שיעור זה הוא חלק מהקורס "יהדות כדת פרשנית" בהנחיית הרב ד"ר דניאל הרטמן. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
מה מקומו של התחום המוסרי בגיבוש ההלכה? באיזו מידה לגיטימי ששיקולים מוסריים וערכיים, שאינם מוכתבים באופן ישיר מן הטקסט ההלכתי, ישפיעו על פרשנותו? בשיעור סיכום זה, דן הרטמן בשאלות הליבה המלוות את סדרת המפגשים "יהדות כדת פרשנית" ומדגיש את תפקידם החיוני של שיקולים מוסריים בפרשנות על עיצוב ההלכה והפיכתה לנצחית ורלוונטית בכל דור. טיבם ותרומתם של השיקולים המוסריים בפרשנות לעיצוב ההלכה והתאמתה לנורמות המוסריות הרווחות, מודגמת באמצעות עיון בשתי דוגמאות של מהלכים פרשניים מסוג זה:
1. היחס לעבד כנעני:
הרמב"ם מתייחס להלכה הקובעת שמותר להעביד בפרך עבד כנעני (ולא עברי), ומבחין בין מידת הדין האמורה לבין הדרישה המוסרית הראויה בעיניו ("מידת חסידות") להתייחס ברחמנות כלפי עבד כנעני. לתיקוף עמדתו הפרשנית הוא מצטט מהמסורת היהודית מודלים שונים הנוקטים בנורמות מוסריות אלטרנטיביות לזו המוצגת בדין המקורי. כך הוא מזכיר את חכמים הראשונים שהיו נוהגים רחמנות בעבד כנעני, את איוב שנהג דרך ארץ, ואפילו את מידותיו של הקב"ה עצמו שציווה עלינו להדימות לו ונוהג ברחמים.
פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תפיסתו ההגותית של הרמב"ם לפיה התורה לא משקפת תמיד את הנורמות הראויות המקסימליות. תפיסה זו באה לידי ביטוי במבוא לפרק חלק בו הרמב"ם מסביר את הטעם לכך שהתורה הבטיחה שכר ועונש פיזיים, אף על פי שמובן שבעולם הבא יהיו שכר ועונש רוחניים, משום שרק באופן זה בני אדם יתחייבו לקיים מצוות. אולם מתוך קיום הנורמה המינמלית שהתורה דורשת, ניתן וראוי להגיע לקיום הנורמה המקסימלית ולקיים שאיפות דתיות גבוהות יותר!
2. מוסר מלחמה:
המקרא מתאר את הציווי האלוהי למשה להלחם בסיחון מלך חשבון כדי לפאר את שמו כהכנה למלחמה הגדולה בשבעת העממים, ואת החלטתו של משה שלא לצאת למלחמה אלא לפעול למען השגת שלום עם סיחון. אלוהים מקשה את ליבו של סיחון והלה פותח במלחמה.
הפרשנים חשים באי-מוסריותיו של הציווי האלוהי ומבקשים להתמודד עמו. שתי דרכים מעניינות נזכרות במדרש במדבר רבה: הראשונה מעמידה אלטרנטיבה מוסרית אחרת לדיני מלחמה מתוך המסורת היהודית עצמה, לפיה חלה חובה לבקש שלום ("בקש שלום ורודפהו" כנזכר בתהילים). השנייה, היא פרשנות "אמיצה" יותר, לפיה משה הציג עמדה מוסרית אוטונומית אלטרנטיבית לציווי האלוהי להלחם בחשבון ואלוהים עצמו השתכנע (ככתוב "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום").
מהלכים פרשניים אלו מדגימים את תפקידה ההכרחי של הפרשנות ככלי לעיצוב ההלכה על פי הנורמות המוסריות הראויות. מרחב הקולות המצוי במסורת היהודית וריבוי האלטרנטיבות הפרשניות מהוות הזמנה ליצירת נרטיב מוסרי ראוי למסורת היהודית. הזמנה שהיא זכות וחובה על מנת להפוך את התורה לנצחית ורלוונטית לחברתנו.
