"ישראלים רבים היום מחפשים את כרטיס היציאה שלהם מפה," באמירה הזו פתח דב אלבוים את הפרק בהסכת "למען השם" שהקדישו הוא והרב ד"ר דניאל הרטמן לשאלת עתידה של מדינת ישראל. "זה מאוד מצער אותי," אמר.

למען השם – פרק 34: שתי עקדות לשני עמים
למען השם – פרק 33: חג לקיחת תורה
למען השם – פרק 32: איפה המדינה ואיפה החזון

"כל כך הרבה דורות המסורת עסוקה בצורה כמעט היסטרית בעתיד, במשיח, בשיבת ציון. אולי זה מה שמפריע לנו להתרכז בהווה, להבין שזה המצב ולא לפנטז על תמונות עתיד כאלה ואחרות," הציע אלבוים.

הרטמן הזדהה עם התחושה שיש בחברה הישראלית מה שהוא כינה "משבר העתיד".

"מצד אחד, נכנסה לחברה הישראלית ספקנות מאוד בריאה. פחות אמון בהנהגה הפוליטית, בהכוונה שלה, ובכך שתמיד נצליח להגן על עצמנו מפני האויב ששוחר את רעתנו."

יחד עם זה, הוא מזהה גם תפיסה חדשה: "אני פוגש אנשים שלא מפחדים. אצל אנשים שמחוברים לציונות כמשיחיות – ככל שהמצב גרוע יותר, כי אתה יוצא מפס קול פוליטי, לפס קול מטאפיסי, אמוני, משיחי. ואז, הפחד רק מחזק את ההבטחה שהציונות היא כאן לתמיד."

"גם לי, כחילוני היו תקוות משיחיות," אמר אלבוים. "היתה לי תקווה שמדינת ישראל תמצא את הדרך לשלום עם שכניה, מדינה שאזרחיה הופכים שותפים, שיש בה פלורליזם. זאת התקווה שלי שחטפה מכת גרזן בשבעה באוקטובר."

"אני מסרב להרגיש שזה מאוחר מדי," אמר הרטמן. "אני לא צריך עתיד. אני חי בהווה, ומנסה לחיות את האמירה: במקום שאין אנשים, השתדל  להיות איש."