"השנה אחרי השבעה באוקטובר ומה שבא אחריה – אני אומר את זה בזהירות – לראשונה בחיי אני באמת יכול לראות אפשרות של חורבן."

מאיר קראוס, שהיה בעבר ראש מכון ירושלים למחקרי מדיניות, דיבר עם אלכס צייטלין על שאלת האסטרטגיה הנכונה היום לישראל ואמר שהגדרת יעדים צריכה לבוא כבסיס לכל אסטרטגיה: "אני מאמין שיש רוב בישראל שסבור שהאינטרס הישראלי הוא הבטחת עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בטוחה, משגשגת, שחייה בשלום עם שכנותיה ויש לה מעמד בזירה הבינלאומית."

קראוס מיפה את האיומים מבחוץ, ובראשם האיסלאם הקיצוני, "שאין לו כל עניין להגיע להסדר עם ישראל" אבל תיאר גם את התאגרים הפנימיים:  הציפיות המוגזמות להכרעה בהירה ומהירה, הגלישה האפשרית לאנרכיה – שאת אותותיה ראינו במאורעות שדה תימן ובית ליד – ומדיניות ניהול הסכסוך, שגם היא איננה חותרת להסדר: "התפיסה הזו נכשלה. אנחנו צריכים להשתמש ביכולות נפלאות שיש לנו ומשום מה דווקא בתחומים האלה אף פעם לא השתמשנו – ביזמות: ליזום הקמת ברית הגנה אזורית, ליזום פתרונות של ממש לסכסוך, ולפעול למשיכת הפלסטינים אל המרחב המתון."