השבוע, (יום שלישי, 25.6.24) יצוין היום הבינלאומי לשפה הערבית. הרב אלחנן מילר ידבר ביום עיון שייערך לרגל היום הזה באוניברסיטת בן גוריון בנושא "עד כמה הדת היא גורם ממתן או מקצין, והאם הדת היא הפתרון או הבעיה".

בראיון לתוכנית "השעה העולמית" בכאן רשת ב', הוא אומר " הדת היא לא גורם קבוע. היא יכולה להיות מנוצלת לכיוונים חיוביים או שליליים. אנשי דת באזורנו חייבים לקחת עמדה פעילה ולהפוך את הדת לגורם המקדם את השלום."

עוד סיפר מילר על המיזם "אנשי הספר" שאותו הקים לפני שבע שנים: "אני מעביר לעולם הערבי, באמצעות סרטונים, מידע על היהדות, על המצוות, על הדת. התגובות אמנם מעורבות, גם שליליות וגם חיוביות, אבל  יש לכך צמא עצום במרחב הערבי."

מילר דיבר על כך שאפשר ללמוד מ"הסכמי אברהם", שנבחרו להיקרא בשם האב המשותף של כולנו, כדי לעודד את העמים להזדהות עם ההסכמים האלה. "זה מתוך הבנה שאיליטות ליברליות בלבד לא יוכלו להביא את השלום המיוחל. אם אנשים יכירו באמונות המשותפות לשני הצדדים, זה יהפוך את הדת לגורם שמקשה על דה-הומניזציה של האחר."

האם יש שותפים לעמדותיו של מילר בעולם הערבי מאז השבעה באוקטובר? עד כמה הנכונות לשיח דתי פתוח קיימת בישראל ובמדינות ערב? מדוע כל כך מעט אנשי הדת מוסלמים העזו לצאת באופן מפורש נגד הצידוקים הדתיים של חמאס למה שעשו בשבעה באוקטובר? ומדוע בוחר מילר לשאת את דבריו בכנס דווקא בערבית?