מרבית האנשים יסכימו כי חשוב לתמוך באנשים עניים ולסייע להם להתמודד עם מצוקתם. אולם עצם ההכרה בחובה לתת צדקה אינה מספיקה כשלעצמה, משום שהיא גוררת אחריה שאלות כבדות משקל: כיצד יש לתת לעניים? למי צריך לתת? לאיזו מטרה ראוי לתרום, ובאיזה אופן נוכל להבטיח שהתרומה שלנו אכן תשיג את מטרתה?
את השיעור נפתח בסרטון קצר:
(כתובת הסרטון: https://youtu.be/RJx-dzDGv_A )
לאחר הצפיה בסרטון נדון בקצרה בשאלות הבאות:
חג הפורים נקשר באופן טבעי למסיבות, תחפושות, משלוח מנות ובילויים משפחתיים. אולם מעבר לכל אלו מדגישה המסורת היהודית את מצוות "מתנות לאביונים" שנחשבת למצווה החשובה ביותר בחג הפורים. נקרא כעת את הפסוקים במגילת אסתר שבהם מתואר כיצד החליטו היהודים בשושן הבירה לציין את חג הפורים, ולאחר מכן את דברי הרמב"ם ביחס למצוות מתנות לאביונים, בהם הדגיש שמצווה זו עולה בחשיבותה על מצוות אחרות הנוהגות בפורים כגון משלוח מנות וסעודת החג:
וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל-שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
אסתר, פרק ט', פסוקים כ'-כ"ב
.
מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים.
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה י"ז
כעת נחלק את התלמידים לקבוצות של 4-5, ונטיל עליהם משימת סימולציה:
אילו היו בידיהם 1,000 ש"ח לתרום, כיצד היו מחלקים את הסכום בין האפשרויות השונות, ומדוע:
כעת, נבקש מנציגי הקבוצות להתייחס לשאלות הבאות:
לסיכום השיעור, נקרא כיצד אפיין הרמב"ם את סוג הצדקה המעולה ביותר:
מעלה גדולה [במתן צדקה] שאין למעלה ממנה: זה המחזיק בידי ישראל שמך (נעשה עני), ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות ולא ישאל.
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים פרק י', הלכה י'
לפי הרמב"ם, ישנם שלושה יתרונות בולטים בצדקה מסוג זה:
ראשית, התרומה היא חד-פעמית, ובעקבותיה יוכל העני לצאת ממצב העוני במקום לפתח תלות בתרומות בהמשך דרכו.
שנית, הנותן מכיר באופן אישי את המקבל, ולכן יש סיכוי נמוך מאוד לשחיתות או למעילה בכספי התרומה.
שלישית, כאשר התרומה מגיעה בצורה של שותפות עסקית או של הלוואה, אין בכך כדי לבייש את המקבל. זאת בניגוד לסיטואציות אחרות, שעלולות לגרום לעני בושה גדולה, כאשר הוא נדרש לבקש תרומות על מנת להתקיים.
