תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

קיבוץ גלויות, ניסיון שני: תרבות ישראלית מכלל העדות

אנו יכולים להמשיך לעמוד מהצד כשעדה אחרת חוגגת את מנהגיה, אך אנו יכולים גם לחוש שייכות, להתנסות ואף ליצור מנהגים חדשים ששואבים השראה ממסורות שונות, שכולן חלק מן הישראליות
מתוך הסרט סלאח שבתי, You tube
מתוך הסרט סלאח שבתי, You tube
רבקה ויצ'נר היא בוגרת בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן והמדרשה באורנים. רבקה היא תלמידה במסלול משולב של תוכנית הסמיכה וכולל ההלכה של ישיבת מהר"ת בניו-יורק. בוגרת תואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנות בבצלאל ומדריכת כלות מוסמכת מטעם "נשמת". בעבר שימשה כ-JLIC Torah educator באוניברסיטת שיקגו והשתתפה בתוכניות בית מדרש שונות. כיום חוקרת יחסי הלכה ומגדר במחלקה למגדר באוניברסיטת בר-אילן. מתגוררת בירושלים, נשואה לדוד ואמא לארבעה.

אימו של אבי הגיעה לישראל מהונגריה וסביו – מפולניה; סבתי מצד אמי הגיעה מעיראק ואילו סבי מאותו צד – מפרס. לכאורה עדות להתגשמות החלום של קיבוץ הגלויות… אלא שכאשר קיבוץ הגלויות מקבל ביטוי באדם אחד, גם הבעיות הכרוכות בתופעה זו משתקפות בזהותו.

התרבות שבתוכה חיה קהילה משפיעה על אורח החיים, על הדרך שבה אנו מאמינים, על הערכים המרכזיים בחיינו וגם על קיום המצוות ופסיקת ההלכה. כתוצאה מהחיים בקרב תרבויות מגוונות, נוצרו הבדלים רבים בין העדות השונות. הצטברות של הבדלים בפרטי החיים ובמנהגים עלולה לגרום לתחושה של שונות גדולה ולעיתים אף למחלוקת קשה.

על אף שתוצאותיו של כור ההיתוך עדיין רשומות בזהויות של רבים מאיתנו, ניתן היום לראות יותר מגמות של רב-תרבותיות

בעבר חיה כל קהילה בנפרד ובהתאם למנהגיה. נישואין בין בני העדות והקהילות השונות לא היו נפוצים, וממילא לא עלה הצורך לשלב בין המנהגים והתרבויות. גם במקרים שבהם היה צורך בדבר, נהוג היה להכריע על פי מנהג המקום. אך במסגרת קיבוץ הגלויות בישראל, התכנסו קהילות שונות לאותו מרחב גאוגרפי, ונישואין בין עדתיים הלכו והתרבו.

כעת עולה ביתר שאת השאלה מה קורה כאשר המחלוקת נמצאת בתוך זהותם של הפרטים עצמם? רבים מאיתנו מאחדים בזהותם מסורות שונות ומהווים גשרים בין תרבותיים: במרחב הישראלי של קיבוץ הגלויות נוצר זן חדש של אנשים השייכים ליותר מתרבות אחת, אנשים שזהותם חצויה.

להיות צומת דרכים

להיות בת לתרבויות שונות זו חווית חיים המכילה מורכבות. כתוצאה מצבע עורי ושם נעוריי המעוברת, התדמית שלי היא מזרחית, ויחד עם זאת תמיד בחרתי לזהות את עצמי כאשכנזית. אין לי רגשות או קשר מיוחד כלפי הונגריה או כלפי פולין, וחוויות הזהות שלי מתבססות יותר על סיפורים ציוניים כמו היותו של סבי יליד הארץ, או פעילותו של אחיו בארגון האצ"ל. למעשה, לא בחרתי בזהות אשכנזית אלא בסטראוטיפ של האשכנזיות או באשכנזיות כפי שהבנתה אותה הציונות.

בהיעדר השראה תרבותית מגוונת, חונכו הכל לעמוד בקריטריונים תרבותיים אשר יובאו מן התרבות האשכנזית

על אף שתוצאותיו של חזון כור ההיתוך עדיין רשומות בזהויות של רבים מאיתנו, ניתן היום לראות יותר מגמות של רב-תרבותיות, והעדות השונות זוכות לחגוג את מוצאן ואת תרבותן. אך בני התערובת, אנשים ללא זהות מוגדרת יחידה, מתקשים לעיתים למצוא את מקומם שכן הם אינם שייכים לא לכאן ולא לכאן.

בשירה "לחיות באזור הגבול משמעו שאת" כותבת גלוריה אנזלדואה, משוררת בת לתרבות המקסיקנית והאמריקאית, על המורכבות שיש בקיומן של מספר זהויות, לעיתים מנוגדות, באדם אחד. אנזלדואה מסיימת את שירה במילים:

כדי לשרוד את אזור הגבול
עליך לחיות sin fronteras  (ללא גבולות)
עליך להיות צומת דרכים.

גם אנחנו מורכבים ממגוון רחב של תרבויות ומנהגים ועלינו להיות צומת דרכים.

בֹּאִי הָרוּחַ

בחזון העצמות היבשות שבספר ביחזקאל מתואר כיצד עומד יחזקאל בבקעה מלאה עצמות ומתנבא על חזרתן לחיים. העצמות מתחילות לקרום גידים, בשר ועור, אך יחזקאל מתאר כי אין בהן חיים. או אז אומר לו ה' להינבא אל הרוח נבואה נוספת: "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ" (יחזקאל לז ט). אכן, הרוח מגיעה והגופים חוזרים לחיים.

חזון העצמות היבשות הוא למעשה משל לתחייה של עם ישראל, כפי שאומר האל ליחזקאל: "העצמות האלה כל בית ישראל המה". אך יש לשים לב כי קיימים שני שלבים במשל: תחיית הגוף, ולאחריה בואה של הרוח. בזוהר לפרשת תולדות (זוהר ח"א, קלט ע"א) מופיע פירוש המציין כי יחזקאל פונה אל הרוח להגיע מארבעה הרוחות, אך מדבר קורא בואי הרוח בלשון יחיד: "ארבע רוחות העולם מנשבן, ועתיד הקדוש ברוך הוא לעורר רוח אחד לקיים את הגוף, שיהא כלול מארבע רוחות". כלומר, הרוח שמחיה את הגוף במשל מורכבת מארבעה רוחות, ויש כאן למעשה נס כפול: בואה של הרוח מארבעה רוחות ואיחודה לרוח המחיה גוף אחד.

כדי לחבר בין הרוחות יש צורך להעמיק, להבין את שורשי המנהגים ואת הרוח שהם מבקשים להביא לידי ביטוי

מיזוג הגלויות וכור ההיתוך בתחילת הדרך של מדינת ישראל היו ניסיון לתת רוח בגוף המתחדש, אך דומה שהניסיון נכשל מכיוון שהרוח לא הוזמנה לבוא מארבע הרוחות, כפי שעושה יחזקאל. מדיניות כור ההיתוך היתה חזון של יצירת אחדות בין העדות השונות, "מיזוג גלויות". ייתכן כי מיזוג הגלויות יכול היה לקדם את פיתרון המורכבות הזהותית שנוצרה במדינת ישראל הצעירה, אך בהיעדר השראה תרבותית מגוונת, חונכו הכל לעמוד בקריטריונים תרבותיים אשר יובאו מן התרבות האשכנזית. בקריטריונים אלו הצטיינו באופן טבעי יוצאי אשכנז ולפיכך הובנה הסטראוטיפ האשכנזי כמצליח ומתקדם, ואילו הסטראוטיפ המזרחי כנכשל ופרמיטיבי.

פירוש הזהר מזמין אותנו להתבונן ולהקביל בין המשל לבין המציאות שבה אנו חיים. הגלויות השונות נקבצו ובאו לארץ ישראל, ולכאורה כולנו כאן בארץ אחת, כפופים לחוק וממשלה אחת, ואף נמצאים בקשרי נישואין ויולדים ילדים בעלי זהויות מעורבות. העצמות נקבצו ובאו זו אל זו, הזן המעורב שנוצר הוא עדות חיה לכך. אך האם יש בנו רוח?

רוח ישראלית אחת

לא פשוט לחבר ארבעה רוחות לאחת, וקשה להתוות את הדרך לכך. ז'קלין כהנוב, הכותבת ומתארת את המורכבות הזהותית שהיא חווה כבת המזרח שחונכה בתרבות קולוניאליסטית, כותבת:

"כשאני לעצמי הריני לבנטינית טיפוסית, במובן זה שאני מעריכה במידה שווה מה שקיבלתי ממוצאי המזרחי ומה שהוא עתה נחלתי בתרבות המערבית. הפריה הדדית זו, שבישראל קוראים לה 'לבנטיניזציה', אני רואה בה העשרה ולא דלדול…"ז'קלין כהנוב, "שחור על גבי לבן"

כהנוב סבורה כי איחודה של הרוח היהודית מאפשרת לה להיות איתנה וקוסמופוליטית. היא בוחרת לצמוח מזהותה המורכבת ומציעה מודל של תרבות חדשה שאינה מנסה לדבוק בתרבות אם אחת, אלא להיות בת לתרבויות רבות.

מוקדם לומר כיצד תראה הרוח הישראלית כאשר תהיה אחת: כיצד ייראה הפולקלור הישראלי המאוחד, מה יהיו הערכים המשותפים וכיצד הם יבואו לידי ביטוי. אך כדי שיגיע היום שבו אכן תהפך הרוח לאחת, עלינו להיפתח ולהתנסות במנהגים שונים, להכיר נוסחים מגוונים, לאמץ ימים וחגים בהשראת עדות שונות ולהכיר את ההיסטוריה, האישים והסיפורים של כלל הקהילות. כל אלה שייכים לנו, הם מרכיבים יחד את סיפורו של העם היהודי, אשר אמנם קם לתחיה מארבע רוחות, אך בעבר פיעמה בו רוח אחת גדולה שלכולנו חלק בה.

כדי לחבר בין הרוחות יש צורך להעמיק, להבין את שורשי המנהגים ואת הרוח שהם מבקשים להביא לידי ביטוי. כך, מתוך תחושת אחווה ושותפות אמיתית זו, יופיעו אנשים שהם צומת, מבחירה או בירושה. אלו היושבים, כיחזקאל, בין בבל לירושלים, הם שיאחדו את ארבעת הרוחות לרוח אחת.

אנו רגילים לעסוק בפער בין "ספרד" ל"אשכנז", ולדון ביחסים ביניהם בתוך מדינת ישראל. אך אני חושבת כי יש להתבונן בתמונה באופן רחב ומרובה אף יותר, להבחין במגוון ובמנעד העשיר של עדות ותרבויות בתוכנו, שכל אחת מהן מכילה בתוכה הצטברות של עושר רעיוני. יותר משקיימת תרבות טובה יותר או פחות, ניתן לומר שקיים נסיון אנושי שונה. אנו יכולים לבחור להמשיך לעמוד מן הצד כאשר עדה אחרת חוגגת את מנהגיה, אך אנו יכולים גם להרגיש שייכות, להתנסות, לאמץ מנהגים וליצור מנהגים חדשים אשר שואבים השראה ממסורות שונות, שכולן חלק בלתי נפרד מן הישראליות. אנו עומדים כעת כגוף אשר חסרה בו הרוח. עלינו להזמין את הרוח הישראלית לבוא מכל ארבעת הרוחות.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics