"למה ישראל שותקת?" בתהייה מטרידה זו פתח הרב ד"ר דניאל הרטמן את שיחתו עם ד"ר תומר פרסיקו, בפרק 61 של ההסכת "למען השם".
"אנחנו עומדים בפני הסכם כלשהו להחזרת חטופים – חלקי או בשלבים – וברור לכל בר דעת שזה ידרוש לשנות משהו בסטטוס קוו שנוצר כאן בשנה וחצי האחרונות. אבל אין על זה דיון ציבורי."

למען השם – פרק 59: חנוכה, אורות וצללים
למען השם – פרק 58: החזית החדשה במלחמה נגד הגיוס
למען השם – פרק 57: תוספת חרד"ל

"למעלה משנה אל תוך המלחמה ועוד לא ניסחנו לעצמנו מה אנחנו רוצים ביום שאחרי," הסכים פרסיקו. לדעתו, "אחת הסיבות לכך היא האבל. יש משהו שמרחיק מחשבות על העתיד כאשר מתיך מוטלים לפניך." הוא השווה זאת למילות התורה אחרי מות בני אהרון במשכן: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן."

"נוסף על האבל, אנחנו כועסים על הפלסטינים," אמר הרטמן. "איך אפשר לדבר על עתיד עם העם שצהל, שחשב ששבעה באוקטובר היה ההצלחה הגדולה של העם הפלסטיני?"

פרסיקו דיבר על כך שכמדינה שהתרגלה ל"ניהול הסכסוך", איבדנו את האופציה הזו: "'ניהול הסכסוך' הפך להיות 'הקונספציה'. אז כשאיננו יכולים לדבר על 'ניהול סכסוך' אנחנו שותקים. אנחנו לא יודעים לאן ממשיכים מכאן."
הרטמן התפלא עד כמה המצב הזה לא אופייני למפעל הציוני: "הציונות היא תנועה לפיתרון בעיות. אבל בשביל להגיד 'אם תרצו אין זו אגדה' – צריך לדעת מה רוצים."

"זה אולי הרובד המטריד מכל," אמר פרסיקו. "שאין אפשרות לנהל דיון ציבורי על הרצון. המרחב הדמוקרטי הציבורי שבו מתקיימים דיונים קרס, ואנשים לא יודעים אפילו מה הם הצדדים שהם עשויים לצדד בהם או להתנגד להם. דמוקרטיה לא יכולה להתקיים בלי דיון ציבורי."

הרטמן ייחס את הבעיה להשטחת הדיון למונחי "רק ביבי" או "רק לא ביבי", ואמר: "כשהשלטון אומר 'רק ביבי', אז לא צריך לדבר על מדיניות. ובצד השני, כשהאופוזיציה נאחזת ב'רק לא ביבי' – גם זה לא תורם לפיתוח עמדה ממשית. הם לא מציבים חזון".