/ תוכנית בארי

שיעור 1: מעגלי שייכות

רני יגר


שיעור זה הוא חלק מהקורס "זהות יהודית בעולם משתנה" בהנחיית הרב ד"ר דניאל הרטמן, פרופ' כריסטין הייז והרב ד"ר רני יגר. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

{וידאו}

תקציר

ספר הלימוד 'מעגלי שייכות' הנלמד היום בחטיבות העליונות בבתי הספר הממלכתיים הוא תמצית המודלים שפותחו ע"י הרב ד"ר דניאל הרטמן בסוגיות זהות יהודית מודרנית. בספר ישנו ניסיון לצאת למסע של מעגלי שייכות ולבחון את הזהות היהודית בעולם משתנה מתוך שני מושגים: זיהוי וזהות. הזיהוי הינה פעולה של הסתכלות מבחוץ על משהו, ולרוב נעשה בה שימוש במסגרת מערכות המורגלות להתייחס לסובב באופן בינארי (לדוג: דתי, חילוני, יהודי לא יהודי וכו'). הזהות לעומת זאת מתארת דבר מורכב יותר, מדובר על תהליך המצוי בתנועה ודינמיות פנימית.

מודל מעגלי השייכות ומושגי הזהות והזיהוי מיוצגים בהרצאה זו בסיפורו של האח דניאל. לאורך כל חייו, מודה האח דניאל שלמרות היותו נוצרי הוא שייך לעם היהודי- לא מדובר רק בזיהוי דיכוטומי אלא במימד של זהות והזדהות עם העם היהודי. סיפורו של האח דניאל נוגע בנימי הנימים של ההיסטריה היהודית. הוא מזמין דיון סוער, מושכל ורגיש על מעגלי הזהויות ומעגלי שייכות.

המרכיב הראשון בסיפורו של האח דניאל מתאר את היותו בן להורים יהודיים, היינו שייכותו למשפחה יהודית. מדובר בפונקציה גניאולוגית – זהו מעגל המשפחה. המרכיב השני, היותו חניך בתנועת הנוער הציונית מציג את המעשים ואורח חייו ואלו שייכים למעגל ערכים ואורחות חיים. המרכיב השלישי, מציין את ימי מלחמת העולם השניה בו סיפק נשק ליהודיים ביודעו שהגרמנים מגיעים. בכך יש אקט חוזר תוך סיכון חיים למען אחיו היהודיים ואלו מבטאים את מעגל הערבות ההדדית. המרכיב הרביעי בזהותו מוצג בהיותו נוצרי אשר בוחר לחיות בארץ ישראל- בחירה המסלמת את מעגל המקום. שני המעגלים הבאים מעגל הזיכרון- שותפות לזיכרון הקולקטיבי לעם היהודי ומעגל השפה והסמלים המשותפים הפכו להיות שנויים במחלוקת בבית המשפט.

מקורות נלווים

  1. שלמה טנאי
    להשאיר
    לא לומר את הכל;
    גם העץ אומר רק גזע ועלים
    ומשאיר שורשים באפלה.
    לא לעבור את כל הגבולות;
    גם אלוהים מספר רק שמש,
    ירח וכוכבים
    ומשאיר יקומים
    מעבר למכאובי הדעת.
    לא לפרֹש את האדם עד תום.
  2. סיפור האח דניאל
    מר רופאיזן נולד בפולין בשנת 1922 להורים יהודים ונתחנך על ברכי היהדות. בנעוריו היה פעיל בתנועת נוער ציונית והיה כשנתיים בהכשרה חלוצית כהכנה לעלייתו ארצה. עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לגרמניה, ביוני 1941, הוא הושם על ידי הגֶסְטַפּו בכלא אך ברח. לאחר שהצליח להשיג תעודה שהוא גרמני-נוצרי נעשה מזכיר ומתורגמן בתחנת המשטרה הגרמנית בעיר המחוז מיר. בהיותו במיר היה מודיע ליהודים על מזימות הגרמנים ותוכניות פעולותיהם נגד היהודים. כאשר נודע לו שהגרמנים עומדים לחסל את גטו מיר הודיע על כך ליהודי העיר והסביבה וסיפק להם נשק. על סמך ידיעות אלו נמלטו רבים מהגטו והצטרפו לפרטיזנים ורובם של ניצולים אלה חיים כיום בישראל. עקב הלשנה הוא נחקר על ידי הממונים עליו ונכלא אך שוב ברח, מצא מקלט במשך תקופה ארוכה במנזר נזירות ובאפשרות הראשונה הצטרף לשורות הפרטיזנים הרוסיים. הרוסים חשדו בו שהוא מרגל גרמני ודנו אותו למוות אך הוא ניצל הודות לעדות שמסר לטובתו יהודי מניצולי מיר ולבסוף זכה באות הצטיינות רוסי על פעולותיו כפרטיזן.
    בהיותו בשנת 1942 במנזר עבר מר רופאיזן לדת הנוצרית ובשנת 1945 לבש מדי כומר ובחר להיכנס למסדר הכרמליתים ביודעו שיוכל במשך הזמן להצטרף למנזר הכרמליתים בארץ. בזמן מלחמת השחרור שלנו ופעמים רבות לאחר מכן ביקש רשות מהממונים עליו לאפשר לו לעלות לארץ ומבוקשו ניתן לו רק בשנת 1958. בכל פניותיו לשלטונות הפולניים הוא הדגיש, שלמרות שעבר לדת הנוצרית הוא לא חדל בהכרתו הפנימית לראות עצמו יהודי לאומי הקשור בלבו ובנפשו לעם היהודי. גם תעודת המסע הוענקה לו על ידי השלטונות מהסוג הניתן רק ליהודים העולם לישראל והעוזבים את פולין לצמיתות ומבחינת ארץ מוצאו הוא עלה לישראל כיהודי.
    בקשתו לקבל תעודת עולה ולהירשם כיהודי בתעודת הזהות שלו נדחתה על ידי שר הפנים על יסדו החלטת הממשלה מיום 20.7.58 הקובעת כי רק אדם המצהיר בתום לב כי הוא יהודי ואינו בן דת אחרת יירשם כיהודי.טענות מר רופאיזן היו:

    1. המושג "לאום" אינו זהה עם המושג "דת", וכי יהודי לפי לאומיותו אינו חייב להיות גם יהודי לפי דתו.
    2. כי הינו יהודי לפי ההלכה בהיותו בן להורים יהודים.
    3. כי החלטת הממשלה מיום 20.7.58 המשמשת יסוד לסירובו של שר הפנים הינה ללא יסוד חוקי ולכן אינה מחייבת.
    4. כי סירוב שר הפנים להעניק לו את הזכויות הוא שרירותי, נובע משיקולים שמחוץ למסגרת החוק, ויש בו משום פגיעה בחוק ובזכויות מר רופאיזן ומהווה הפליה לגביו. על יסוד הטענות הנ"ל ניתן צו-על-תנאי לשר הפנים לבוא וליתן טעם, מדוע לא תוענק למבקש תעודת עולה בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק השבות, תש"י 1950, ותעודת זהות בהתאם לסעיף 7 לפקודת מרשם התושבים שבה יצויין בטור "לאום" כי המבקש הינו יהודי.

    השאלה העומדת לפני בית המשפט בפשטותה המשפטית היא: מה משמעותו של המנוח "יהודי" בחוק השבות תש"י 1950, והאם הוא כולל גם יהודי שהמיר את דתו ונטבל לנצרות, אך רואה ומרגיש עצמו כיהודי למרות המרתו.

חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics