, ראשי צוותים ובעלי תפקידים רלוונטיים בתחום השחיטה ואלה מוטסים לחו"ל כדי לפקח בעצמם על התהליך.
רק מה, גילדת השוחטים שומרת על עצמה, כמו הרבה גילדות, ובאמצעים שונים – בעיקר דרך גורמים בכירים ברבנות הראשית – בכיריה מוודאים שהיא תישאר סגורה ככל הניתן. כך נוצר מצב שיבואן בשר נאלץ לשלם עשרות ואף מאות אלפי שקלים בחודש לבעלי תפקידים בתחום, מה שלפי הערכות שונות מייקר את מוצרי הבשר המיובאים ב-20%-30%.
את הדבר הזה ניסו לפתור בממשלה הקודמת תחת כהונתו של השר לשירותי דת מתן כהנא ושל ממלא מקום מנכ"ל הרבנות דאז, עו"ד הראל גולדברג, באמצעות הקמת בית ספר לשחיטה שיגדיל משמעותית את מספר השוחטים המוסמכים. אך מאז כניסתו של מנכ"ל הרבנות החדש, יהודה כהן, לתפקידו – העסק תקוע, ויוזמות שונות לשינוי המצב, כולל של הרב הראשי הנוכחי קלמן בר, פשוט נחסמות.
ככל שעובר הזמן וגילדת השוחטים סגורה, השווי של החברים בה מאמיר וכך גם העלויות של יבואני הבשר שבסופו של דבר מגלגלים אותן לצרכנים, כלומר – אלינו. וכדי להוסיף חטא על פשע, במשרד לשירותי דת פרסמו לאחרונה תזכיר חוק שתכליתו לבטל את רפורמת הכשרות שעברה בכנסת הקודמת, שהייתה ניסיון משמעותי ראשון לפתוח את שוק הכשרות כולו לתחרות, באופן שיאפשר לגופי כשרות פרטיים להיכנס לשוק תחת הרגולציה של הרבנות ובכך להביא להוזלת עלויות ההשגחה. ביטול הרפורמה, שמגיע לאחר הקפאתה מיום הקמת הממשלה הנוכחית, כולל עלות ענקית של העסקת אלפי משגיחי כשרות בידי המדינה, עלות תקציבית המוערכת ב-250 מיליון שקל.
היעדר הטיפול בריכוזיות בשוק הבשר, המושפע בראש ובראשונה מנושא הכשרות, וכן הכוונה לבטל את רפורמת הכשרות – הם שני צעדים המנוגדים בתכלית לכל מה שסמוטריץ' מדבר עליו כשהוא מגן על הרפורמה שלו בשוק החלב. אלה גם צעדים שהציבור לא מודע להם.
אז אולי לסמוטריץ' אכפת מיוקר המחיה, ואולי גם אין לו בעיה לריב עם גופים חזקים במשק, אבל לא כשזה מגיע לכיס של עסקנים בכירים שבמקרה גם מחוברים חזק לשותפים הקואליציוניים שלו. כנראה שגם כשזה מגיע לפוליטיקה, הוא מפריד בין חלב ובשר.
