"בפעם הראשונה בחיי אני מתלבט, לקראת נסיעה לארצות הברית, אם ללכת ברחוב עם סממנים יהודיים", התוודה ד"ר אלון שלו בפרק 80 של ההסכת "למען השם", שבו שוחח עם הרב ד"ר דניאל הרטמן על גל האנטישמיות העכשווי, ובפרט זה המתחדש בימים אלה באמריקה.
למען השם – פרק 79: ללכת בין הכיפות
למען השם – פרק 78: סוף מצור במחשבה תחילה
למען השם – פרק 77: להיות עם חצי-חופשי בארצנו
למען השם – פרק 76: על קדושה ואלימות
בשיחתם עסקו הרטמן ושלו בתפקיד הציונות לנוכח מציאות משתנה, שבה מדינת ישראל כבר לא יכולה לקרוא ליהודים החשים מאוימים בחו"ל לבוא ולחיות בה בביטחה. שיחתם נגעה באחריותה של מדינת ישראל כלפי יהדות התפוצות, ובהבדלים בין אנטישמיות "קלאסית" לבין אנטישמיות עכשווית, המושפעת מהמציאות בישראל ומהקונפליקט הישראלי-פלסטיני.
איך אפשר להבין מחדש את מעמדה של מדינת ישראל, במציאות שבה המדינה — במעשיה ובשיח הבינלאומי המתעורר סביבה — הופכת דווקא לגורם שמסכן את היהודים, גם את אלה החיים מחוץ לגבולותיה?
ואם מדינת ישראל אכן רואה את עצמה כבית הלאומי של העם היהודי כולו — מדוע היא מוכנה לשלם מחירים כבדים כדי להחזיר חטופים ישראלים, אך מהססת לפעול באותה מידה של אחריות והקרבה להגנתם של יהודים בתפוצות?
