"אנחנו רגילים כחברה לאלימות אידיאלוגית. יחד עם זה, אנחנו גם חיים במדינה שאלימות בה היא היוצא מן הכלל, וגם זו האידיאולוגית. אבל הפעם היא הגיעה למרכז השפיות הנורמטיבי שלנו."
בפרק 76 בהסכת "למען השם" שוחחו הרב ד"ר דניאל הרטמן וד"ר תומר פרסיקו על אירועי יום הזיכרון בשבוע שעבר, ועל מה שקרה סביב הטקס האלטרנטיבי – היהודי פלסטיני – בבית הכנסת ברעננה.
למען השם – פרק 75: חוגגים 77, מה זה אומר "עצמאות"?
למען השם – פרק 74: שואה, תקומה ומלחמה
למען השם – פרק 73: מי בכלל צריך אחדות?
בשיחתם ניסו הרטמן ופרסיקו להבין את הכעס, ויחד עם זה לחשוף את הסכנות שבאלימות האידיאולוגית הזו, ובמה שנראה בשבוע שעבר כהכשרתה.
מה קרה לשיח הפוליטי בישראל, שהפוליטי לדתי התערבב בו עד כדי כך שהוא מוליך לאלימות בשם "קדושה"? איך אפשר לשמור על קדושת יום הזיכרון בלי להדיר ממנו אף אחד? והאם באמת אין מקום ביום הזיכרון גם לכאב הפלסטיני? ואולי אפשר לדמיין עתיד בו ימי זיכרון משותפים יהפכו את הסבל האישי לאוניברסלי?
