פתיחה – אֲנָשִׁים כָּלְשֶׁהֵם בִּמְנוּסָה מִפְּנֵי אֲנָשִׁים כָּלְשֶׁהֵם
מיליוני פליטים נעקרו מביתם בחודש האחרון בעקבות המלחמה באוקראינה. בין הפליטים בעיקר נשים, ילדים ומבוגרים חסרי ישע שמצאו עצמם מושלכים לקור האירופי, נסים לתחנת הרכבת או למעברי גבול בנסותם למצוא מקלט זמני, למלט את נפשם מאימת ההפצצות וההרס שזורע הצבא הרוסי בערי אוקראינה.
דומה כי מציאות של המוני בני אדם הבורחים באימה ומחפשים מחסה והגנה שייכת לעבר הרחוק, אך המלחמה באירופה הפכה והופכת רבבות אנשים לחסרי בית וחסרי הגנה, התלויים לחלוטין בחסדי מדינות אחרות, בחסדי אזרחים פרטיים, היפתחו את ליבם ואת ביתם לפליטים, או לא?
גם מדינת ישראל, למרות ריחוקה מגבול אוקראינה, מתמודדת עם שאלת הפליטים האוקראינים. דומה כי ישנה הסכמה בציבור לגבי חובתנו לסייע במאמץ העולמי לקליטת הפליטים, כמו גם לקביעת מדינות הגירה.
מדינת ישראל כמדינת העם היהודי מעמידה בפנינו את השאלה: האם היותנו מדינה יהודית מחייבת אותנו לשמור על רוב וצביון יהודי ולדאוג כי קליטת הפליטים לא תערער איזונים דמוגרפים ותרבותיים יהודיים, או שמא עצם היותנו מדינה יהודית בעלת צביון יהודי מחייבת אותנו לקלוט פליטים כחלק מערכינו היהודים? קליטת פליטים על פי תפיסה זו מממשת את ערכינו היהודים ואת מסורתנו.
בדילמה הזו כלולה כבר השאלה האם ראוי בזמן מלחמה לברור בין פליטים יהודים שזכאים להגיע לישראל כחלק מחוק השבות, לכאלה שאינם יהודים? או שבעת חרום על מדינת ישראל לפתוח את שעריה עבור בני אדם באשר הם הזקוקים למקלט, ללא קשר לדתם? מה אנחנו יכולים ללמוד מהמסורת שלנו לגבי שאלת הפליטים המתדפקת על דלתות ביתנו?
קראו את השיר "אנשים כלשהם" של ויסלבה שימבורסקה שנכתב על מלחמה במאה הקודמת.
| אנשים כלשהם / ויסלבה שימבורסקה (מפולנית: רפי וייכרט)
אֲנָשִׁים כָּלְשֶׁהֵם בִּמְנוּסָה מִפְּנֵי אֲנָשִׁים כָּלְשֶׁהֵם. עַל גַּבָּם כַּדִּים וּצְרוֹרוֹת חֲפָצִים, לִפְנֵיהֶם עוֹד דֶּרֶךְ־לֹא־דֶרֶךְ כָּלְשֶׁהִי, מִסָּבִיב יְרִיּוֹת כָּלְשֶׁהֵן, פַּעַם קְרוֹבוֹת, פַּעַם רְחוֹקוֹת, מַשֶּׁהוּ עוֹד יִקְרֶה, אוּלָם הֵיכָן וּמָה. |
מה אנחנו יודעים על משבר הפליטים?
מדינה יהודית וקליטת פליטים- מה הקשר ?
קראו את דעותיהם של הרב חיים נבון ותומר פרסיקו לגבי מדיניות קליטת הפליטים.
הרב חיים נבון:
הטענה שמשבר הפליטים באוקראינה הוא אירוע חריג שבחריגים, שמצדיק חריגה קיצונית מעקרונותינו – אינה אמת. בכל שנה יש בעולם, לדאבון הלב, מלחמות רבות שמולידות פליטים רבים. לפי נציבות האו"ם לפליטים, בשנת 2020 היו בעולם שלושה מיליון פליטים חדשים. נכון הוא שהפליטים מאוקראינה חריגים בהיותם אירופאים בלונדינים, אך קשה לראות בזה נימוק הומניטרי מכריע.
אם ישראל אמורה לפתוח את שעריה לרווחה בכל פעם שיש משבר פליטים, אפשר כבר עכשיו לסגור את המדינה היהודית.
קשה להבין את התביעה המוסרית כאן כלפי מדינתנו. ישראל היא מדינה קטנה, רחוקה ממוקד הסכסוך, במצב דמוגרפי וביטחוני רגיש מאוד, היא המדינה היהודית היחידה בעולם. כיוון שאין גבול משותף לאוקראינה עם ישראל, השאלה אינה אם נגרש פליטים שנמלטו אלינו במישרין, אלא האם נזמין אלינו פליטים שכבר מצאו מחסה במדינה אחרת.
גם את זה נעשה בשמחה רבה, כפי שעשינו בעבר, אלא שנתמקד ביהודים הרבים מאוד מבין הפליטים כי לכך נוצרנו. זו המדיניות הנכונה לא רק מבחינה לאומית, אלא גם מן הבחינה המוסרית.
תומר פרסיקו:
אני בכנות חושב שאם לא נקבל גם פליטים שאינם יהודים נחטא הן למסורת היהודית והן להיסטוריה היהודית. אני חושב שאם מדינת ישראל תדחה פליטים רק משום שאינם יהודים היא תחתור תחת הצביון היהודי שלה ותחת האנושיות הבסיסית שלה.
– איך זה מסתדר עם הרצון שלך לשמור על מדינת ישראל יהודית?
כרגע הסברתי לך: מי שמעוניין במדינה יהודית חייב לקבל פליטים. זה הדבר היהודי לעשות. והאנושי כמובן אסור לנו להפנות גבנו לבני אדם רק משום שאינם יהודים. אסור שנגיע למצב שבו כשאנחנו פליטים הם חייבים לקבל אותנו כי אנחנו יהודים, וכשהם פליטים אסור לנו לקבל אותם כי הם לא יהודים.מדינת ישראל הוקמה למען העם היהודי, אבל כמו כל מדינה יש לה גם אחריות אנושית שמעבר לקבוצה האתנית "שלה". אנחנו חלק ממשפחת העמים. הוסף לזה את ההיסטוריה שלנו, את כל הפעמים שהיינו פליטים וסגרו בפנינו את השער, את העובדה שמדינת ישראל וארגונים יהודיים היו מעורבים ומשפיעים בניסוח האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, שישראל גם חתומה עליה, ותבין שאין לנו דרך מוסרית או אנושית לסרב לקלוט פליטים לא-יהודים.
פסח ותודעת הגרות – ואֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
בחג הפסח אנחנו מציינים את יום ההולדת של עם ישראל, הבאה לידי ביטוי ביציאת מצריים. בהיותנו בעברנו גרים שהשתחררו מעול הסבל. עשרות פעמים חוזרת התורה על היחס הראוי מצידנו כלפי הגרים- יחס של חמלה, רגישות ועזרה.
בכל דור ובכל זמן קיימים מסביבנו גרים – אחרים, אנשים הזקוקים נואשות ללב חומל ויד מסייעת.
בעל "ספר החינוך" (מהמאה ה-13) מפרש למה מחייבת אותנו תודעת הגרות שלנו:
ויש לנו ללמוד מן המצווה היקרה הזאת לרחם על כל אדם שהוא בעיר שאינה מולדתו ורחקו מעליו עוזריו, והכתוב רמז טעם הציווי באומרו: 'כי גרים הייתם בארץ מצרים'. והזכיר לנו שכבר נכווינו בצער הגדול הזה, שיש לכל איש הרואה עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה, ובזוכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר […] יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.
(עוד על הנושא במאמרו של אבי שגיא באתר מכון הרטמן)
