לקראת יום הקדיש הכללי, החל בעשרה בטבת ומציין את זכרם של קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע, אנו מבקשים להתמקד בתפילת הקדיש. הקדיש, תפילה עתיקה בשפה הארמית, נאמר בדרך כלל בהקשרים של אבל וזיכרון ונשמע באירועים לאומיים ופרטיים.
לגבי הקדיש קיימות תחושות ודעות מעורבות, הנעות בין התרגשות וחיבור לזרות וניכור. בשיעור זה אנו מבקשים להתמקד ולהעמיק במשמעות התפילה הזו, ובתחושות ובמחשבות שהיא מעוררת. כמו כן, נדגיש מגמות של חידוש בתוך המסורת – תפילות קדיש אלטרנטיביות שהתעצבו וממשיכות להתעצב. נברר מה משמעות החידוש בהקשר זה, ומה יחסינו כלפיו.
הקדיש היא תפילה עתיקה הנאמרת ע"י האבלים לאחר פטירת הקרובים ביותר: הורים, אחים, ילדים ובני זוג. לרוב נאמר הקדיש ע"י בן משפחה מן הדרגה הקרובה ביותר. הקדיש נאמר בטקס הלוויה והקבורה ולאחר מכן בהזדמנויות שונות שבהן האבל מתפלל. בשל חשיבותה, נאמרת תפילת הקדיש במניין. תפילה זו זכתה למקום כה חשוב בקרב העם היהודי, עד כי גם רבים שאינם נוהגים ללכת לבית הכנסת דרך קבע, משנים ממנהגם בשנה שלאחר פטירת קרובם והולכים לבית הכנסת לצורך אמירתה.
במליאה:
צפו בבלוג של גל, המתאר את מותו של סבא שלו ואת הוויכוח שפרץ בין אביו לבין סבתו בנוגע לקריאת הקדיש.
גל מחליט ללמוד ולהבין את תפילת הקדיש לפני שיכריע אם להקריא אותה במועד האזכרה לסבא שלו. נצעד בעקבותיו:
קראו את הקדיש פעם אחת בכיתה בקול בנוסח הארמי ולאחר מכן בתרגום לעברית.
הערה למורה: רצוי לקרוא לאט ולחלק את התפילה לחלקים.
אנחנו מציעים לאפשר לבטא מנעד תגובות רחב כלפי הקדיש. זו תפילה שמהללת ומשבחת את האל ואת העולם שברא. עבור מי שלא מאמין זו אמירה חסרת משמעות. כמו כן, קל להבחין, כי אין התייחסות לצערם וכאבם של האבלים ולזיכרונו של האדם שנפטר. בנוסף, השפה הארמית יוצרת לעיתים קרובות ניכור. יחד עם זאת, תפילה זו השתרשה בקרב רוב קהילות ישראל וגם בימינו, רבים מייחסים לה חשיבות ומשמעות ואינם מוכנים לשנותה. חשוב בעינינו להדגיש את המתח הזה, לתת מקום לכל אחת מהתחושות ולנסות לברר אותן.
אביגדור שנאן מתייחס לפער בין ההתקבלות של הקדיש לעובדה שזו תפילה מורכבת בשפה זרה:
לא ראיתי רבים שיוותרו על אמירתו של הקדיש בלוויה או בטקס זיכרון ציבורי, גם אם מילותיו אינן מובנות וגם אם קשרו אל השכול והאבל איננו ברור כלל. לא התוכן הוא כאן העיקר, אלא המסגרת, התחושה שכך הגיבו דורות על גבי דורות כלפי סיטואציה אנושית וכואבת… זה סוד קסמו של טקסט, שמהדהדים בו זכרונות היסטורים קשים ושסתימותו הלשונית, דווקא מוסיפה לו לווית חן.
הקהל עונה: אמן
אמן
אמן
אמן
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
אמן
בזוגות: התייחסו לשתים מתוך השאלות:
תפילת הקדיש מעוררת במקרים רבים תגובות רגשיות עזות, גם בשל ההקשר בה היא נאמרת (שכול ואבלות) וגם בשל השפה בה היא כתובה (ארמית) ויחסה המהלל והמשבח את האל.
הצורך וההכרח לומר מילים או תפילות לזכרם של יקירים שנפטרו וחוסר הנוחות מתפילת הקדיש, גרמו ליצירות תפילות קדיש אלטרנטיביות. תפילות השומרות על זיקה לקדיש המקורי, אך משנות את השפה, ההקשר ומושא התפילה. תחושת המבוכה וחוסר הנחת הנקשרות לתפילת הקדיש המסורתית, עולות מהעדות הבאה:
בן דורנו, המאבד אחד מהוריו או חבר קרוב לליבו – שני מיני יתמות יורדים עליו. האחד בהילקח ממנו אחד מיקיריו. השני… שהוא איבד את צורות הביטוי, את אוצרות הלשון, את המורשה הרוחנית שבאמצעותם נהגו אבות אבותיו לתת ביטוי לאבלם. יתמות אחת היא יתמות מאדם, השנייה – ממסורת.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵה רַבָּה
יְהִי זִכְרְךָ, (שם הנפטר.ת), שָׁמוּר אִתָּנוּ לְיָמִים
וּדְמוּתְךָ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ לִזְמַנִּים,
שֶׁהָיִיתָ עֶצֶם מֵעַצְמֵנוּ, בָּשָׂר מִבְּשָׂרֵנוּ,
חָבֵר(ה) לְדֶרֶךְ, אָח(ות) וָרֵעַ(ה) לַבַּיִת הַזֶּה,
בְּצַעַר וּבְשִׂמְחָה, בִּידִידוּת וּבְאַהֲבָה,
בַּחוֹל וּבְשַׁבָּת, בַּחַיִּים וּבַמָּוֶת.
יְהֵא טַל וּמָטָר עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה
וּבִרְכַּת מַעֲשֶׂה עַל יוֹשְׁבָיו
וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם
עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
יְהִי שָׁלוֹם בְּחוֹלֵנוּ וּבְחַגֵּנוּ,
שַׁלְוָה בַּחֲצֵרֵנוּ וּבְבֵיתֵנוּ.
יְהֵא שִׁמְךָ חָקוּק בְּסֵפֶר חַיֵּי הַבַּיִת הַזֶּה.
יְהִי זִכְרְךָ בָּרוּךְ!
מחבר התפילה פותח את תפילת הקדיש שלו ב- "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵה רַבָּה". מדוע לדעתכם הוא בוחר בשורה הפותחת גם את תפילת הקדיש המסורתית?
ניצבת, לדעתי, לפני אנשים חילוניים רק אחת משתי האפשרויות: לומר את 'הקדיש' כמות שהוא, בלי שים לב לתוכנו, משום שמנהג ישראל עתיק הוא ותוגתו של ה'קדיש', מתמזגת ומשתלבת באווירת האבל, או לא לומר אותו כלל. אך איננו רשאים לקחת את 'הקדיש' המקודש באמונתם הדתית של מיליוני יהודים במסע הדורות, ולעשותו הכרזה על 'תפארת האדם'.
למורה: מאיר איילי מתייחס במאמרו לקדיש האלטרנטיבי של קיבוץ יגור. בעיתון "דבר" התפרסם במרץ 1971 מכתב תשובה למאיר איילי מאת חבר קיבוץ יגור שמזדהה בשם ז.ר.
עוד על תפילות קדיש אלטרנטיביות בקיבוצים במאמרה של הרבה פרופ' דליה מרקס, תפילת הקדיש בתנועה הקיבוצית .
