"וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמועַ. לִלְמוד וּלְלַמֵּד…"
(מתוך ברכת אהבת עולם, סדר תפילת שחרית)
לקראת שנת הלימודים התש"פ התקבלה החלטה בצוות מחשבת ישראל במרכז חינוך ליאו-באק בחיפה, לשלב את המעורבות החברתית הנדרשת מכל תלמיד במערכת החינוך עם לימודי המגמה.
המטרה הייתה ליצור מסגרת מעורבות חברתית המותאמת לתלמידים ומלווה את רוח הלימוד במגמה, תוך יצירת בית המדרש פעיל המוביל מלימוד למעשה. תהליך הלימוד והעשייה מובל בידי מורי המגמה, תוך שיתוף פעולה עם נוער תל"ם והכשרה מקבילה במרכז לפיתוח מנהיגות. לפני כל פעילות מעמיקים התלמידים בלימוד הקשור לנושא, ומכאן יוצאים לתכנונה, חלוקת התפקידים בה וביצועה.
בשנה שעברה, תלמידי המגמה בנו והעבירו לימוד בית מדרשי לתלמידי חטיבת הנעורים לקראת חג החנוכה, נטלו חלק ביצירת סדר ט"ו בשבט ב"בית חנה" המופעל על ידי עמותת אקי"ם וסייעו לבניית תיקון שבועות לכלל תלמידי השכבה.
שנת הלימודים הנוכחית נפתחה באופן "קפסולי" ומאתגר, אך התלמידים הספיקו ליטול חלק בשני פרויקטים לפני שנסגרה מערכת החינוך:
בשל שגרת הלימודים "הקפסולית", חלק מהלימוד המקדים נעשה בכיתה וחלק כלימוד עצמי ב"גוגל קלאסרום", חלקו צולם בבית הספר וחלקו בבתי התלמידים בליווי והנחיה מרחוק, מתוך ניסיון לשלב את כולם בעשייה.
התוצר הסופי משקף את הימים הללו, בהם השגרה משתנה בכל רגע, כל תוכנית זקוקה לתוכניות מגרה, ואנו נדרשים לגמישות, אלתור ומאמץ קצת אחר.
https://youtu.be/nlLoJdM410w
לסיכום
זוהי הרוח שאנו מבקשים להפיח בתלמידי המגמה שלנו, אשר אינם ששים בדרך כלל לעמוד בקדמת הבמה, אינם בעלי בטחון בעמידה מול קהל לומדים או צופים, ומתביישים לקראת שיתוף פעולה עם אוכלוסיות שונות.
המעורבות החברתית במגמה דוחפת אותם מעט קדימה, לצאת מהקליפות הנוחות בהן התכסו, לעמוד במצבים שאינם מורגלים בהם, לדרוש מעצמם קצת יותר מהמינימום של נוכחות בשיעור בבית המדרש.
כולנו תקווה לימים כתיקונם, להמשך עשייה מוצלחת בבית הספר ובקהילה.
צוות מחשבת ישראל
מרכז חינוך ליאו באק, חיפה
מתוך הדף לטקס קביעת המזוזות שכתבו התלמידים של "סיירת המזוזות":
או – מה יש למגמת מחשבת ישראל לומר על קביעת מזוזה
מצוות קביעת מזוזה אספה בדרך, עם הדורות והשנים, מנהגים שונים, תפיסות עולם שונות. יש הרואים בה סימן להיות הבית יהודי, יש הרואים בה תזכורת יומיומית לעיקרי אמונתם, ויש הרואים בה סגולה וברכה, שומרת מכל רע.
לא חשוב כיצד אתם תופסים את משמעותה של המזוזה, מתייחסים או לא, מנשקים או לא – מה שחשוב זה לחשוב מהי משמעותה של כניסתי לבית וצאתי ממנו – בין אם זה הבית שלי הפרטי, או כל מקום שמגיע אליו.
דוגמה לכך, של אדם אשר חשב על משמעות כניסתו וצאתו, היה אחד התנאים בתקופת המשנה, וכך מסופר עליו:
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּבִיצִיאָתוֹ – תְּפִלָּה קְצָרָה.
אָמְרוּ לוֹ – מַה מָקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ?
אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי – אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תְּאַרַע תַּקָּלָה עַל יָדִי.
וּבִיצִיאָתִי – אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל חֶלְקִי:
כל כך הרבה שעות ביום אנו נמצאים בכיתה, בחברת תלמידים ומורים. כדאי לנו לאמץ מחשבתו זו של רבי נחוניא בן הקנה, ואת מנהגו של האדמו"ר הזקן (ר' שניאור זלמן מלאדי) כשהיה מגיע ללימוד או לתפילה, לומר את המילים – "הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך"!
