שיעור 2: מבוא למשנה ב


שיעור זה הוא חלק מהקורס "מבוא לספרות חז"ל" בהנחיית פרופ' ישי רוזן-צבי. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר:

שיעור זה עוסק בזיקות שבין המשנה למקורות שקדמו לה. השיעור מתמקד בהצגת היחס הדיאלקטי של המשנה כלפי מקורות אלו: מצד אחד הסתמכות על מקורות קדומים ומצד שני ניסיון לדחותם או להצניעם. תופעה זו מהווה דוגמא נוספת לניסיון של המשנה לייצר עולם עצמאי חדש: התורה שבעל פה.

בשיעור נידונים ארבעה סוגי מקורות ומובאות דוגמאות לאופן שבו המשנה מתייחסת אליהם:

1. התורה

  • דוגמה (ראו מקור 1): הלכות ארבעת המינים, סוכה ג: ד – המשנה פותחת בהלכות ארבעת המינים אולם מציגה עצמה כעצמאית ולא מזכירה את המקור המקראי המסביר מהם ארבעת המינים. מי שיוצר חזרה את הקשר בין המשנה למקרא הוא המדרש (ספרא, ראו מקור 2).
  • דוגמה 2 (ראו מקור 3): המשנה בתרומות פרק ו קובעת שמי שאוכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש אולם היא לא מזכירה את הדין המקראי המקורי בעניין (הקובע אותו הדבר) מספר ויקרא באותו מקום (מקור 4), אלא רק בסוף פרק המשניות. נראה כי דחיית איזכור הדין המקראי נועדה לשוות לכל הלכות המשנה ערך שוויני ולא לייצר היררכיה בין דין המקרא לדיני המשנה.

2. מעשי חכמים בעולם הממשי (פסיקות הלכה שנעשות במציאות)

  • דוגמה 1 (ראו מקור 5): המשנה בברכות א: א מזכירה את ההלכה שקבע רבן גמליאל הפוטרת חתן מקריאת שמע בלילה הראשון שלאחר חתונתו ועד מוצ"ש אם לא עשה מעשה. לאחר מכן מובא סיפור מעשה על רבן גמליאל שנשא אישה וקרא קריאת שמע (למרות הפטור). אותו רבן גמליאל קובע פטור ולא מיישם אותו בעצמו. הכיצד? בהמשך המשנה מציגה חריג לכלל וקובעת שאם החתן מעוניין לקרוא, הרי שהוא יכול. אולם בנו של רבן גמליאל מסייג חריג זה ואומר שלא כל אדם שרוצה לקרוא יקרא (אלא זה דין ייחודי למקרה של רבן גמליאל). ניכר שיחס המשנה למעשי חכמים מורכב: האם יש ללמוד הלכה ממעשי חכמים או אין ללמוד מהם הלכה?
  • דוגמה 2 (ראו מקור 6): ויכוח חכמים האם ניתן ללמוד ממעשה ר' יוחנן בן החורוני לגבי הלכות סוכה.

3. העולם הכהני והמקדשי (הלכות כהניות)

  • דוגמה 1 (ראו מקור 7): המשנה במסכת שקלים עוסקת במחצית השקל וקובעת שמי שלא משלם ממשכנים אותו, אולם את הכהנים לא ממשכנים בהסתמך על הלכה כהנית קדומה. אולם רבן יוחנן בן זכאי מסתייג מהלכה הזו.
  • דוגמה 2 (קראו מקור 8): המשנה במסכת עדויות ח: ג מבררת האם אלמנת כהן עיסה כשרה לכהן? רבן יוחנן בן זכאי אומר שענייני יוחסין נשלטים על ידי כהונה אולם רק לצורך ריחוק ולא לקירוב.

4. העולם החיצוני: מערכת המשפט הרומי

  • דוגמה 1: המשנה במסכת עירובין דנה בהלכות עירוב ונזכרת דעתו של ר' יהודה שטוען שהקורה של העירוב לא צריכה להיות כזו שמסוגלת להחזיק ממש בניין (כפי שעירוב אמור להיות), אלא רק כאילו מסוגלת (ראו מקור 9). רוזן-צבי מסביר, בשם לייב מוסקוביץ, שהשימוש במילה "כאילו" היא כנראה בשהפעת החוק הרומי, שבאותה תקופה עושה שימוש נרחב במושג הפיקציות.

מקורות נלווים

  1. משנה סוכה ג, ד
    רבי ישמעאל אומר: שלושה הדסים ושתי ערבות ולולב אחד ואתרוג אחד, אפילו שניים קטומין, ואחד שאינו קטום. רבי טרפון אומר, אפילו שלושתן קטומין.
    רבי עקיבה אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת.
  2. ספרא, אמור יב, ג [קב, ד]
    ר' ישמעאל אומר: "פרי עץ הדר" (ויקרא כג,מ) – אחד. "כפות תמרים" – אחד. "ענף עץ עבות" – שלושה. "וערבי נחל" – שתים… ר' עקיבה אומר: "פרי עץ הדר" – אחד. "כפות תמרים" – אחד. "וענף עץ עבות" – אחד. "וערבי נחל" – אחד. הא כשים שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת.
    [ויקרא כג, מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.]
  3. משנה תרומות פרק ו
    ‏(1) הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ אֶחָד הָאוֹכֵל אֱחָד הַשּׁוֹתֶה וְאֶחָד הַסָּךְ. אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה.
    מְשַׁלֵּם חוּמְשָׁהּ וְחוֹמֶשׁ חוּמְשָׁהּ… ‎‏
    (2) בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִישֵׂאת לָכֹהֵן אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָהּ כֹּהן אָכְלָה מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ אִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָהּ כֹּהֵן אָכְלָה מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ מִפְּנֵי שֶׁאָמָרו: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן לַבְּעָלִים וְחוֹמֵשׁ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה׃
    (3) הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְהֵן מְשַׁלְּמִין אֶת הַחוֹמֶשׁ דברי ר׳ מֵאִיר, וַחֲכָמ׳ אוֹמרים הֵן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְהוּא מֶשַׁלֵּם לָהֶן דְּמֵי סְעוֹדָתָן׃
    (4) הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלומֵי כָפֵל דְּמֵי תְרוּמָה אֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִים וְחוֹמֶשׁ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ מִן הַחוּלִּין וְקֶרֶן מִדְּמֵי תְרוּמָה גָּנַב תְּרוּמַה הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חֳומָשִׁין וְקֶרֶן שֶׁאֵין בַּהֶקְדֵּשׁ תַּשׁלוּמֵי כָפֵל׃
    (5) אֵין מְשַׁלְּמִין מִן הַלֶקֶט מִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה וּמִן הַהֶבְקֵר וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִיפְדּוּ שֶׁאֵין הַקּוֹדֶשׁ פּוֹדֶה אֶת הַקּוֹדֶשׁ, דִּבְרֵי ר׳ מֵאִיר. וַחֲכָמִ׳ מַתִּירִין בָּאֵילּוּ׃
    (6) ר׳ אֱלִיעֶזֶר אוֹמר מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוּ מִינוֹ וּבלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. ר׳ עֲקִיבָה אוֹמר אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִימִּין עַל מִינוֹ׃
    (7) … מְקוֹם שֶׁר׳ אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל מִשָּׁם ר׳ עֲקִיבָה מַחֲמִיר, שֶׁנֶאמר: ״וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ״ – כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לַהֵעָשׂוֹת קוֹדֶשׁ, דִּבְרֵּי ר׳ אֱלִיעֶזֶר. ר׳ עֲקִיבָה אוֹמר ״וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ״ – קֹדֶשׁ שֶׁאָכַל.
  4. ויקרא כב, יד: וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ.
  5. משנה ברכות א, א
    מֵאֵמָּתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בַּעֲרָבִים? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֹאכַל בִּתְרוּמָתָן.
    עַד סוֹף הָאָשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֶי אֱלִיעֶזֶר.
    וַחֲכָמים אוֹמְרים עַד חֲצוֹת.
    רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעְלֶה עַמוּד הַשַּׁחַר.
    מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הָמִשְׁתֶּה – אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמוּד הַשַּׁחַר מוּתָּרִין אַתֵּם לִיקְרוֹת.
    וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָל שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר׃ הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים {ואכילת פסחים} – מִצְוָותָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד – מִצְוָותָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
    אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת? אֶלָּא לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה.ברכות ב, ה,ח
    ‏ה. חָתָן פָּטוּר מִקִּרְיַית שְׁמַע בְּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן וְעַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.
    מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנָּשָׂא וְקָרָא בְלַיְלָה שֶׁנָּשָׂא אָמְרוּ לוֹ לֹא לִימַּדְתָּנוּ שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקִּרְיַת שְׁמַע בְּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן? אָמָר לָהֶן: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם שָׁעָה אַחַת…
    ח. חָתָן אִם רוֹצֶה לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע בְּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא.
    רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמר: לֹא כָל הָרוֹצֶה לִיטּוֹל אֶת הַשֵּׁם יִטּוֹל.
  6. סוכה ב, ז
    ‏מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבָּיִת – בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הֶלֵּל מַכְשִׁירִין.
    אָמְרוּ בֵית הֶלֵּל לְבֵית שַׁמַּיִ מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַיִ וְזִקְּנֵּי בֵית הֶיִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי, וּמְצָאוּהוּ רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת. אָמרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּיִ מִשָּׁם רְאָיָה! אַף הֶן אָמְרוּ לוֹ: אִם כָּךְ הָיְתה נוֹהֵג לֹּא קִיַּימְתָּה מִצְוַתַ סוּכָּה מִיָּמֶיךָ.
  7. שקלים א, ג-ד
    וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
    אָמַ׳ ר׳ יְהוּדָה הֵעִיד בּן כּוּבָרִי בְיַבְנֶה שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא שׁוֹקֵל אֵינוּ חוֹטֵא. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיִי, לֹא כִי, אֶלָּא שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוּ שׁוֹקֵל חוֹטֵא. אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן: ״וְכָל מִינְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״ (ויקרא ו,טו) – הוֹאִיל וְהַעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ הֵיאָךְ הֵן נֶאֱכָלִים?
  8. עדויות ח, ג
    הֵעִיד ר׳ יְהוֹשֻׁעַ וּר׳ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתִירָה עַל אַלְמְנַת עִיסָה שֶׁהִיא כְשֵׁירָה לִכְהוּנָּה…
    אָמַר רַבַּן גַּמְלִיאֵל: קִובַּלְנוּ עֵדוּתְכֶן אֲבַל מַה נַּעֲשֶׂה וְגָזַר רַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיִי שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בֵּית דִּין עַל כָּךְ. הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִין לָכֶם לְרָחֵק אֲבַל לֹא לְקָרֵב.
  9. עירובין א, ג-ה
    ‏קוֹרָה שֶׁאָמָרוּ … רְחָבָה לְקַבֵּל אָרִיחַ וּבְירִייָּא לְקַבֵּל אָרִיחַ. ר׳ יְהוּדָה אומר רְחָבָה אַפְ עַל פִּי שֶׁאֵינָה בְרִייָּא.
    הָיְיתָה שֶׁל קַּשׁ אוֹ שֶׁל קָּנִים רוֹאִין אוֹתָהּ כִּאילּוּ הִיא שֶׁל מַּתֶּכֶת, עֲקוּמָה רוֹאִין אוֹתָהּ כִּילּוּ הִיא פְשׁוּטָה, עֲגוּלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כִּאילּוּ הִיא מְרוּבַּעַת …