שיעור 3: מבוא למדרש א


שיעור זה הוא חלק מהקורס "מבוא לספרות חז"ל" בהנחיית פרופ' ישי רוזן-צבי. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר:

שיעור זה מציג מבוא למדרשי התנאים – פירושים לחומש שנוצרו בבתי המדרש ביהודה ובגליל במאה השנייה לספירה. תחילה הוא מציג את דרכי הדיון של המדרש ולאחר מכן עוסק באסכולות המדרשיות השונות והאופן שבו הן מיישמות את עקרונות הפרשנות המדרשיות, כמפורט להלן.

חלקו הראשון של השיעור עוסק בדרכי הפירוש הרווחות במדרשים:

1. הסבר כפילויות בתורה

דוגמה 1 (ראו מקור 1): נאמר בספר דברים "לא תזרע כרמך כלאיים" ובספר דברים נאמר "שדך לא תזרע כלאיים" – המדרש מחפש נימוק לכפילו ומציע פתרון: ספר ויקרא מציג איסור כללי וספר דברים מציג איסור ספציפי. המוטיבציה של המדרש היא לא לחפש מה נאמר אלא למה נאמר (מה אני צריך?). מעניין גם לראות שהמדרש מציג את השאלה במפורש.

2. הסבר סתירות ואי התאמות

דוגמה 1 (ראו מקור 2): המדרש מציג סתירה בין שני כתובים מקראיים (אחד אומר שבעת ימים ואחד ששה ימים). במדרש זה הסתירה מוצגת באופן מפורש, אם כי יש לציין שבד"כ המדרש פותר את הסתירות בשתיקה (מבלי להציג את הסתירות במפורש). כך למשל
בדוגמה 2 (ראו מקור 3) – המדרש מפרש "עבדו לעולם" הכוונה היא שעבד יעבוד עד היובל ואז ישוחרר. הוא לא מציג באופן מפורש את הסתירות אך מתמודד איתן.

3. התמודדות עם קזאוסיטיקה

לצד יישוב סתירות וכפיליות המדרש מבקש גם להכליל את המקרים שהתורה מדברת עליהם (התורה כתובה באופן קזואיסטי והמדרש מבקש להכליל וללמוד מהמקרה הפרטי אל הכללי).

דוגמה 1 (ראו מקור 4): המשנה מכלילה את המקרה של "לא תחסום שור בדישו" לכל המקרים האחרים של בהמות.

4. ביסוס מסורות

לצד האילוצים הטקסטואלים, למדרש יש גם אילוצים חוץ טקסטיאלים. הוא צריך לבסס את המסורת.

ראו דוגמה במקור 6: המשנה במסכת יבמות אומרת שיש להבחין בין מואבי ועמוני, שנשיהן לא אסורות לבוא בקהל, לבין מצרי ואדומי שכולם אסורים. ר' שמעון מקשה ושואל מדוע נפסקה הלכה כך, שהרי ההבחנה לא ברורה. חכמים לא מתרגשים ואומרים: אם יש מסורת – נקבל, אבל אם זה עניין של הגיון – אפשר להתפלפל. המדרש בספרי דברים (מקור 7) מוסיף ציטוט של המקרא לדברי ר' שמעון. כלומר הדרשה מובאת בהקשר זה בשירות המסורת, על מנת לתמוך בה ולבססה.

יש שהמדרש לא אומר במפורש את האילוץ ואנחנו צריכים לפרש אותו. ראו למשל במקור 7 – המדרש מבסס מסורת מקובלת וידועה לגבי ל"ט מלקות.

חלקו השני של השיעור עוסק בשתי אסכולות מדרשיות שונות והאופן שבו הן מיישמות את עקרונות הפרשנות המדרשיות: אסכולת בית המדרש של ר' ישמעאל ואסכולת בית המדרש של ר' עקיבא. האסכולות הללו נבדלות ביניהן בטרמינילוגיה, בשמות החכמים ובדרכי המדרש הנהוגות בהן (הרמנויטיקה). כל אחד מבתי המדרש הללו העמיד פירוש משלו לכל אחד מארבעת ספרי החוק שבתורה:

חומש דבי ר' ישמעאל דבי ר' עקיבא
שמות  מכילתא דר"י מכילתא דרשב"י
ויקרא [מכילתא דעריות] ספרא
במדבר ספרי ספרי זוטא
דברים מכילתא ספרי

(*המדרשים שנשתמרו מודגשים, השאר שוחזרו)

בסיום השיעור מוצגות דוגמאות להבדלים בשיטות הפרשנות בין בתי המדרש:

  • מקור 9 – דוגמה להבדל המוכר ביותר בין ר' עקיבא לישמעאל: ר' עקיבא מדקדק בכל מילה ומילה, הוא דורש את הכפיליות ור' ישמעאל נוקט בגישה של "דיברה תורה כלשון בני אדם".
  • מקור 10 – ממחיש את השיטות השונות כאשר ר' עקיבא וישמעאל מגיעים לאותה תוצאה הלכתית אך בדרך שונה: ר' עקיבא דורש את הכפילות "אבד תאבדון", ואילו ר' ישמעאל נצמד למילים "כל הימים… אבד תאבדון". אך יש לשים לב שר' ישמעאל לא נצמד ממש לפשט, הוא יכול לעיתים להתעלם מהתחביר ולהיצמד רק למילים עצמן גם אם משנה את משמעות התחביר הפשוט.
  • מקור 11 – ר' עקיבא שולף מילה אחת ודורש עליה, ואח"כ מפרש את הפסוק בשלמותו בהקשר אחר. הוא קורא לעיתים באופן אטומיסטי, וקורא כל מילה בפני עצמה.
  • ההבדלים הללו אינם רק בין האישים (ראשי בית המדרש), אלא גם מהמדרשים עצמם שהולכים בשיטת מייסדי האסכולות. ביטוי לכך מצוי במקור 13 – דרשה מבית המדרש של ר' ישמעאל: כורך יחד פסוקים שונים ויוצר מהם מערכת. לעומתו ר' עקיבא – גם הוא מנסה לייצר מערכת חוקי עבד עברי, אך בניגוד לר' ישמעאל הוא לא נזקק לפרשה הנוספת מויקרא, אלא מדייק במילים עצמן!

מקורות נלווים

  1. ספרי דברים רל, עמ' 262
    "לא תזרע כרמך כלאים" (דברים כב,ט) – מה אני צריך? והלא כבר נאמר "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט,יט)? מלמד שכל המקיים כלאיים בכרם עובר בשני לאוים
  2. מכילתא דר״י פסחא ח
    שמות יב,טו: שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם
    דברים טז,ח: שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָכתוב אחד אומר "ששה" וכתוב אחד אומר "שבעה". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? ששה מן החדש ושבעה מן הישן
  3. מכילתא דר"י, נזיקין ג, עמ' 254
    "ועבדו לעולם" (שמות כא,ו) – עד היובל… או "ועבדו לעולם" כשמועו? תלמוד לומר "[יובל היא תהיה לכם] ושבתם איש אל אחוזתו" (ויקרא כה,י).
  4. ספרי דברים רפז, עמ' 305
    "לא תחסום שור בדישו" (דברים כה,ד) – אין לי אלא שור, מנין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור? תלמוד לומר "לא תחסום" – מכל מקום. אם כן למה נאמר "שור"? את השור אי אתה חוסם, אתה חוסם את האדם.
  5. דברים כג
    לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה: גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד-עוֹלָם. … ח לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. ט בָּנִים אֲשֶׁר-יִוָּלְדוּ לָהֶם, דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה.
  6. יבמות ח,ג
    עמוני ומואבי אסורין ואיסורן אסור עולם, אבל נקיבותיהם מותרות מיד. מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד שלושה דורות, אחד זכרים ואחד נקיבות. אמר ר' שמעון: קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים אסור עולם התיר את הנקיבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלושה דורות אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד. אמרו לו: אם הלכה – נקבל, ואם לדין – יש תשובה. אמר להן: לא כי, אלא הלכה אני אומר.
  7. ספרי דברים רנג, עמ׳ 279
    "… לא כי, הלכה אני אומר, והכתוב מסייעני: 'בנים' (דברים כג,ט) – ולא בנות"
  8. ספרי דברים רפו, עמ' 303
    "ארבעים יכנו" (דברים כה,ג) – יכול ארבעים שלימות? תלמוד לומר "ארבעים במספר" – מניין שהוא סוכם את הארבעיםהאגרת השניה אל הקורינתים יא 24-23
    חָמֵשׁ פְּעָמִים הִלְקוּנִי הַיְּהוּדִים אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.
  9. ספרי במדבר קיב
    "הכרת תכרת הנפש ההיא" (במדבר טו,לא)
    הכרת – בעולם הזה, תכרת – לעולם הבא, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל: לפי שהוא אומר "ונכרתה הנפש ההיא" (שם ל) – שומע אני שלש כריתות בשלשה עולמות. מה תלמוד לומר "הכרת תכרת הנפש ההיא" – דברה תורה כלשון בני אדם.
  10. מכילתא לדברים יב, ב
    דברים יב: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: כָּל-הַיָּמִים–אֲשֶׁר-אַתֶּם חַיִּים, עַל-הָאֲדָמָה. ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם, אֶת אֱלֹהֵיהֶם:ומניין אפילו אבדם פעם אחת יאבדם פעמים הרבה, תלמוד לומר "אבד תאבדון" כדברי ר' עקיבה […] ר' ישמעאל אומר: "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, אבד תאבדון."
  11. מכילא דרשב״י שמות כ,ז, על פי מדרש הגדול
    ׳לקדשו׳ – בלילה קדשו. מנין שאם לא קידש בלילה מקדש והולך כל היום? ת״ל ׳זכור את יום השבת לקדשו׳
  12. שמות כא, ב
    ״כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם״שש שנים יעבוד – שומע אני כל עבודה במשמע, ת"ל "לא תעבוד בו עבודת עבד" (ויקרא כה, לט) (מכילתא דר"י נזיקין א)שש שנים יעבוד – לא חולה. יכול אפילו חלה ונתרפא ומטייל בשוק? ת"ל "שש שנים יעבוד, ובשביעית" (מכילתא דרשב"י כא,ב)