שיעור 3: הרמב"ם – משנה תורה


שיעור זה הוא חלק מהקורס "מחשבת ישראל בימי הביניים" בהנחיית ד"ר מיכה גודמן. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר:

שיעור זה מציג מבוא רעיוני לפרוייקט של הרמב"ם בספרו ההלכתי 'משנה תורה', תוך התמקדות בטיב הקשרים הרעיוניים שבין מורה נבוכים למשנה תורה. לכאורה, נראה שמדובר בפרוייקטים מנוגדים, שהרי מורה נבוכים עומד על המתח שבין אמונה באלוהים ומחוייבות לדת, ואילו משנה תורה הוא פרוייקט הלכתי, המכוון לציות לאל על ידי מחויבות למצוות הדת (עד כדי כך שהיו שטענו שלא מדובר באותו הרמב"ם). אולם למעשה, מדובר בפרוייקטים בעלי תשתית רעיונית זהה לחלוטין! גודמן ממחיש טענה זאת בשיעור מתוך קריאה בשני הפרקים הראשונים של משנה תורה, בהצגת שלושת התובנות הבאות:

א. הרמב"ם פותח את משנה תורה בהצגת התפיסה הרעיונית הניצבת בתשתיתו, לפיה אלוהים הוא מושלם ועל כן מובן שהוא סטטי (אינו משתנה). מכך נובע שקיום המצוות לא נועדו לשנות את אלוהים (שהרי אם נאמר שאלוהים משנה למשל את רצונו בעקבות קיום המצוות שלנו, סימן שאינו מושלם). לעומת זאת, האדם אינו שלם ולכן נתון לשינוי. מכך נובע שהחיים הדתיים (קיום המצוות) אינם פרוייקט לשינוי האל אלא פרוייקט לשינוי האדם, כך שיתקרב לאלוהים. וכיצד יתקרב לאלוהים? באמצעות שכלו, על ידי למידה. (ראו מקורות 1+2)

ב. משנה תורה מבטא את התפיסה הרעיונית של מורה נבוכים – במשנה תורה הרמב"ם מסביר שלימוד המדע הוא תנאי הכרחי למימוש הדת. ביטוי לכך מצוי בקביעתו כי קיום מצוות אהבת אלוהים ויראתו מותנית בלמידת המדע. (ראו מקור 3).

ג. הרמב"ם שובר את הדיכוטמיה בין הרגש לשכל – הוא טוען שמיצוי השכל מאפשר חוויה רגשית מסעירה של אהבת ה' ויראתו. (ראו מקור 4).

מקורות נלווים

  1. רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק א, הלכה א
    ההלכה הפותחת את משנה תורה. יסוד היסודות של הפרוייקט ההלכתי: לדעת ולהבין את אחדות האל: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו"
  2. רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק א, הלכה יא
    ביטוי לרעיון השלמות של אלוהים. אלוהים מושלם לכן הוא סטטי: "וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות לא חיבור ולא פירוד לא מקום ולא מדה לא עליה ולא ירידה ולא ימין ולא שמאל ולא פנים ולא אחור ולא ישיבה ולא עמידה ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם לא שינה ולא הקיצה ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי"
  3. רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ב, הלכה א
    האל הנכבד והנורא הזה–מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוהיך" , ונאמר: "את ה' אלוהיך תירא. והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי"
  4. רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ב, הלכה ב
    וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך… מה אנוש כי תזכרנו"