"לא דנים את המלך" – מה קורה כשאין הפרדת רשויות

כשהמלך ינאי עמד למשפט, הבינו חז"ל מה קורה כשהדיינים נתונים למרותו. ומה אנחנו לומדים מזה?
הרבנית ד"ר רננה רביצקי פילזר היא המנהלת החינוכית של המרכז לזהות ישראלית יהודית במכון הרטמן ועמיתת מחקר. בתפקידים קודמים במכון שימשה ראש בית המדרש במדרשיית הבנות ומנהלת שותפה של תוכנית "מלמדים" – תוכנית תואר שני להכשרת מורים למדעי היהדות מהארץ ומארה"ב, בשיתוף מכון הרטמן ואוניברסיטת תל אביב. בעבר מילאה תפקידי הוראה, ניהול וריכוז תכניות בבית מדרש "אלול". היא בוגרת תכנית משכילות ובוגרת המחזור החמישי של תוכנית הרבנות הישראלית. תחום עיסוקה האקדמי של רביצקי-פילזר הוא מחשבת

11

מדוע יש צורך בהפרדת רשויות? האם אי אפשר לסמוך על השליט שיפעל לפי החוק? הסוגיה הזו, מתברר, לא חדשה.

העבד של המלך ינאי שהיה מלך ישראל במאה הראשונה לפני הספירה, הרג אדם והמלך נדרש לתת דין וחשבון בפני הסנהדרין – כך לפי התלמוד. אחריות מיניסטריאלית, נשמע מוכר?

באחת מגירסאות הסיפור, מספרים לנו על מאחורי הקלעים של המשפט – כמה חשש התובע לתבוע את המלך, וכיצד פנה לראש ההרכב, שמעון בן שטח, לברר אם יש לו סיכוי לדין צדק. הדיין פנה לחבריו השופטים ושאל אם יהיה להם אומץ לעמוד מול המלך ולפסוק ללא משוא פנים. הם ענו לו "כן".

כשהמשפט החל, ביקש שמעון בן שטח מהמלך ינאי לעמוד כנאשם בפני בית הדין, והדגיש שזו לא גחמה שלו, וגם לא משחק כוח בין הרשויות, אלא שמדובר בעדות בפני האל – והמעמד מחייב. או בשפה של ימינו – שוויון בפני החוק.

אבל המלך ענה "אני אעמוד רק כשכל הדיינים יעזו לצוות זאת עליי". שמעון בן שטח נפנה לימין ולשמאל – אבל כל שאר הדיינים פשוט כבשו פניהם בקרקע, ולא אזרו עוז להסתכל למלך בעיניים.

שמעון בן שטח זעם וקרא לאלוהים להעניש את הדיינים, ומלאך השם אכן הרג אותם במקום, בתוך אולם בית המשפט. חכמי הדור הבינו בעקבות זאת שהרשות השופטת לא יכולה לעמוד מול הרשות המבצעת, אם היא כפופה לה. המסקנה שלהם הייתה ש"לא דנים את המלך". כלומר, השליט ניצב מעל החוק.

האם זו תהיה גם המסקנה שלנו?

 

עוד בנושא הפרדת רשויות

הוספת תגובה

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics