אחרי שלוש שנות לימודים אינטנסיביים, הוסמכו השבוע בוגרי ובוגרות מחזור ד' של בית המדרש לרבנות ישראלית מכל זרמי היהדות – אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים וחילונים – נשים וגברים שזכו לקבל את התואר רב, וישמשו מעתה מנהיגי קהילות, הוגים ואנשי הוראה וחינוך.
בטקס המרגש, שנערך בחצר מכון שלום הרטמן בירושלים, בשיתוף עם המדרשה באורנים, נשאו דברים ראשי התוכנית, רבני בית המדרש ונציגי חברי המחזור.
נשיא מכון שלום הרטמן, הרב ד"ר דניאל הרטמן, היה הראשון לשאת דברי ברכה. הוא פתח בדברי רבי יוסף על הפסוק 'ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת ושמתם בארון' שאמר שמכאן נלמד 'שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון'. והמשיך: "כשאני חושב על הרבנות שלכם, יש הרבה רבנים בישראל, אבל כשאני חושב על רבנות ישראלית, זהו רבנות של שברי לוחות. זו רבנות שהקמנו בגלל שיש שברים וסדקים עמוקים שצריכים תיקון. אתם רבנים של שברי לוחות שצריכים להירפא.
"היהדות במדינה שלנו שבורה. יש הרבה אנשים שלא מרגישים שיש להם נגישות אליה. שהם לא מרגישים שזה שלהם. יש הרבה אנשים במדינה שמרגישים ניכור ושנאה עמוקה כלפי המסורות שלנו. יש הרבה אנשים שהתורה שלהם היא אולי תורה של שלמות, אבל שיוצרת ודאות שפוגעת. יש הרבה מה לתקן ביהדות שלנו.
"המדינה שלנו שבורה. יש הרבה שנאה, יש הרבה כיתתיות, יש הרבה חוסר כבוד. אנחנו יודעים להילחם יחד, אבל לחיות יחד קצת קשה לנו. מאוד קשה לנו לכבד את האחר שלא מסכים איתנו, כמעט בלתי אפשרי.
"יש הרבה שברים במדינה, וזה נכון כל הזמן, אבל במיוחד בשנה האחרונה. יש הרבה לבבות שבורים, יש הרבה אנשים שבורים, יש הרבה כאב, יש הרבה חוסר ודאות, יש הרבה אי ידיעה לגבי העתיד. יש כאלו שמחפשים את הוודאות כעת, והם יילכו לרבנים אחרים. השליחות שלכם זה להיות רבנים לאנשים שהתשובות החותכות והברורות לא מתאימות למורכבות שהם חשים, ולשבר שהם מרגישים. הם צריכים שברי תורה: תורה בלי תשובות ברורות, תורה שמקשיבה להם ומגיבה לשאלות שלהם, תורה שמוכנה להשתנות כשיש צורך, תורה שמכבדת.
"אתם הרבנים של שברי הלוחות, ואחד הדברים המיוחדים במסורת שלנו הוא ששניהם נמצאים בארון גם יחד. הרבה מונח על הכתפיים שלכם, המשימה היא כמעט בלתי אפשרית, אבל אנחנו מאמינים שאתם האנשים הנכונים להיות שליחי ציבור שילוו את עם ישראל ותורת ישראל ברגע המורכב הזה"
גם ראשת בית המדרש לרבנות ישראלית, הרבה תמר אלעד אפלבום, פנתה למוסמכים והמוסמכות הטריים: "טקס ההסמכה שלכם נערך בימים גורליים וקשים. ימים של מלחמה אכזרית, נמשכת. אין בית בישראל שלא שותף לאובדן ולצער. וימים נוראים של מפלה ומריבה פנימית ומשבר אמון, אין אדם בחברה הישראלית שלא שותף לדאגה. ימים היסטוריים, שדורשים מאיתנו מצוות פדיון שבויים והשבת אחיותינו ואחינו החטופים, תמיכה בלוחמות ובלוחמים, גיבורות וגיבורי ישראל, בפצועים במפונים בכל הסובלים. ימים שהארץ והחברה כואבים לנו בכל הגוף, כולנו שבורי-לב פצועים פגיעים. ימים שידרשו מאיתנו חיים שלמים של שיקום ותקומה ותקוה, וגם שמחה בעזרת ה'.
"במה נברך אתכן ואתכם הלילה, כשאתם יוצאים בימים כאלה לשליחות רבנית? הלילה, במחצית חודש אלול, מחצית הדרך בין כי תצא לכי תבוא, כשהכל חצוי והכל תלוי על בלימה, רגע לפני שתקומו ותעלו לכאן להיות מוסמכות ומוסמכים, אני רוצה לברך את הקימה ואת העמידה שלכם בברכה נשכחת, מליקוטי גרסאות בגניזה, שהשיבו הרב שמחה רוט והרב דוד בר-חיים, שנאמרה כאן בארץ ישראל, לפני אלפיים שנה, כשהם קמו לעמידה, וזו לשונה: 'משה אהרן ומרים, עמדו ואמרו כולם… רגלי מבשר על ההרים תדלגנה, ברוך צור ישראל וגואלו'.
"יש פה תמונה, של שלושה מנהיגים, שעומדים ומעמידים את הציבור יחד. כאן בארץ ישראל, לפני אלפיים שנה, הבינו שלמנהיגות בכלל – ומנהיגות רוחנית בפרט – יש את הכוח לעמוד להעמיד, להקים ולשקם, לסמן כיוון חזון בשורה וצורה, כשהם מדגימים יחד רגלי מבשר, מתייצבות איפה שצריך, מטפסות לגובה גבוה מה'אני', כדי לראות ולהראות 'אנחנו', כשהם נכונים ללכת תלם ארוך וגורלי אל צור ישראל, ובוטחים בצור ישראל, בלחפש בישראל צורה דווקא בעת צרה, כשהאסון מוחק את הגוף, לוודא שחס ושלום לא תאבד אז, ורק תתחזק צורת הנשמה. ישראל, לשון השראה, לקום גם בחושך ולהראות יחד דרך, ולשיר שירת אמונה באדם, בעם, בעולם, בבריאה.
"…אני מסתכלת בכם. ורואה מולי, את תפילת ארץ שראל. באתם מכל קצות החושן הישראלי, אתם מגוונים, אתן שונות, כבר במהלך הלימודים נדרשתם להתייצב, ומיד כשהתחילה המלחמה, עם הר"מים האהובים שלכם, הרב שי והרבנית אסתר, קמתם. כשהרב אבי ניצל מהתופת בקיבוץ נירים, עם ענת ומשפחתם, וקרא לכם לבוא, באתם. כשכל אחד ואחת מכם קראו – התייצבתם. מבית-המדרש שבו למדתם מהי קדושה, לתת רשות זה לזו, קמתם ונהייתם רשת זו לזה. ואתכם, כל רשת הרבנות הישראלית כולה שאתם מצטרפים אליה הערב, רבניות רבות ורבנים מכל השקפה, שפעלו יחד ברחבי הארץ והיו מבשרים צנועים ונסתרים, סומכים ונסמכים של תמיכה לחברה הישראלית.
"עכשיו, יותר מתמיד, דרושות ודרושים לציבור רבנים, שיהיו רשת אמונה וישרתו את העם והחברה מצפון עד דרום. רבות רבניות ורבנים שיהיו תנועת צדיקות, שמצדיקה את קדושת החיים והיחד שלנו. דרושות רבניות ורבות שירוצו למרחקים ארוכים ויתנו לכולנו פיסת אדמה, שיהיו חקלאיות-רוח מורות-תורה ועבודה, של רגליים מטפסות מבשרות לציבור בשורה, שיצרפו את השם הפרטי לשליחות הגדולה לשמור על שם המשפחה, שיסמכו זה על זו ויתנו רשות ורשת זה לזה כחלק מתודעה היסטורית עמוקה, בעבודת מידות פנימית וציבורית של משפט וצדקה, שחס ושלום לא נשחית בימי חיינו את נס שיבת ציון, שלא נתעלם משבר המנהיגות האמון וגסות-הרוח, ונדרוש מעצמנו שוב ושוב להשפיע על סדר היום המוסרי, ונעמוס על לבנו את גודל השעה להיות שומרות ושומרי שארית ישראל כאן בארץ ישאל ובמדינת ישראל, שומרי ההשראה.
"רבנות ישראלית היא לא תואר כבוד, היא שליחות, היא חיים של שירות, ועמל ועבודה. היא אומץ לא לפרוש מהציבור, לא להתייאש לא לוותר, להיות השראה יוצאת מן הכלל בעומק אהבת הכלל. לנסח עם הכלל, בימי אתגרים עצומים, בכלי מחלוקת והסכמה, מה הערכים שמשותפים לנו, מה הגבולות המוסריים שלנו, לעשות בין כולנו – יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, בדואים, נוצרים, מוסלמים, מכל דת ותרבות ולאום – שבילי ישראל של סובלנות, לתקן עוולות ופערים, לקבץ נידחים ודחויים, לעשות עם-אדם חופשי להינשא, לחיות, להתגייר, להתאבל, להיקבר.
"לעשות, מתוך מצפון רבני ער ומעורר, אורחות-חיים והליכות ישראליות של תשומת-לב ברווחה, בבריאות, בחינוך, בתרבות, בשלום-בית ובשלום בכלל, לכל מי שכאן, מתוך יסודות החירות הצדק והשלום. לוודא שכל אתגר ישראלי עולמי ואנושי יטריד אותנו וייענה בארכיטקטורה של קדושה שבמרכזה אדם שנברא בצלם – והכל בשפה של ענוה, נקיות ולמידה".
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
