מדוע תוקעים בקרן של איל בראש השנה? מדוע בסוכות לוקחים לבית הכנסת ארבעה מיני צמחים? ומה מקור הנרות בחג החנוכה?
בספרו החדש, "ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל", פרופ' ישי רוזן-צבי מזמין אותנו להעמיק חקר ולבחון את ההיסטוריה של החגים מראשיתה, והוא חושף את הדרמות האדירות והרבדים העמוקים המסתתרים תחת המסורות המקובלות לגבי חגי ישראל ומנהגיהם.
אז מדוע שותים ארבע כוסות בליל הסדר?
"התשובה המסורתית היא 'כנגד ארבע לשונות גאולה', אבל במחקר התשובה המקובלת היא שליל הסדר הוא סעודת משתה שמושפעת מהמשתה היווני, הסימפוזיום, שבו אכלו, שתו יין ודיברו.
אלא שיש בעיה בהסבר המחקרי הזה: אין שום מודל של דווקא ארבע כוסות בסימפוזיום. היה שם ממונה שקבע כמה סבבי שתיה יהיו, אך לא היה מודל קבוע, ובטח לא של ארבע כוסות. אז למה?
הבא נחזור לסדר עצמו. אחרי שמוזגים את הכוס השנייה, הבן שואל את הקושיות. מדוע דווקא עכשיו? כי משהו השתנה. בדרך כלל יש קידוש ויש עוד כוס יין המלווה ברכת המזון, אלה כל כוסות החובה. וכאן פתאום נכנסת כוס יין נוספת באמצע הסעודה – אז הבן שואל: מה קורה? על מה הריבוי? ההגזמה?
ובאמת, כשמסתכלים על הקושיות שבמשנה, אנו מוצאים שהשאלה הראשונה נוגעת גם היא לעניין ההגזמה: ״שבכל הלילות אנו מטבלים פעם אחת – הלילה הזה שתי פעמים״.
טיבול אפיין סעודה טקסית שבה אכלו מתאבנים, ירקות עם מטבלים. קצת דומה ל fingerfood שלנו באירועים. אלא שבפסח אין רק סט אחד של מטבלים אלא שניים. פעמיים מטבלים את החזרת, כלומר את החסה, במטבל, בחרוסת. אולי זה נראה לכם עניין שולי, אבל לא כך זה נראה לבן שרגיל לסדר ארוחה מאוד מסוים. ועל כן הוא שואל ״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות״.
כך בדיוק אני מבקש לפרש גם את ארבע הכוסות. זה לא חיקוי של מנהגי הסימפוזיום. מה שיש כאן זו הכפלה מכוונת, הגזמה, של הסדר הרגיל.
את ההגזמה הזו אפשר לראות בדין נוסף במשנה, שקובע: ״אפילו עני שבישראל, לא יאכל עד שיסב״ וגם ש״לא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין". שתי ההלכות יוצאות דופן. קודם כל, גם עני צריך לשכב על מיטת ההסבה לקראת האוכל. ואז הוא מחוייב לשתות ארבע כוסות של יין, אפילו מצדקה. עני עושה סעודת פאר, מה זה פה, הבימה?
אבל זה בדיוק העניין: זה לא אימוץ של מנהג הלניסטי, כפי שסברו, אלא משחק מודע. חכמים יודעים שהם אינם הלנים ושיש בחיקוי משהו מלאכותי. אלא שהמלאכותיות הזו היא לב העניין. איך חוגגים את חגיגת החירות? מחקים את בני החורין האמיתיים, את השליטים הרומים. הלילה אנחנו רומים!
וזו גם הסיבה לכך שהעני פותח את הלכות ליל הסדר במשנה. העני מהווה משל לקולקטיב כולו. בליל הסדר כולנו עניים ש׳משחקים אותה׳ רומים. לכן הגוזמה והעודפות הן מהות העניין: הסבה לעני, שני טיבולים, ארבע כוסות. אולי לא ככה עושים רומים אמתיים, אבל ככה מתחפשים לרומים, על ידי הגוזמה. הלילה חייבים להגזים!
אלא שזה לא כל הסיפור. כי לצד ההגזמה יש גם ריסון. בהגדה נאמר "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן״. מה הכוונה? אפיקומן זו מלה יוונית, אפי-קומוס. קומוס זו חגיגה, ואפי-קומוס זה אחרי החגיגה,after party בלשוננו. ומה עושים לאחר החגיגה הרשמית? משתוללים! אבל המשנה קובעת שאסור להתפרע אחרי הסעודה. ׳עד כאן!׳
אז יש כאן משחק עדין בין האסור למותר, בין הגבולות ופריצתן. כאילו אומרת לנו המשנה: הלילה צריך להגזים, אבל במתינות!"