תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

חוק השבות

(צילום: חורחה נובומינסקי, מערך הסברה קק"ל)
(צילום: חורחה נובומינסקי, מערך הסברה קק"ל)

חוק השבות קובע כי "יהודי- מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת". הגדרת 'יהודי' לא פורשה בחוק, עובדה שהובילה לפרשנויות שונות של בית המשפט העליון. בעקבות אחת הידועות שבהן, פרשת שליט, תוקן החוק וחוקק בו סעיף 4א שקובע כי כל הזכויות הנתונות ליהודי מתוקף חוק השבות נתונות 'גם לילדו ולבן הזוג וכן לילד ולבן הזוג של הילד, להוציא יהודי מומר'. סעיף זה ידוע בכינויו 'סעיף הנכד' ומקנה זכות עליה וקבלת אזרחות גם לבני משפחתו של יהודי עד דרגת נכד/ה ובן/בת זוג אף אם הם עצמם אינם יהודים.

בשנים האחרונות וביתר שאת בעת האחרונה מתנהל שיח ציבורי ער סביב הצעות לצמצם את תחולתו של חוק השבות באמצעות ביטול 'סעיף הנכד' שלפיהן תישלל זכותו של נכד ליהודי לקבל אזרחות ישראלית. ההצעה לצמצם את חוק השבות אף נכללה בהסכמים הקואליציוניים עם כינון הממשלה הנוכחית. היא מבטאת את חשש מפני כניסתם לארץ של עולים רבים שאינם יהודים והשתלבותם בחברה בישראלית עד כדי שינוי המארג הדתי והלאומי. חצי הביקורת על חוק השבות בנוסחו הנוכחי מופנים בעיקר לכיוונם של כחצי מיליון זכאי שבות אשר הגיעו לישראל מברית המועצות לשעבר בעקבות נפילת מסך הברזל וכן כמה עשרות אלפים שנמלטו מרוסיה ומאוקראינה בשל המלחמה המתחוללת שם. כמו כן, התומכים בביטול הסעיף טוענים לניצולו ע"י נעדרי זיקה לעם היהודי המבקשים להיטיב את מצבם באמצעות התיישבות במדינת ישראל, בלא כל כוונה להטמע בחברה הישראלית מבחינה תרבותית ולהפוך לחלק מהותי ממנה.

זכאי השבות – מזרע ישראל ומצווה להשיבם

מי שנולד לאם שאינה יהודיה ולאב יהודי מוגדר בהלכה היהודית 'מזרע ישראל' וזוכה למעמד מיוחד ומובחן. כלומר, הגדרת זכאי השבות כלא-יהודים המהווים איום על החברה היהודית בישראל, איננה עולה בהכרח בקנה אחד עם המקורות ההלכתיים. הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, קבע ש"דאף על גב שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצווה להשיבם אל צור מחצבתם אלו האבות לבל יידח ממנו נדח".  ואילו הרב חיים אמסלם כתב: "לרוב ככל העולים מכח חוק השבות שאמם גויה – אשר נחשבים כגוים ע"פ ההלכה – זורם בעורקיהם דם יהודי והם מה שקוראים מקצת הפוסקים 'זרע ישראל'.  נשמות אלו מצוה לקרבם..".

תפיסת זכאי השבות כמי שמהווים חלק מן העם היהודי במובן הרחב ואמונה בהטמעות ראויה שלהם מופיעה גם בדברי שר המשפטים בעת תיקון חוק השבות: "אנו חדורי הכרה שהתרופה היחידה היעילה "כי לא יידח ממנו יידח" היא בעלייתם לארץ, אלה שירצו לעלות ויעלו, תקוותנו היא שהם ייקלטו בציבור היהודי היושב בארץ…סעיף זה יזכה אותם לבוא ארצה להיות אזרחים בה, להשתכן בתוכה, להתבסס בה ולהצטרף לעם היהודי כאשר ירצו בכך. אנו מאמינים שרבים ייענו וישתמשו בזכות זו, ורובם ככולם ירצו להצטרף לעם היהודי." גם יו"ר ועדת החוקה דאז, ח"כ בן מאיר מסיעת המזרחי (המפד"ל) הוסיף שלזכאי השבות יש קשר לעם היהודי ושפתיחת שערי המדינה בפניהם היא ציווי שיש לו עוגן הלכתי: "מתן זכויות… לאלה שאינם יהודים, אבל יש להם קשר עם העם היהודי… מתוך תקווה שעל ידי כך תקוים המצווה של 'ושבו בנים לגבולם'".

 

העולים מכוח סעיף הנכד מהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית

תקוות המחוקקים שחוקקו את סעיף הנכד כי העולים מכוח סעיף זה ישתלבו בחברה הישראלית ויהפכו לחלק מן העם היהודי אכן התממשה. בסקר שנערך בקרב דוברי רוסית בישראל, השיבו 94 אחוזים מהם כי הם תופסים עצמם יהודים לכל דבר וענין אף שרבים מהם לא הוכרו ככאלה על ידי הרבנות. כלומר, הופרך החשש מניצול חוק השבות לצורך הגירה בלבד, ללא זיקה ותחושת שייכות.  למרות שאינם יהודים מבחינה הלכתית ואינם מוכרים כיהודים ע"י רשות האוכלוסין וההגירה וע"י הרבנות הראשית, מרבית זכאי השבות במדינת ישראל שאינם יהודים חשים כמי שעברו מעין 'גיור סוציולוגי' ותופסים עצמם- ואף נתפסים כך ע"י החברה הישראלית- כיהודים במשמעות הרחבה של המילה. תפיסה זו היא פרי השתייכות וסולידריות עם העם היהדות ועם החברה בישראל. מערכת החינוך, השרות הצבאי, שוק העבודה, והשפה העברית- רכיבים מרכזיים של החיים בישראל- הופכים את זכאי השבות שאינם יהודים לפי ההלכה ליהודים. רובם אף מציינים במרחב הפרטי את מעגל השנה ומעגל החיים היהודי, גם אם כביטוי לזהות לאומית. כמו במקומות אחרים בעולם מדובר במיעוט נטמע בתוך רוב לאחר שהפנים את ערכיו, אורח חייו ותרבותו.

החשש מניצול סעיף הנכד והפיכתו ל'פירצה' שדרכה יסתננו לארץ רבים, הופרכה גם בעת האחרונה במלחמת רוסיה-אוקראינה: מספרם של המבקשים להגיע לישראל עמד על עשרות אלפים בודדים, מתוכם גם פליטים שכלל אינם זכאים לעלות ארצה וחזרו לארצם בתום תקופת שהייה בישראל. לא נצפו מבקשי-שבות בכמויות אדירות ולא נעשה שימוש בסעיף הנכד על ידי המונים.

 

סעיף הנכד- התגשמות חזון העליה וקיבוץ הגלויות

בנוסף לכל האמור לעיל, תכליתו של סעיף הנכד הינה עידוד העלייה לארץ והשבת העם היהודי לארצו ולמולדתו ובכך לשמור על קיומו של העם היהודי ואף לחזק את העם היושב בישראל. תכלית זו מושגת ע"י מתן האפשרות (בסעיף 4א) לעולים להביא עמם את משפחתם, גם אם חלקה אינו יהודי ובעידוד צאצאי משפחות מעורבות להגיע לישראל ולהתקבל בה כאזרחים באופן מיידי. ביטול סעיף הנכד עלול לפגוע באופן ניכר בעליה לישראל ובהרחבתו של העם היהודי במדינת ישראל תוך קיבוץ גלויותיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

עוד בנושא

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics