"תשעה חודשי…" בצירוף המילים הלא סגור הזה פתח הרב ד"ר דניאל הרטמן את השיחה שלו עם האורח המיוחד של פרק 37 בהסכת למען השם – ראש המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן, תני פרנק. "תשעה חודשי מה?" שאל הרטמן. "תשעה חודשי מלחמה? תשעה חודשי דאגה? פחד? תסכול? אבל? יש גם תקווה… אחרי תשעה חודשים אנחנו מרגישים צורך לחשוב איפה אנחנו, מה למדנו, למה אנחנו מצפים."
למען השם – פרק 36: צו 8 למנהיגות
למען השם – פרק 35: משבר עתיד המדינה
למען השם – פרק 34: שתי עקדות לשני עמים
המושג ציפייה חיבר את פרנק ללידה: "זה כמו תשעה חודשי היריון. אתה מצפה למשהו. אתה רוצה להיאחז בעתיד. ברגע שמשבר גדול קורה – הדבר הראשון שאתה מנסה לחשוב עליו הוא העתיד. לצערי – אנחנו כל הזמן עדיין בציפייה."
"אני רוצה להוסיף לציפייה גם רגש של חובה," אמר הרטמן. "מה מצווה עליי ברגע הזה, כדי להשיג – כחברה – ביטחון. מה החובה שלנו לוודא כדי שהשבעה באוקטובר לא יקרה שוב?"
הרטמן תיאר את הצער שלו על כך שתחושת האחווה והאחריות והערבות ההדדית ששררו מיד אחרי שבעה באוקטובר התפוגגו: "מה שמאחד חברה זה לא אחדות דעים, אלא איך מתייחסים למחלוקת. ועכשיו, כל צד משוכנע שהדעה שכנגד היא מסוכנת למדינה, וזה מייצר הקצנה."
"נראה שאנשים מנסים להוכיח שהם צדקו כל הזמן," אמר פרנק. "כאילו המציאות מוכיחה בדיוק את הדעה שהיתה לי עוד קודם."
לקראת סוף שיחתם, ניסו הרטמן ופרנק לדמיין מה בכל זאת הם מייחלים לעתיד, ואיך מייצרים לשם העתיד תנועה של חשבון נפש.
