תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

הפוך מפורנו: איך לחנך נערים ל"מיניות חיובית"?

הניסיון לחנך נערים למיניות בריאה באמצעות הסברים על הסכנה שבפורנוגרפיה לרוב לא ישיג את המטרה. נערים אינם מעוניינים לשמוע מהמבוגרים רק מה לא טוב או אסור, אלא גם מה הם ״אמורים לעשות". כתבה ראשונה בסדרה "יומן נעורים"
נער אסור, נער מותר (צילום: pixabay)
נער אסור, נער מותר (צילום: pixabay)
ד"ר ירון שוורץ הוא רכז תחום המגדר בתיכון הרטמן ואחראי על תוכנית הלימודים הניסויית ״בית מדרש – גבריות, יהדות ומגדר״. את התוכנית שוורץ כתב באופן ייחודי עבור התיכון והוא מלווה באופן קבוע את ביצועה בפועל, וכמו כן מתעד את הפעילות בה מבחינה מחקרית. שוורץ הוא בעל תואר ד״ר מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן והוא מתמחה בתחום ייחודי של חינוך נערים לגבריות. את התואר השני והראשון סיים בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל-אביב. ממקימי עמותת אסל״י (גברים

כיצד ניתן להקנות לבנים ולנערים התנהגויות מיניות בריאות ובטוחות? מחקרים טוענים כי יש להתחיל ולעסוק בנושא בגיל הנעורים המוקדם, אך בישראל כמעט שלא נעשה דבר בנדון עד כה, לא בהיבט הפדגוגי ולא בהיבט המחקרי. המצב הזה אינו בריא עבור הנערים הישראלים, ובהתאם גם עבור החברה הישראלית כולה, כפי שכבר ראינו במספר מקרים, באיה נאפה, באילת ולאחרונה ביישוב בדרום הארץ. בשורות הבאות אבקש להציג מספר תשובות לשאלה מהו החינוך מיני הנכון והטוב עבור נערים, תוך מיפוי הבעיות הידועות למחקר בנוגע להתנהגויות מיניות של נערים בימינו.

עיצוב התנהגויות מיניות ופגיעות מיניות

חקר מהלך חיים 'ביוגרפי' של המיניות הגברית מגלה שקיימת המשכיות מגיל אחד למשנהו וכל התנהגות מינית בגיל מסויים נובעת מגיל קדום יותר. בנוסף, מחקרים גילו כי ההתנהגויות המיניות הגבריות אינן עוברות תמורות משמעותיות. כך למשל, לאורך חייהם מחפשים גברים דרך למימוש התנהגויות כגון כוחניות, תחרותיות, כיבוש ושליטה באמצעות המפגש המיני. התכונות הללו מוצבות כדרישה להוכחת הגבריות החל מגיל הנעורים המוקדם ולאורך נערותם ובגרותם של הבנים.

הצורך של נערים למהר ולאמץ לעצמם תפיסות נורמטיביות של התנהגות מינית ממושטרת הביאה חוקרים לטעון כי התנהגויות מיניות בקרב בני נוער הן תמיד סיכוניות ובעייתיות מבחינה פסיכולוגית, חברתית ומוסרית.

בגיל ההתבגרות המוקדם, לאחר ההתפתחות ההורמונלית וההתפרצות הפתאומית של בלוטות המין, מופיעה סקרנות קיצונית בקרב הנערים לגבי הגוף: גופם שלהם וגופם של הסובבים אותם, בנות ובנים. זהו לרוב השלב של תחילת הפנטזיות המיניות ושל הסקרנות הראשונית הטבעית, שבעבר קיבלה מענה בעיקר בעזרת הדמיון. אולם מאז שהפורנוגרפיה נעשתה נגישה, היא הפכה למענה העיקרי של אותה סקרנות. האינטנסיביות של השימוש בתכנים פורנוגרפיים יוצרת פגיעות חמורות בהתפתחות המינית של הנער, לפעמים עד לאין-אונות.

צפייה אינטנסיבית בסרטונים פורנוגרפיים עשויה אף ליצור אדישות בנוגע להטרדות מיניות כלפי נערות ונשים, לאלימות פיזית ולכל התנהגות לא הולמת המופעלת נגדן. ברבים מהסרטים הפורנוגרפיים שבהם צופים נערים אקטים של חוסר התחשבות, מניפולציה, ניצול ואף הפעלת כוח אלימה הם לגיטימיים לחלוטין. הגבר יכול להכות את האישה, להשפילה, לאיים עליה בנשק, לגרום לה נזקים גופניים, לאנוס אותה – לבד או ביחד עם גברים נוספים – ובסיום הסצנה מתברר לצופים כי היא נהנתה מהעניין.

כך, מדי יום צופים מאות מיליוני נערים ברחבי העולם בסצנות של עינויים, פגיעות, אונס ואלימות. מהלך זה מייצר מצב בו עבור נערים, התנהגות מינית נקשרת לנרטיב של אלימות וניצחון על האישה המתנגדת. את המסרים הללו מבססת לא רק הפורנוגרפיה אלא גם סוכני תרבות מרכזיים אחרים: ההורים, המורים, קבוצת השווים והמדיה בכלל, וכל אלו יחד מעצימים את ההבנה שמיניות גברית מושתתת בהכרח על יחסי כוח המפלים לרעה נערות ונשים.

מחקרים בהשתתפות מאות נערים שהתבצעו בעשור האחרון, הראו כי הטרדה מינית הפכה לשלב הכרחי בהבניית הזהות הגברית אצל נערים. בעיני רבים מהנערים כל צורת כפייה הינה לגיטימית לצורך השגת מגע מיני: שכנוע, התעקשות, נגיעות, שקרים, הבטחות שווא, חסימה פיזית, איום פיזי, איום ורבלי, כינוי בשמות גנאי, כפיית מגע גופני, התעלמות מבקשה להפסיק, סחיטה ואיומים. בקרב המרואיינים לא נמצאו אמפתיה או התייחסות לחוויה המינית מהצד של הנערות.

נערים אף טענו כי לבוש חושפני של נערות הוא שגורם להתנהגותם הפוגענית או לכך שהם בחרו להתעלם מהתנגדות לא מפורשת: "לא הייתי בטוח שהיא אמרה 'לא'". חלק מהנערים שהשתתפו במחקר אמרו כי הבינו שההטרדה המינית או הצורך להפגין עניין מיני בכל נערה שפגשו,הם חלק מ'כללי ההתנהגות' המצופים בתוך קבוצת השווים. כך, גם בני נוער שהורשעו בתקיפות מיניות חזרו וציינו את האתגור לגבריות כטריגר מרכזי שהוביל אותם למעשיהם, מתוך הערכה שלא יזכו לקיים יחסי מין בדרך אחרת – בשל גילם הצעיר, בשל מצבם החברתי או המראה החיצוני שלהם.

מהלך החיים המיני של נערים, אשר מתחיל בצפייה אינטנסיבית בפורנוגרפיה, מעצב למעשה את ההתנהגות המינית שלהם בחיים הבוגרים. המין הופך למדד היחיד לביטוי הגבריות, והוא זוקק אישור חברתי מקבוצת השווים והחברה. למרבה הצער, המעבר לחיים זוגיים ממושכים בגיל בוגר יותר לא משנה מהותית את ההתנהגויות המיניות שאומצו בנערוּת.

הפתרון: עיצוב גבריות כסובייקטיביות מינית

לפני כשמונה שנים ייסדנו בתיכון הדתי-ניסויי הרטמן לבנים בירושלים תכנית ייחודית בשם ״בית מדרש: גבריות, יהדות ומגדר״, העוסקת בעיצוב הזהות המגדרית-גברית של הנערים. עבודתנו המתמשכת עם בני הנוער בתיכון הרטמן, יחד עם תובנות מהמחקר הקיים בנושא, הובילו אותנו להבנה כי השיח ה"סיכוני" איננו אפקטיבי בקרב נערים, והוא רק מרחיק אותם מהנושא; נערים מעוניינים לדעת מה הם ״אמורים לעשות״ ולא רק לשמוע מהבוגרים סביבם מה לא טוב או אסור לעשות. מכאן עלה הצורך לפתח תפיסות של מיניות חיובית, במטרה להציע ידע רלוונטי ובעל ערך. הנחת המוצא לעבודה בכיוון זה היא תפיסות של פסיכולוגיה חיובית, לפיהן התנהגות מינית אמורה להיות חיובית ועליה להיות חלק בלתי נפרד מההתנהגות האנושית. מיניות חיובית שמה דגש על העונג, ההנאה, ההסכמה, בריאות הנפש והגוף. אין משמעות הדבר כי כל התנהגות מינית היא בהכרח רצויה, אלא שמניעת התרחשויות שליליות היא חלק בלתי נפרד מתפיסה זו. מאחורי ההגדרות הללו עומדת השאיפה לממש 'זכויות מיניות', ויש אפילו שכינו זאת בשם 'פיתוח מודעות עצמית-מינית'. גישה זו מציעה מגוון רחב של אסטרטגיות שדרכן מומלץ לנערים ללמוד על עצמם, על גופם ועל אינטימיות.

יחסים רומנטיים בין בני נוער שכללו עקרונות של מיניות חיובית נמצאו כמשפיעים על שיפור בהערכה העצמית וכמחוללי רווחה מינית (Sexual well-being), מושג הקושר בין התנהגות מינית לבריאות פיזית, רגשית ומנטלית. ברווחה מינית נוצרת חוויה חיובית של ביטוי התשוקה, לצד יכולת להתמודד עם בן/בת הזוג בסיטואציות מיניות שונות, ובכלל זאת לנהל את התשוקות, לבחור להשתמש באמצעי מניעה או להימנע ממין כלל, ליהנות מרגשות של סיפוק ועונג ולהיות חופשיים מכאב, חרדה או כל אפקט שלילי אחר הנקשר למיניות.

באמצעות אימוץ עקרונות לפיתוח 'סובייקטיביות מינית' – כלומר, מודעות לאפשרות של רווחה מינית והחלתה בהתנהגות האישית – ניתן לגבור על הבניות נורמטיביות של מיניות פוגענית כמו אלו שתוארו לעיל. כדי לפתח יכולת כזו על הנערים לראות את עצמם קודם כול כסובייקטים ולא כאובייקטים; להכיר ברגשות מודחקים בתוכם ולבצע עבודת עומק ביחס להתנהגויות המיניות שכבר רכשו לעצמם. חינוך לראיית כל אחד מבני הזוג כסובייקט ולא כאובייקט, לצמצום צריכת הפורנוגרפיה, לוויתור על הקשר בין מיניות לשליטה, ולהפסקת השימוש בנשים כ'ערך' – עשוי לעצב תפיסה חדשה של מיניות בקרב נערים. יחסי סובייקט-סובייקט, בהם כל אחד מן הצדדים נתפס כסובייקט, יכולים להביא להעצמה הדדית במקום לסיפוק האגו האישי והאדרתו. בעוד יחסי אובייקט-אובייקט יוצרים פגיעות (וכמובן שיחסי אובייקט-סובייקט הם פוגעניים לא פחות), יחסי סובייקט-סובייקט יכולים לחולל ריפוי.

במהלך שנותיה של התכנית ״בית מדרש: גבריות, יהדות ומגדר״ ראינו שוב ושוב כיצד השיח הסיכוני – שמורכב מהמילים 'אסור', 'מסוכן' וכדומה – נתפס כלא רלוונטי בקרב נערים. לעומתו, החינוך לרווחה מינית באמצעות הבהרת הרעיון של יחסי סובייקט-סובייקט, לצד תמיכה רחבה מהצוות החינוכי – הצליחו לשנות נורמות ולהוות תחליף להתנהגות המינית הנורמטיבית שנערים מנסים לחקות. ככל שמצטבר יותר ויותר ניסיון פרקטי בהוראת גישה זו, אנחנו למדים כי יש בכוחה לשמש כמצפן לתפיסות מיניות בריאות ובטוחות.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics