אחד הנרטיבים המהותיים סביב חזרת החטופות, כמו גם בתקופה הראשונה של המלחמה, היה קשור במושג "ביחד" – ביחד ננצח. רוח ההתנדבות. וגם היום אין יהודי – כולל מבין מי שהתנגדו לעסקה – שלא שמח לראות את שלוש החטופות" – כך פתח הרב ד"ר דניאל הרטמן את שיחתו עם ד"ר תומר פרסיקו בפרק 63 של ההסכת "למען השם", שהוקלט בשבוע שבו שוחררו שלוש החטופות הראשונות בעסקת החטופים השנייה.
"אבל האם אנחנו באמת בתנופה של ביחד או בתנופה אחרת? ואיך העסקה הזו משנה את הנרטיב של החברה הישראלית?" שאל הרטמן.
למען השם – פרק 62: ספר אסור, ספר מותר
למען השם – פרק 61: ישראל השותקת
למען השם – פרק 60: מחיר המוסר
פרסיקו התייחס ל"נרטיב בולט שנשמע ביחס לחטופים מתחילת המלחמה: הרצון בהשבת החטופים נובע מעמדה שטחית של ליברליזם מערבי שעסוק באינדיבידואל ובזכויותיו, ואילו מי שבא בשם המסורת וההיסטוריה היהודית, בשם הדאגה לאומה, מתעלה על רצונו לראות את החטופים בבית, ונוקט בעמדה ה'בוגרת' שאומרת: אין ברירה וחייבים להמשיך להילחם.
"הנרטיב הזה התערער השבוע, כי האם רגעי השמחה של העם השבוע אינם משהו שהוא מעבר לאינדיבידואל? מי שרצה להחזיר את החטופים ואת החטופות הבין שהעם – ולא אינדיבידואלים – לא יהיה שלם אם לא נוכל לשמוח יחד ולהפגין ביחד את אותה ערבות הדדית. זה חלק מתהליך הריפוי."
"אני לא חושב שאנחנו לקראת ריפוי," אמר הרטמן. "אני חושב שאנחנו על סף התנגשות חברתית בין חלקי העם, מפני שאנחנו חברה שלא מסוגלת לדבר על מה היא עושה, למה היא עושה, וחשוב מזה – מה היא עוד תעשה. החזרת החטופים היא נקודת מפנה. ואין לנו תרבות של שיח, תרבות של התלבטות עמוקה – לכן אני חושש שאנחנו על סף פיצוץ."
הרטמן ופרסיקו הסכימו ביניהם שנרטיב נוסף שעיסקת החטופים הנוכחית מאתגרת נוגע לגבולות הכוח: "אנשים שוכחים שגם לכוח יש גבולות. כולם יודעים שאין אינסוף כסף, אין אינסוף רצון טוב, אין ביטחון אינסופי במה שהצד השני מבטיח לנו, אבל איכשהו – הסברה היא שכוח דווקא יש ללא גבול: אפשר לירות, ולכתוש ולכבוש עד אינסוף. והאמת היא שזה לא נכון. והנה, המקרה של החטופים מוכיח: אם נשתמש בכוח, הם ימותו."
