שיעור 6: מבוא לתלמוד ב


שיעור זה הוא חלק מהקורס "מבוא לספרות חז"ל" בהנחיית פרופ' ישי רוזן-צבי. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר:

שיעור זה מציג מבוא לתלמוד הבבלי והירושמלי, תוך התמקדות בתופעת הרטוריקה של התלמוד הבבלי. באמצעות השוואה בין התלמודים בסוגית 'קרות הגבר', מדגים רוזן צבי את מאפייניה הייחודיים של הרטוריקה של התלמוד הבבלי.

השיעור נפתח במבוא, המציג את מקורות הרקע לדיון התלמודי, כאלו שהביטוי 'קרות הגבר' (או ביטויים מקבילים לו) נזכר בהם:

  • משנה יומא א, ח (ראו מקור 1) : המשנה במסכת יומא העוסקת בתאור טקס יום הכיפורים במקדש, מתארת את פינוי האשפה מהמזבח ביום כיפור החל מחצות הליל, וזאת בניגוד לנהוג בימות השנה, בהם פינוי המזבח נעשה לקראת היום החדש, החל מעת 'קרות הגבר'- כלומר מהרגע שהתרנגול קורא בבוקר.
  • משנה מסכת תמיד א, ב (ראו מקור 2) הביטויים "קרות הגבר, סמוך לו מלפניו או מאחריו" מופיעים גם במשנה זו בהקשר של ניקיון המזבח בימות השנה. (המחקר מלמד שהמשנה במסכת תמיד היא המקור הקודם ואילו מסכת יומא השתמשה בביטוים הללו לתאור עבודת המזבח ביום כיפור במקדש).
  • משנה, מסכת סוכה, ה, ד (ראו מקור 3). המשנה מתארת את תהלוכת ניסוך המים, המתחילה בקריאת הגבר.
  • משנה, מסכת שקלים, ה, א (ראו מקור 4) – המשנה מזכירה רשימת הממונים האמונים על מלאכת המקדש. ביניהם נזכרים "גְּבִינֵּי כַרוֹז, בֶּן גִּבֵּר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים".

חלקו הארי של השיעור מוקדש לעיון בסוגיות התלמודיות הנדרשות לפירוש הביטוי 'גבר' – כאדם או כתרנגול. תחילה מוצגת הסוגיה בתלמוד הירושלמי ולאחריה בתלמוד הבבלי.

  1. התלמוד הירושלמי
    התלמוד הירושלמי דן במשמעות המילה 'גבר' אגב דיונו על משנת ניסוך המים בסוכה, ואותו דיון מופיע גם במסכת שקלים בירושלמי (ראו מקור 5).
    רב מפרש את המשנה שלא כפשוטה, כאשר מתרגם את המילה 'גבר' כאדם. הוא מסביר ש'קרא הגבר' משמעו קריאת הכרוז. חכמים מסתייגים מפירושו של רב וטוענים שיש לפרש את הביטוי כקריאת התרנגול! אולם רב מתעקש ומזכיר את המשנה ממסכת שקלים (רשימת הממונים על מלאכות המקדש) בה מופיע הגבר במשמעות של אדם בעל תפקיד ולא כתרנגול!
  2. התלמוד הבבלי
    הסוגיה הבבלית המקבילה לסוגיה הירושלמית מצויה במסכת יומא, בה מציג התלמוד דיון דומה, אך הרבה יותר מפותח באשר לפירוש המונח 'גבר'. (ראו מקור 6).הסוגיה הבבלית פותחת במחלוקת הנזכרת בירושלמי: "מאי קרית הגבר? רב אמר: קרא גברא. ר' שילא אמר: קרא תרנגלא" ומייד לאחריו מופיע סיפור המתאר ויכוח בין רב (אמורא ארץ ישראלי) לבין ר' שילא (בבלי) באשר לפירוש המונח 'גברא' כגבר או תרנגול. הויכוח מוצג באופן רחב הרבה יותר מאשר בירושלמי. (רוזן-צבי סבור שהסוגיה בירושלמי היא המקור לסוגיה הבללית המורחבת). נדמה כי הויכוח המתואר באריכות בבלי אינו על תוכן הפירוש המוצע למילה 'גברא', אלא על סמכות חכמים. רב לא מנסה לטעון טענה עניינית שתחזק את עמדתו באשר לתוכן הפירוש של המילה 'גברא', אלא הוא מבקש לחזק את סמכותו, כמי שקיבל גושפנקא מרבי יהודה הנשיא. ויכוחי סמכות שכאלו אופיינים מאוד לתלמוד הבבלי.

בהמשך הסוגיה, הגמרא מצטטת בריתא שמחזקת את דעתו של רב, ש"קרות הגבר" פירושו אדם ולא תרנגול. הברייתא מתארת את 'גביני כרוז' המבשר על תחילת עבודות היום. ומכך ניתן להסיק שמדובר על אדם שתפקידו להיות כרוז. מכאן מתגלגל הדיון למעשה המתאר את עבודות של הכרוז שהיה בעל קול חזק מאוד. קולו של הכרוז נמדד ביחס לקולו של הכהן הגדול, המתואר כקול רם וחזק עוד יותר, ומשווה לקולות קוסמיים בטבע.

רוזן-צבי מציע שבאמצעות הדיונים הארוכים על אופיים של הקולות הקוסמיים, הסוגיה ממחישה את מהות טענתו של רב, שהקול הנשמע במקדש הוא קולו של הכהן הגדול ולא קולו של תרנגול. תופעה זו אופיינת מאוד לרטוריקה של התלמוד הבבלי, שדיוניו הרבים משמשים תפקיד משמעותי בהבניית טיעוניו.

עם זאת, מצויין כי קריאה זו ניתנת לערעור נוכח סיום הסוגיה, המציגה ראיה המחזקת את עמדת ר' שילה שפירושו של 'גבר' הוא תרנגול.

ואף על פי כן, דומה כי למרות שהגמרא מציגה סמטריה פורמאלית באופי הדיון (המתחיל בהצגת שתי העמדות, ומביא ראיות לחיזוק כל אחת מהן), די ברור שהיא תומכת בעמדתו של רב.

מקורות נלווים

  1. משנה יומא א, ח
    בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לו בֵּין מִלְּפָנָיו וּבֵין מִלְּאַחֲרָיו, וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה. לֹא הָיְתָה קְרוֹת הַגֶּבר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵיאָה מִיִּשְׂרָאֵל.
  2. משנה תמיד א,ב
    מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַמְמוּנֶּה. וְכִי בְּאֵיזּוֹ שָׁעָה הַמְּמוּנֶּה בָא? לֹא כָל הַעִיתִּים שָׁווֹת – פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְּרֹאוֹת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מֵאַחֲרָיו. וְהַמְמוּנֶה יָבוֹא וְדָפַק עֲלֵיהֶן וְהֵן פָּתְחוּ לוֹ. אָמַר לָהֶן: מִי שֶׁטָּבַל יָבוֹא וְיָפִיס. הֵפִיסוּ – זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
  3. משנה, סוכה, ה, ד
    קָרָא הַגֶּבֶר תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ… הָיוּ תוקְעִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא לַמִּזְרָח. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא לַמִּזְרָח וְהָפְכוּ פְנֵיהֶם לַמַּעֲרָב וְאָמְרוּ: אֲבוֹתֵינִוּ הָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יָיי וּפִנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ, אָנוּ לִיהּ וּלִּיָהּ עֵינֵינוּ.
  4. משנה שקלים ה,א
    אֵלּוּ הֵן הַמְמוּנִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ: יוֹחָנָן בֶּן פִּינְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת, אֲחִייָּה עַל הַנְּסָכִים, מַתְּיָה בֶן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָיסוֹת, פְּתַחְיָה עַל הַקִּינִּים… בֶּן אֲחִייָּה עַל חֲלִי מֵעַיִם, נְחוֹנְיָה חוֹפֵר שִׁיחִים, גְּבִינֵּי כַרוֹז, בֶּן גִּבֵּר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים, בֶּן בָּבִי עַל הַפָּקִיעַ, בֶּן אַרְזָה עַל הַצַּלְצֵל, הוֹגְדַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר, בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, וְאֶלְעָזָר עַל הַפַּרְכֹת, וּפִינְּחָס עַל הַמַּלְבִּישׁ.
  5. ירושלמי סוכה ה,ד [נה,ג] (=שקלים ה,א [מח,ד])
    ״תירגם רב קומי דבית ר' שילה: ״קרא גברא״ – אכריז כרוזא.
    אמרון ליה: קרא תרנוגלא.
    אמר לון: והא תנינן: "בן גבר", אית לך מימר: בר תרנוגלא?
  6. בבלי יומא כ ע״ב
    מאי קרית הגבר? רב אמר: קרא גברא. ר' שילא אמר: קרא תרנגלא
    רב איקלע לאתריה דר' שילא. לא הוה אמוראה למיקם עליה דר' שילא. קם רב עליה וקא מפרש:
    מאי קרית הגבר? קרא גברא.
    אמר ליה ר' שילא: נימא מר קרא תרנוגלא.
    אמר ליה: אבוב לחרי זמר והשתא גירדאי לא קבלוה מיניה – כי הוה קאימנא עילויה דר' ומפרישנא: מאי קרית הגבר קרא גברא, לא הוה אמר לי ולא מידי, ומר אמר לי קרא תרנוגלא?
    אמר ליה: מר הוא רב? נינח מר!
    אמר ליה: אי תגרת ליה פוץ עמריה. איכא דאמרי הכי אמר ליה: מעלין בקודש ולא מורידין.
    רב איקלע לאתריה דר' שילא. לא הוה אמוראה למיקם עליה דר' שילא. קם רב עליה וקא מפרש: מאי קרית הגבר? קרא גברא.
    אמר ליה ר' שילא: נימא מר קרא תרנוגלא.
    אמר ליה: אבוב לחרי זמר והשתא גירדאי לא קבלוה מיניה – כי הוה קאימנא עילויה דר' ומפרישנא: מאי קרית הגבר קרא גברא, לא הוה אמר לי ולא מידי, ומר אמר לי קרא תרנוגלא?
    אמר ליה: מר הוא רב? נינח מר!
    אמר ליה: אי תגרת ליה פוץ עמריה. איכא דאמרי הכי אמר ליה: מעלין בקודש ולא מורידין.
    תניא כותיה דרב:
    גביני כרוז מהו אומר? עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם. והיה קולו נשמע בשלש פרסאות.
    מעשה באגריפס המלך שהיה מהלך בדרך ושמע קולו בשלש פרסאות, וכשבא לביתו שיגר לו מתנות הרבה.
    ואף על פי כן כהן גדול משובח ממנו.
    דאמר מר: וכבר אמר ׳ברוך שם׳ ונשמע קולו ביריחו. ואמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן: מירושלים ליריחו עשרה פרסי הוו.
    ואף על גב דהכא איכא חולשא והכא ליכא חולשא. ואף על גב דהכא יממא והכא ליליא.
    אמר ר' לוי: מפני מה אין קול נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה? מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים. והאי חיגרא דיומא ׳לא׳ שמיה. והיינו דקא אמר נבוכד נצר ״וכל דיירי ארעא כלא חשיבין״ (דניאל ד,לב).
    תנו רבנן: אילמלא גלגל חמה, נשמע קול המונה של רומי. ואילמלי קול המונה של רומי, נשמע קול גלגל חמה.
    תנו רבנן: שלשה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, אילו הן: קול גלגל חמה, וקול המונה של רומי, וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף. ויש אומרים אף לידה [רידיא] ובעו רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה.
    תניא כותיה דר' שילא:
    היוצא קודם קרית הגבר דמו בראשו. ר' יאשיה אומר: עד שישנה. ויש אומרים עד שישלש.
    ובאיזה תרנגול אמרו? בתרנגול בינוני.