בשבוע שבו גיזרת הצפון הלכה והתחממה, שוחחו הרב ד"ר דניאל הרטמן וד"ר תומר פרסיקו על שאלת מקומו של הכוח בפתרון הבעיות המהותיות שלנו, והרטמן תהה: "איך קרה שהכוח הפך לברירת המחדל?

למען השם – פרק 45: אש באיו"ש
למען השם – פרק 44: שישה שלא ישובו עוד
למען השם – פרק 41: תקיפה ממתינה

"אין על זה היום אפילו ויכוח ציבורי. גם יאיר לפיד כבר אומר – 'ניסינו משא ומתן עכשיו צריך לפעול'," אמר הרטמן ושאל את פרסיקו איך הוא מסביר את זה.

"בתחילת המלחמה היה ברור שצריך הרבה כוח כדי לרסק את גדודי חמאס," אמר פרסיקו. "אבל מההתחלה היה סירוב מוחלט לדבר על היום שאחרי, על תהליך מדיני שמשלים את התהליך הצבאי. ועד עכשיו אנשים ממשיכים לדבר באותם מונחים גם על החיזבאללה: 'ניכנס', 'נכבוש', 'נכריע', 'ניצחון מוחלט'. וזאת, בהתעלמות גמורה מכך שאנחנו כבר שנה בתוך המלחמה ורואים גם בעזה שזה לא עובד."

"מתברר שלא מלחמה רב חזיתית היא האתגר הגדול," הדגיש הרטמן. "מלחמה רב שנתית היא הבעיה. עברה שנה וסינוואר עדיין שם. אם יש מישהו שלא תוהה על גבולות הכוח אחרי השנה הזו, אני לא יודע באיזה מדינה הוא חי."

הרטמן הציע שאולי התפיסה הזו נובעת מכך ש"אנחנו עם שגדל על סיפור הנצחונות המלאים שלו, ואחר כך על הכישלון הגדול. ההשפלה, הגלות. הציונות התלבשה על הסיפור הזה, וכאילו שואפת להחזיר את עם ישראל לאימפריה שהוא ראוי לה."

"היסטורית, בכל פעם שהייתה לנו אימפריה או ממלכה היינו חייבים לטוות רשת של בריתות עם האזור," הזכיר פרסיקו.

"אבל המסורת שלנו לא שימרה את הרעיון הזה," אמר הרטמן. "לפי המסורת שלנו, הברית היחידה שתקבע גורל ישראל היא עם אלוהים, ובינינו. כאילו רק שנאת חינם בינינו תביא לתבוסתנו. גם זה סיפור שמתאים לתפיסה עצמית של אימפריה."

השניים סיכמו את שיחתם בצורך להתגבר על האדרת הכוח בשיח הנוכחי, ולחזור למורכבות בנוגע לעמדה הזו והרטמן הציע ש"אולי זה תפקידו של האזרח, שהוא הריבון: להטיל ספק, ולהעלות את השאלות."