"המנהיגים שלנו חושבים שרוב החברה שלנו כבר לא צרכנים של חזון. לכן הם לא מדברים על חזון. הם מדברים על טקטיקה," במילים אלה פתח הרב ד"ר דניאל הרטמן את פרק 32 בהסכת "למען השם" עם דב אלבוים, שאותו הקדישו לשאלת החזון.
"יכול להיות שמה שמנהיגינו מזהים הוא החברה הישראלית היא פשוט חברה שמפחדת לקוות," אמר הרטמן.
למען השם – פרק 31: או מקדש או יהדות
למען השם – פרק 30: האם לסכן חיילים כדי לחלץ גופות
למען השם – פרק 29: למדינת ישראל דרוש סולם
"חזון זה משהו שאתה רואה," אמר אלבוים, והביע דאגה מכך ש"היום יש לנו בעיה לראות מה קורה." אבל הרטמן סבר דווקא ש"חזון הוא היכולת לראות את האפשרי, גם אם הוא לא נמצא כרגע".
הרטמן טען כי האידיאלים שלנו לגבי העתיד הם למעשה השתקפות של הערכים שאנחנו מחזיקים בהם בהווה. "אם כן, איפה החזון של ישראל הליברלית?" תהה אלבוים. "הנה, לחרדים ולציונות הדתית יש חזון מוגדר. אבל נדמה שציבור הישראלי, החילוני, הציוני, הולך נטול חזון בעשורים האחרונים. היה לו חזון של שלום, ועכשיו רבים כבר לא חשים שהוא יכול להתקיים בטווח הנראה לעין."
"אני חושב רבות על השאלה ששאלת," השיב הרטמן. "יש עשרות מוסדות, משלל תפיסות של החברה הישראלית, שתפקידם לדבר על השאיפות של מחר. אבל החברה הישראלית נכנסה לתודעה שלפיה שום חלום כבר לא בגדר האפשר. היתכן שאחרי שחלום אוסלו נכשל, כל מפעל השאיפות של החברה הישראלית נכשל?"
אלבוים סיכם את השיחה בשאלה – איך בכל זאת נצליח לחנך את עצמנו להפעיל מחדש את מנגנון החזון.
