שיעור 4: מבוא למדרש ב


שיעור זה הוא חלק מהקורס "מבוא לספרות חז"ל" בהנחיית פרופ' ישי רוזן-צבי. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

 

תקציר:

השיעור עוסק ביחסים שבין אגדה להלכה במדרש. הוא פותח בתיאור מקומה של האגדה במדרש התנאי, לאחר מכן עובר לשיטות הפרשנות של בתי המדרש השונים ביחס לחלקים הנרטיבים שבתורה (החלקים האגדיים), ומסיים בתפיסת הפרשנים את מטרת המדרש האגדי. וביתר פירוט:

השיעור פותח בתיאור החלקים האגדיים שבמדרש התנאי. עיקר עיסוקו של המדרש הוא הלכתי, אולם התנאים דורשים גם מדרשי אגדה בניסבות מסויימות כפי שמודגם מתוך עיון במדרשים עצמם להלן:

דוגמה 1 (מקור 1)- ר' אליעזר דורש את פסוקי החוק כמדרש הלכה וכשמגיע לפסוקי אגדה הוא דורש אותן בצורה של דרשה אגדית.

דוגמה 2 (מקור 2) –דוגמא לאגדה שנדרשת כאילו היא הלכה. הדרשה הזו נראית כמו דרשה הלכתית (אדם צריך לזהות את המקום אשר יבחר ה' ואז הנביא יאשר את הזיהוי), אולם היא למעשה דרשה היסטורית אגדית שעוסקת בדוד (ולא באמת בבחירת המקום, הרי ירושלים נבחרה כבר).

דוגמה 3 (מקור 3) – מחלוקת האם לדרוש פסוק באופן הלכתי או אגדי: ר' יוסי הגלילי מבקש ללמוד הלכה נוספת מפסוק כה (כיוון ששני הפסוקים הקודמים לימדו הלכה: כג – ערלה, כד – נטע רבעי). ר' עקיבא הולך בדרך אחרת, הוא לא מבקש ללמוד הלכה נוספת מפסוק כה, אלא רואה בו כפסוק שמטרתו להרגיע את האדם וללמדו להתמודד עם נטיותיו האישיות.

חלקו השני של השיעור מתמקד בהסבר התופעה ששיטות הפרשנות השונות של בתי המדרש של ר' עקיבא ור' ישמעאל ביחס להלכה, אינן באות לידי ביטוי ביחס לחלקים הנרטיביים שבתורה. כלומר כמעט ואין הבדל בין הפרשנויות של בתי המדרש השונים ביחס לחטיבות האגדיות! מקור 4 מהווה דוגמא לכך, בהציגו שתי דרשות מאוד דומות מבתי המדרש השונים. הסבר לתופעה זו מוצע בשיעור, בהתבסס על מחקרו של מנחם כהנא, שהראה ששני בתי המדרש לקחו את הדרשות לחטיבות האגדיות ממקור שלישי ועל כן הן דומות מאוד ביניהן. (השינויים הקלים שיש ביניהן הן פרי של עריכת בתי המדרש השונים. אולם מדובר בהבדלים קטנים מאוד).

חלקו האחרון של השיעור עוסק בתכלית מדרשי האגדה. בעוד שתכלית מדרשי ההלכה הינה לפשר בין קבצי החוק השונים ובינם לבין המסורות הנוהגות, הרי שתכלית מדרש האגדה הינה להחליף את ההתגלות האלוהית וכמעט לשחזר את דמות האל בעידן של העדר. ביטוי לתפיסה חז"לית זו מופיע במקורות 5 ו 7:

מקור 5 – מכילתא דרבי ישמעאל – הדרשן אוסף פסוקים המתארים מלחמות אלוהיות של אלוהים הנלחם עם כלי נשק. באמצעות רשימת הפסוקים מבקש הדרשן להראות שהתפיסה ש"אדני איש מלחמה" הוא עקרון מכונן שחוזר במקרא. הדרשה חושפת דפוס של אלוהים ועל ידי כך מבקשת להציג עקרון שאלוהים נלחם בשביל עמו. מטרת קיבוץ הפסוקים בדרשה היא להעניק תחושה שאלוהים נלחם עבור עמו ובאמצעות כך להתמודד עם העובדה שהאמפיריה הרומית שלוטת בעם ישראל באותם ימים, ולמעשה אין תחושה שאלוהים נלחם עבורם. באמצעות איסוף הפסוקים מעמיד הדרשן בפני אומות העולם, השומעים את הפסוקים (נכתב בזמן הווה), את הרושם של אלוהים הנלחם עבור עמו, כפי שנגלה עליהם בעבר בים סוף וכפי שעתיד להלחם בם בעתיד. ממדרש זה עולה כי תפקיד הדרשן הוא להחליף את ההתגלות האלוהית שהיתה בעבר ותגיע בעתיד, אך בנתיים נעלמה.

ביטוי מובהק לתפיסה זו מצוי במקור 7, (דרשה ממדרש אמוראי, איכה רבה) המבטאת את התפיסה העצמית של הדרשן ותפקידו בעולם הזה, כממלא את מקום האל הנעלם, מסתיר פניו. באיכה פרק ג מוצגות קינות הגבר על החורבן, בפסוק כא נאמר: "זאת אשיב על לבי על כן אוחיל". המדרש מבקש לברר מהו הדבר שמעניק תוחלת ותקווה על פני כל הצרות? את תשובתו הוא מציג באמצעות משל לאשה שנישאה למלך שהבטיח לה הבטחות רבות בכתובה ונעלם. במשך שנים שכנותיה ניסו לשכנע אותה להתחתן עם גבר אחר, אך היא סרבה ונאחזה בכתובתה בידיעה שהמלך ישוב יום אחד. כששב המלך שאל אותה כיצד המתינה לו כל השנים והיא השיבה שבזכות הכתובה נאחזה בידיעה שישוב. על פי הדרשן אנחנו מצויים כעת בשלב של האשה שקוראת את הכתובה שהמלך הותיר בידיה. ספר התורה הוא הכתובה שאלוהים נתן לנו, אנחנו קוראים בו והוא נותן לנו את הבטחון שאלוהים ישוב. המדרש מבטא את תפיסת הפרשנים את תפקיד מדרש האגדה ככלי המאפשר לשרוד את תקופת העדר ההתגלות האלוהית עד לבוא הגאולה.

מקורות נלווים

  1. דברים יח
    י לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. יב כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ.

    ספרי דברים קעג, עמ' 220
    כשהיה רבי אליעזר מגיע לפסוק זה היה אומר חבל עלינו, ומה מי שמדבק בטומאה – רוח טומאה שורה עליו, המדבק בשכינה דין הוא שתשרה עליו רוח הקודש. ומי גרם? "עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם" (ישעיה נט,ב).

  2. ספרי דברים, סב, עמ' 128-127
    "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם" (דברים יב, ה) – דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיומר לך נביא? תלמוד לומר: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (שם) – דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא

    שמו״ב ו, יב:
    וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד–בְּשִׂמְחָה.

    שמו״ב כד, יח:
    וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי.

  3. ויקרא יט:
    כג וְכִֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַֽאֲכָ֔ל וַֽעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵֽאָכֵֽל׃ כד וּבַשָּׁנָה֙ הָֽרְבִיעִ֔ת יִֽהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַֽיהוָֽה׃ כה וּבַשָּׁנָ֣ה הַֽחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבֽוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם

    רבי יוסי הגלילי אומר: הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית: מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים.
    רבי עקיבא אומר: דברה תורה כנגד היצר. שלא יהיה אדם אומר הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם לכך נאמר "להוסיף לכם תבואתו." (ספרא קדושים ג,ה)

  4. שמות יז, ט:
    "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי".

    מחר אנכי נצב על ראש הגבעה – מחר נהא מעותדין ועומדין. על ראש הגבעה – כשמועו (מכילתא דר"י).
    מחר אנכי נצב וג' – מחר נהיה מעותדין ועומדין על ראש הגבעה (מכילתא דרשב"י).

  5. שירת הים:
    אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה; זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה שְׁמוֹ.

    מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דשירתא, ד
    "ה' איש מלחמה, ה' שמו" (שמות טו,ג) – ר' יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה.
    מגיד שנגלה עליו בכל כלי זיין. נגלה עליהם כגבור חגור חרב, שנ' "חגור חרבך וג'" (תהלים מה,ד). נגלה עליו בשירין וכובע, שנ' "וילבש צדקה כשריין" (ישעיה נט,יז). נגלה עליו בחנית שנ' "ולנוגה ברק חניתך" (חבקוק ג,יא), וכת' "הרק חנית וסגור" (תהלים לה,ג). נגלה עליו בקשת ובחיצים שנ' "עריה תעור קשתך וגו'" (חבקוק ג,ט), "וישלח חיציו ויפיצם וגו'" (שמואל ב כב,טו). נגלה עליהם בצינה ובמגן שנ' "צנה וסוחרה אמתו" (שם צא,ד), "החזק מגן וצנה וגו'" (שם לה,ב).
    או שומע אני שהוא צריך לאחת ממידות הללו? תלמוד לומר "ה' איש מלחמה, ה' שמו" – בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מכל מידות הללו.
    ואם כן למה צריך הכתוב לפרט כל אחד ואחד בפני עצמו? אלא שאם צרכו להן לישראל המקום עושה להם מלחמה.
    אי להם לאומות העולם מה הם שומעים באזניהם, שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם.

  6. מלכים ב ו
    ח וּמֶלֶךְ אֲרָם, הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל… טו וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים, לָקוּם, וַיֵּצֵא, וְהִנֵּה-חַיִל סוֹבֵב אֶת-הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב; וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה. טז וַיֹּאמֶר, אַל-תִּירָא: כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ, מֵאֲשֶׁר אוֹתָם. יז וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמַר, יְהוָה, פְּקַח-נָא אֶת-עֵינָיו וְיִרְאֶה; וַיִּפְקַח יְהוָה, אֶת-עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ, סְבִיבֹת אֱלִישָׁע.
  7. איכה ג
    אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתֽוֹ׃ ב אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃ ג אַךְ בִּי יָשֻׁב יַֽהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל־הַיּֽוֹם׃ ד בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי׃ ה בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם׃ ז גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי׃ ח גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי׃ ט גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה׃ י דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים׃ יא דְּרָכַי סוֹרֵר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם׃ יב דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ׃ … כא זֹאת אָשִׁיב אֶל־לִבִּי עַל־כֵּן אוֹחִיל׃ כב חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא־תָמְנוּ כִּי לֹֽא־כָלוּ רַחֲמָיו׃ כג חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמֽוּנָתֶךָ…

    איכה רבה ג, כא:
    "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל" (איכה ג,כא) – ר' אבא בר כהנא אמר משל למלך שנשא אשה וכתב לה כתובה גדולה, וכתב לה: כך וכך חופות אני עושה ליך, וכך תכשיטין אני עושה ליך, וכך וכך כסף וזהב אני נותן ליך, והניחה שנים רבות והלך לו למדינת הים, והיו שכנותיה מקנטרות אותה ואומרות לה לא בעליך שבק יתיך, זילי נסבי לך גבר אוחרנן, והיתה בוכה ומתאנחת, ואח"כ היתה נכנסת לתוך חופתה וקראת כתובתה ומתאנחת, לאחר ימים ושנים בא המלך, ואמר לה תמיה אני ממך איך המתנת לי כל השנים הללו, אמרה לו אדוני המלך אילולי כתובתך מרובה שכתבת לי, כבר הטעו אותי שכנותי.
    כך אומות העולם מונין את ישראל ואומרות להם אלהכון לא בעי יתכון, שביק יתכון, סליק שכינתיה מעליכון, בואו אצלנו ואנו ממנים אתכם דוכוסין ואפרכסין ואיסטרטליטין, וישראל נכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שלהם, וקורין בתורה "ופניתי אליכם והפריתי אתכם וגו' ולא תגעל נפשי אתכם" (ויקרא כו ט ויא) – ומתנחמים. למחר כשהגאולה באה אמר הקב"ה לישראל בני תמיה אני מכם היאך המתנתם לי כל השנים הללו. והן אומרים לפניו רבון כל העולמים אילולי תורתך שנתת לנו, והיינו נכנסים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו קורין "ופניתי אליכם, ולא תגעל נפשי אתכם", כבר הטענו אומות העולם ממך, הה"ד "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" (תהלים קיט צב).