תמכו בנו
יהודים ומילים: המילון של עמוס עוז
עם פטירתו של הסופר עמוס עוז, שיעור חינוך על הגותו ביחס למושגי יסוד בזהות היהודית | כתבה: יעל גרוס רוזן

פתיחה – על עמוס עוז

לאחרונה הלך לעולמו עמוס עוז, סופר ואיש רוח שהשמיע את קולו בסוגיות משמעותיות במציאות היהודית ישראלית.

להיכרות עם הסופר עמוס עוז ניתן לצפות בסרט (עד דקה 5:20). האם מישהו מהתלמידים שמע על הסופר? האם מישהו קרא אחד מספריו?

מושגי זהות על פי עמוס עוז

לפניכם ציטוטים מתוך הגותו של עמוס עוז בהתייחסו למושגי יסוד בזהות היהודית ישראלית שלנו. הדברים נאמרו בעל פה והועלו על הכתב, פורסמו במסגרות שונות ועוררו דיון וויכוח.

במשימה שלפניכם תתבקשו להתייחס  אל ההגדרות, ולהביא אותן לידי ביטוי במרחב הציבורי בכיתה.

הצעה: את המושגים ניתן להדפיס על כרטיסיות, ולאפשר לקבוצות קטנות או זוגות ללמוד לפחות שניים מן המושגים. להורדת קובץ PDF של הטקסטים לחצו כאן


חִילוֹנִי

"אני רואה את עצמי כאחד היורשים הלגיטימיים. לא כבן חורג ולא כבן סורר ומורה ולא כממזר אלא כיורש. ומה שמשתמע ממעמדי כיורש ודאי יגרום לכם זעזוע: משתמע ממנו שאני חופשי להחליט מה מן הירושה הגדולה הזאת יעמוד בסלון שלי ומה אגנוז במרתף. ודאי, הדורות הבאים יש להם זכות מלאה להפוך את הסדר ולרהט את חייהם כטוב בעיניהם. ויש לי גם זכות 'לייבא' מבחוץ ולשלב בירושתי את הטוב בעיני. בלי שאכפה על יורש אחר, עליכם, למשל, את טעמי ואת העדפותיי. זה הפלורליזם אשר דיברתי קודם בשבחו"
….
"אינני מאמין כי יש קיום חי לציוויליזציה מוזיאונית. סופה שהיא מצטמקת ומסרסת את כוחות היצירה: תחילה מותר לחדש חידושים רק על יסוד הישן, אחר כך החופש מצטמצם לכלל חופש לפרש, אחר-כך מותר רק לפרש את פירושי הפירושים, ולבסוף לא נותר אלא לשמר ולצחצח מוצגים וזגוגיות. ציוויליזציה חיה היא דרמה של מאבק בין פירושים, השפעות חיצוניות ודגשים. מאבק תמידי על מה עיקר ומה טפל. מרידה לצורך חידוש. ניפוץ לצורך הרכבה מחדש. וגם גניזה לצורך פינוי הזירה להתמודדות וליצירה חדשה".עמוס עוז, פה ושם בארץ ישראל, עמ' 108 – 109

  • מהי המשימה המרכזית של החילוני ע"פ דברי עוז?
  • מה לדעתכם היה אומר עמוס עוז על הטיעון כי הוראת ארון הספרים היהודי הוא "הדתה" ולכן אינו רצוי?
    (אפשר להסיק את דעתו מתוך הקטע, או לחפש התייחסויות שלו לנושא זה ברשת)

יְהודִי

"בשם יהודי אני קורא למי שרואה עצמו כיהודי וכן למי שנאלץ להיות יהודי. יהודי הוא מי שמודה ביהדותו. מודה בפני הרבים, הרי זה יהודי מתוך בחירה. מודה בפני נפשו בלבד, הרי זה יהודי מתוקף גזירת גורלו. אינו מודה בשום קשר אל העם היהודי, הרי שאינו יהודי לפי עניות דעתי, אף כי ההלכה הדתית רואה אותו כיהודי. יהודי, לדעתי, הוא איש הבוחר בשותפות גורל עם יהודים אחרים, או נידון לשותפות גורל עם יהודים אחרים.

ועוד: להיות יהודי, משמע לקיים התייחסות נפשית כלפי עברם של היהודים. ויהא זה יחס של גאווה או של מועקה או של גאווה ומועקה, של השתתפות תרבותית ולשונית או של השתתפות רגשית.ועוד: להיות יהודי, משמע לקיים יחס אל ההווה היהודי, ויהא זה יחס פעיל או יחס בלתי פעיל. להתגאות ולהשתתף בהישגים של יהודים כיהודים, להיות אחראי לעוול שנעשה בידי יהודים כיהודים (אחראי – ולא נושא באשמה!). ובאחרונה: להיות יהודי, פירושו לחוש כי במקום שבו רודפים יהודי על היותו יהודי – מתכוונים אליך.עמוס עוז, מתוך מאמר שהתפרסם בעיתון "דבר", נובמבר 1967. המאמר המלא באתר "דבר ראשון"

  • מה הדרישה המרכזית של עמוס עוז מממי שמבקש להיות מוגדר כיהודי?
  • האם לדעתכם זו דרישה מספקת?
  • חשבו על אירוע שבו קרה משהו שעורר בכם רגש הזדהות עם יהודי אחר…

צִיוֹנִי

הנני ציוני מפני שאינני רוצה ואינני מסוגל להתקיים כרסיס של סמל בתודעתם של אחרים. לא כסמל הערפד הערמומי-הגאוני. אף לא כסמל הקורבן האהוד והראוי לפיצוי ולכפרה. על כן אין לי מקום אחר בעולם כי אם בארץ היהודים. בכך איני עוקף את אחריותי כיהודי. אבל בכך הנני נגאל מן הסיוט של היות יומם ולילה סמל בלב זרים.

אמרתי: ארץ היהודים. לא יכלה ארץ היהודים לקום ולא יכלה להתקיים אלא במקום הזה. לא באוגנדה ולא באררט ולא בבירוביג'אן. מפני שלכאן נשאו היהודים את עיניהם ואת נפשם בכל הדורות. מפני שאל שום כיברת ארץ אחרת לא היו היהודים נוהרים כדי להקים בה ארץ יהודית.עמוס עוז, מתוך מאמר שהתפרסם בעיתון "דבר", נובמבר 1967. המאמר המלא באתר "דבר ראשון"

  • האם ניתן להיות ציוני מחוץ למדינת ישראל ע"פ הגדרה זו?
  • איזה יחס ליהדות התפוצות יתפתח ממי שמאמץ את הגדרה זו של ציונות?

מְדִינָת יִשְראל

אין מדינת ישראל החדשה מעוגנת כל כולה בטבור הדת וההיסטוריה היהודית, גם אין היא מנותקת מהן ניתוק גמור. היא שרויה בסיטואציה הנפתלת והמרתקת של "לעומת". התנ"ך והמשנה, התפילות והפיוטים, ההלכה והאגדה, כל אלה אינם שליטים במדינת ישראל אך הם נוכחים בה ומעצבים שלא במישרין את חיי היומיום ואת חיי הרוח שלה.

"לעומת" – לאמור: לא המשכיות רציפה, ואף לא התחלה חדשה. "לעומת" – פירושו: התייחסות מתמדת אל העבר היהודי, השפה העברית, החוק והמשפט, המנהגים, סיפורי הסבתא, שירי הערש, הספרות, כל אלה מתייחסים כאן בלי הרף אל מורשת תרבותם של היהודים. אין זו אך אינטרפרטציה חדשה של תרבות עתיקה, כדרך שסברו ושרו בבית מדרשו של אחד העם. גם לא התחברות נחשונית אל שכבות קמאיות "שלפני היות רצועות של תפילין", כדרך שסברו ושרו בבית מדרשו של ברדיצ'בסקי. זוהי התייחסות עקיפה, נפתלת, דיאלקטית, עמוסה התנגשויות ומתחים, רוויה סבכי התמרדות וריגושי נוסטלגיה, חדורת סתירות וניגודים.עמוס עוז, מתוך מאמר שהתפרסם בעיתון "דבר", נובמבר 1967. המאמר המלא באתר "דבר ראשון"

  • מדוע חשוב לקיים יחס מתמיד אל העבר כחלק מהזהות של מדינת ישראל?
  • איפה ניתן לראות את נוכחותם של מקורות התרבות שלנו, במדינת ישראל המתחדשת?
  • האם זו נוכחות חיובית לטעמכם?

משימת סיכום – מילון חזותי

בחרו את אחד המושגים (חילוני, יהודי, ציוני, מדינת ישראל) ועצבו את המילה בצורה שתתאים גרפית להגדרה של עמוס עוז. ראו להלן דוגמאות לתוצרים אפשריים.

  • את המילים המעוצבות ניתן לאסוף ולתלות בכיתה "קולאז' זהות" של המושגים השונים.
  • צלמו את המילים של התלמידים ושלחו לנו: [email protected]
חילוני
חילוני
יהודי
יהודי