כל אחד מן המאמרים שבשני כרכי הספר החדש על מגילות קומראן, כותב שמואל הר, פותח בפני הקוראים עולם ומלואו. אין כמעט תחום בחקר יהדות בית שני, הוא מציין, שאינו זוכה באסופה זו לטיפול מעמיק. הר מצביע על החידושים המחקריים שמציע הספר, מסביר מדוע חקר המגילות רלוונטי כל כך לימינו, מספר כיצד מטפל הספר בתעלומות הרבות העולות מממצאי קומראן ומבהיר מדוע גם היום, למעלה ממחצית המאה לאחר שנתגלו, ממשיכות המגילות להלהיב את דמיוננו.
לא במקרה עברו כל הנסיונות לבנות זהות יהודית מודרנית דרך בחינת אורחותיה של יהדות בית שני: יהדות זו נתפסה, בשל ריבוי כיתותיה וזרמיה, כמונוליטית הרבה פחות מן היהדות הרבנית שצמחה אחרי החורבן. יהודים רבים בעתהחדשה ראו בה, לפיכך, מודל אפשרי לחידוש חיים יהודיים המשוחררים מכבליהמסורת הרבנית. אין זה פלא, אפוא, שהכתות והזרמים הללו עמדו, עוד מראשיתה, במרכז מחקרה של 'חכמת ישראל' – התנועה המשכילית שייסדה בתחילת המאה ה-19 את תחום מדעי היהדות בתבניתו המודרנית.
אולם הפעם הראשונה בה ניתנה לחוקרים גישה בלתי אמצעית לצפונותיה שלאחת מכתות בית שני היתה עם גילוין של מגילות קומראן. חשיפתה של הכת באמצעות החיבורים שנמצאו בקומראן הינה, ללא ספק, אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמגילות הללו ממשיכות להלהיב את דמיוננו גם היום, למעלה מחצי מאה לאחר שנמצאו.
גילוי המגילות עורר התרגשות רבה גם בקרב חוקרי נצרות מכל העולם. עבורם, פריצת הדרך שעשתה התגלית היתה בחשיפתה הראשונה של נקודת מבט לארבנית על עולמו של ישו ועל עולם הנצרות הקדומה. ואכן, כפי שניתן ללמוד מקריאת אוסף המחקרים על מגילות קומראן שיצא לאור בהוצאת יד בן-צבי, משמעותן של המגילות בהבנת התרבות הרבנית והנצרות הקדומה רבה מאוד. "אי אפשר שלא לחוש שוב ושוב את ההתפעמות על מציאת הספרות האבודה ואת הצער העמוק על כל המילים – והתכנים שהן אוצרות בקרבן – שנגסו בהן התולעים והרקב, ושהן מכוסות מעינינו, שרויות באפלת נצח, ורק לעתים ניכרת מילה – לפעמים כמעט חסרת הקשר – מתוך אפלה זו, ומנצנצת אל היודע לראותה". כך כותב מנחם קיסטר שערך את הספר: שני כרכים של מבואות ומחקרים בהיקף שלא נודע עד כה בעברית, שיצאו במהדורה אלבומית מפוארת הכוללת עשרות צילומים ומפתחות מפורטים.
קיסטר קיבץ במפעל זה 30 מאמרים שנכתבו (ברובם) על ידי מיטב החוקריםהישראלים בתחום. זהו מבחר המציג עושר גדול מאוד: אין כמעט תחום בחקר יהדותבית שני שאינו זוכה בו לטיפול מעמיק. כל מאמר פותח בפני הקורא עולם ומלואו – ארכיאולוגיה לצד בעיות בפענוח טקסטים, תולדות התפילה, נוסח המקרא ופרשנותו, היסטוריה צבאית של העולם הרומי וההלניסטי, תולדות ההלכה, לוח השמש של הכת, התיאולוגיה של הכת, משיחיות ואחרית הימים, בעיית הרע, תולדות הלשון העברית והארמית, צדוקים ואיסיים ופרושים ונוצרים קדומים, שרידים של הספרים החיצוניים (שהיו ידועים לפני גילוי המגילות רק בתרגום) במקורם העברי או הארמי. כל אלו ניצבים לצד סקירות מקיפות של כל המגילות הגדולות שנתגלו בקומראן ושל אין ספור חיבורים קטנים יותר.
כוחם הגדול של הכרכים שלפנינו אינו רק בהיקף ובמבחר שהם מציעים, אלאבהזמנה של הקורא בהם ללמוד ולהתלבט יחד עם החוקר. כותבי המאמרים מוביליםאת הקורא עקב בצד אגודל דרך עשרות רבות של קטעים מפורשים (מחלקם אפשר להתרשם גם מן הצילומים עצמם), כדי להציג בפניו את השאלות ואת הקשיים העומדים בפני המבקשים לגשת אל המגילות. בכך שואבים המאמרים את הקורא אל עולמם של החוקרים, ממחישים את לבטיהם ונוטעים בקורא את תחושות הקיטוע והספקהמלוות את החוקרים בעבודתם.
בעמ' 344, למשל, מופיע צילום של הטור הראשון של המגילה המכונה 'סרךהמלחמה'. השורה הרביעית מסתיימת במלים 'ולהכרית את קרן'. באיזו קרן מדובר? מי נלחם במי? כל הצד הימני בתשע השורות הראשונות של 'סרך המלחמה' קרועלגמרי ואי אפשר לקרוא את ההמשך. בשנת 1955 הציע יגאל ידין להשלים משפט סתוםזה במילה 'בליעל': 'ולהכרית את קרן בליעל'. למעלה מעשרים שנה מאוחר יותרחלק דוד פלוסר על פרשנות זו וטען כי בניגוד להערכתו של ידין חוברה המגילהזמן רב לפני הכיבוש הרומי של ארץ ישראל. פלוסר הציע לראות ב"ישראל" אתהמילה הנעלמה, להבין את הפסוק כך: 'להכרית את קרן [ישראל]', ולקרוא אתהמגילה כולה כחיבור אפוקליפטי המדבר על מלחמה שתתרחש בקץ הימים. אישורלהשלמתו של פלוסר נתקבל כעבור שנה נוספת, משנתפרסמו הקטעים שנמצאו במערהמספר 4. אולם שאלת אחידותה של המגילה ומועד חיבורה עדיין לא נפתרה, וטובעשה העורך כשהציג עמדות שונות בנושא זה, כברוב הנושאים הנידונים בספר.
אמנם, גישה זו מחירה בצידה: ניכר העדרו של מבוא כללי לתולדות המחקר, אם כי סקירות קצרות בנושא מוצגות בחלק מהמאמרים, ובעיקר במאמריהם של דבורהדימנט ודניאל שוורץ. 'סרך המלחמה', המפורסם מבין חיבורי קומראן, משרטט, כידוע, תמונה של כת 'בניהאור' הנלחמים באחרית הימים ב'בני החושך'. אולם הספרות שנמצאה במערותמגוונת הרבה יותר וכוללת בתוכה שפע חיבורים מקראיים, מזמורי תהילים, ספר בןסירא וספרים חיצוניים אחרים. עם פרסומן של המגילות ההלכתיות – 'מגילתהמקדש' שפורסמה בסוף שנות ה-70 ומגילת 'מקצת מעשי התורה' שפורסמה בשנותה-90 – התחדדו עוד יותר שאלת טיבה של הספרייה שנמצאה בקומראן וחידת זהותםשל יוצריה.
שני הכותבים הראשונים בקובץ, חנן אשל ומגן ברושי, תומכים, כל אחדבדרכו, בדעה הרווחת במחקר בדבר הקשר בין המגילות שנמצאו במערות לבין כתפורשת ומתבדלת שישבה באתר הסמוך. ואולם לכל הדעות נמצאו בקומראן חיבוריםרבים שאינם כיתתיים כלל, כגון כתבי יד של המקרא המצביעים על מצב הנוסח בארץישראל, בהם מתמקד מאמרה של צפורה טלשיר. גם ביחס לקטעים הלא מקראיים, ברי שלא כולם שייכים לכת. שאלת מיונם של קטעיםאלה עומדת במוקד מאמרים רבים בספר ובמיוחד במרכז מאמרה המקיף של דבורהדימנט ובתגובה שמציג קיסטר, עורך הספר.
טיבם של החיבורים שנמצאו בקומראן הוא מן השאלות המרכזיות בחקרהמגילות. מהתשובות אליה נגזרות הבנתנו את משמעותן של הדעות וההשקפותהמופיעות בהם. בהקשר זה, שאלה מעניינת היא האם ניתן למצוא בספרות בית שניהסתייגות מן הלאומיות של היהדות ופנייה לאוניברסליות. דניאל שוורץ מצביע עלכך שהכת, בדומה לנצרות, מדברת בשפה אוניברסלית: החלוקה ל'בני אור' ו'בניחושך', הוא טוען, מעידה על התבוננות באנושות כולה, 'בני איש', ולא רקביהודים. קיסטר טוען, לעומת זאת, שאין כאן אלא אשליה סגנונית ומצביע על כךשבאותם חיבורים אוניברסליים, כביכול, אנו פוגשים את 'אל ישראל ומלאך אמתו'. ויכוח דומה מקיימים שוורץ וקיסטר גם על משמעותן של התורה ו'מעשי התורה' במגילות. במאמר אחר מצביע קיסטר על כך שבדומה לפאולוס, המזהה את ירושלים עםהנצרות, הכת שחשפו המגילות מזהה את ירושלים עם עצמה: "[אומר לצי]ון מלךאלוהיך [צי]ון ה[יאה עדת כול בני הצדק]" (פשר מלכיצדק 11Q13).
נדמה ששפע הגילויים החדשים שהשפיעו עלינו קומראן ומגילותיה מעצימים עוד יותר את החידות הגדולות של תרבותנו. ספר זה, על שני כרכיו, נותן לקוראכלי שאין שני לו בעברית להיכנס בשערן של חידות אלו וללמוד את מכמניהן.
