לפני שלוש שנים הקימו פרופ' עומר מיכאליס וד"ר חאלד אבו־ראס קבוצת מחקר ייחודית במכון הרטמן: מוסלמים ויהודים הלומדים יחד את הקוראן על רקע ספרות המדרש. "אני מניח שזה אחד המקומות היחידים בעולם שבו מוסלמים ויהודים לומדים קוראן יחד," אומר מיכאליס.

הצלילה לטקסטים הובילה אותו לגילוי מפתיע: הקוראן רווי במסורות מדרשיות. כך למשל, המילה "יתוש"  שפרשנים מוסלמים התלבטו לאורך הדורות מדוע היא מופיעה בפסוק העוסק בבריאת העולם, מיכאליס מזהה הדהוד מובהק למדרש חז"לי: "יתוש קדמך במעשה בראשית," המלמד את האדם ענווה: אפילו היתוש נברא לפניו. הקוראן, מסביר מיכאליס, "רותם את המסורות היהודיות לצרכיו, ובונה את מסריו תוך דיאלוג עמוק עם מדרשים יהודיים."

במובנים מסוימים מיכאל חושב שהשפעת היהדות על האיסלאם דרמטית אף יותר מהשפעתה על הנצרות. "כי בשונה מן הנצרות שמעצבת את עצמה ככזו שמבקשת להחליף את היהדות, האיסלאם מספר על עצמו סיפור יותר רבגוני. הדרך הכי מוכרת שבה רואים את המפגש של הקוראן עם היהדות היא דרך הסיפורים שמופיעים בו על דמויות מקראיות, כמו יוסף ויונה, סיפורים על מתן תורה, עגל הזהב ועוד. יש מקומות מסוימים בקוראן שבהם ברור שאנחנו מתעסקים עם ההיסטוריה היהודית, ההיסטוריה המקראית. רובד אחר הוא הפניות הישירות של מוחמד, בעיקר בחלק שמזוהה בתור הסורות של מדינה, שבהן הוא בא במגע אינטנסיבי מאוד עם היהודים. הוא פונה אליהם ומסביר למה דווקא משום הנאמנות שלהם ליהדותם הם צריכים לקבל את דבריו. ומה שעוד יותר מעניין משני הרבדים האלה, נמצא במקומות שלכאורה כלל לא עוסקים ביהודים, אלא בסיפורי בריאה או בדרך שבה הקוראן בונה את עצמו מבחינה הלכתית, בעיצוב התפילה המוסלמית וכן הלאה. גם במקומות האלה, ככל שאנחנו מתבוננים אל עומק הטקסט של הקוראן, אנחנו רואים שהוא רווי בשכבות על שכבות של מסורות מדרשיות."

מיכאליס גם סבור שההשפעה היתה דו צדדית, ושהמגע האינטנסיבי של היהדות עם האיסלאם עיצב את היהדות, גם כאשר זה קרה בדרך לעומתית, מפני ש"גם בהתייצבות לעומתית יש דיאלקטיקה של קירבה. אתה לא מעצב את חייך לעומת מישהו, בלי שיש לך מגע משמעותי עמו. ניתן לראות פרקטיקות שונות שנהוגות באיסלאם ואת הדרכים שבהן הם השפיעו על העולם היהודי, כולל אימוץ של מושגים בסיסיים."

ממילא, משעה שכתבו היהודים בערבית את חיבוריהם ההגותיים, הפרשניים, המדעיים, ולפעמים אפילו ההלכתיים, הם עשו שימוש במילים שרוויות במטען תרבותי מוסלמי. "הרבה מאוד מתוך התרבות הדומיננטית המוסלמית חילחל כך פנימה אל תוך העולם היהודי ועיצב אותו לאורך ימי הביניים," אומר מיכאליס. "ממילא, משעה שכתבו היהודים בערבית את חיבוריהם ההגותיים, הפרשניים, המדעיים, ולפעמים אפילו ההלכתיים, הם עשו שימוש במילים שרוויות במטען תרבותי מוסלמי. הרבה מאוד מתוך התרבות הדומיננטית המוסלמית חילחל כך פנימה אל תוך העולם היהודי ועיצב אותו לאורך ימי הביניים."

לדעת מיכאליס, "מתוך התחושה של אוזלת היד וחוסר האונים של ההווה", אומר מיכאליס, "אנחנו צריכים להתעקש לראות את מה שקשור לעבר המשותף של היהדות והאיסלאם, כדי לא להילכד רק במעגלי הכעס והנקם שהתעוררו ב–7 באוקטובר. זה ניסיון לשבור את הבחינה של הסיטואציה רק מנקודת המבט של ההווה."

למאמר המלא ב"הארץ"