שיעור 1: מבוא למשנה א


שיעור זה הוא חלק מהקורס "מבוא לספרות חז"ל" בהנחיית פרופ' ישי רוזן-צבי. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר:

בשיעור זה משרטט ישי רוזן-צבי קווים לאפיון המשנה באמצעות עיון בדוגמאות של טקסטים מהמשנה והשוואתם לחיבורים אחרים.

מניתוח הדוגמאות המוצגות בשיעור מתגבשת תמונה כללית של המשנה כחיבור מבואי, שהוא תוצר של עריכת השיח בית מדרשי האותנטי, הכולל מחלוקות בית מדרשיות ללא הכרעות הלכתיות (אין מדובר בספר פסיקת הלכה). תחומי העיסוק של המשנה הינם נרחבים ביותר ונוגעים לכל מישורי החיים ובכך היא מבקשת להציע עולם עצמאי כולל, שמנותק מהמציאות הריאלית של תקופת כתיבתו ואף לא מציג עצמו כפרשנות לתורה. כך למעשה מבקשת המשנה לייצר תורה עצמאית חדשה: התורה שבעל פה.

וביתר פירוט:

  • המשנה כתובה בצורה לקונית, הכוללת מקרים והלכות (ראו דוגמה במקור 1).
  • המשנה מציגה את הדיונים ההלכתיים באופן מיידי, ללא הקדמות ומבואות. (ראו דוגמה במקור 1 – המשנה לא מציגה הקדמה על מצוות הסוכה אלא נכנסת מייד לדון בפרטי המצווה. לשם השוואה – ראו מקור 2 – הסברו של הרמב"ם למצוות סוכה).
  • אין במשנה נימוקים רבים אלא מוצג אוסף עמדות הלכתיות של החכמים.
  • המשנה אינה ספר הלכה (כמו השולחן ערוך למשל). מצויות בה מחלוקות רבות ללא פסיקה בצידן.
  • המשנה מרובדת, מורכבת משכבות שונות של חומר תנאי. (ראו דוגמה במקור 1 המכיל משנה קדומה שעליה נחלקו בית שמאי ובית הלל ולאחריה משנה מאוחרת יותר שמפרשת את המשנה הקדומה).
  • המשנה היא חיבור ערוך המעבד את דיוני בית המדרש באופן מדוקדק ומחושב. המשנה לא משקפת את דיוני בית המדרש באופן אותנטי לחלוטין, אלא מדובר בחיבור ערוך של השיח הבית מדרשי. עריכת המשנה נעשתה באופן מאוד מחושב ומדוקדק ולעיתים מגמתי. השוואה לתוספתא (שנכתבה באותו זמן וכוללת פעמים רבות את החומר התנאי המקורי) ממחישה את מלאכת העריכה שנעשתה במשנה. (ראו דוגמה להשוואה מסוג זה במקור 3 על משנה ברכות ט, א: התוספתא מציגה סיפור עכשווי של התמודדות עם עבודה זרה שנעלם כמעט כולו מהמשנה. המשנה מתחמקת מהסיפור הריאלי של הכרתת עבודה זרה (נושא פוליטי עדיין) ומציגה את הסיפור כסיפור שקרה בעבר. המשנה מעבדת את המקורות שלה ומשמרת מה שהיא רוצה).
  • עריכת המשנה ניכרת היטב גם מתוך האופן שבו נערכו בה החומרים לפרקים ולמסכתות. (ראו דוגמה במקור 4 – סדר הפרקים במסכת ברכות, הוא תוצר של עריכה ברורה. מערכת סדורה : קריאת שמע, תפילה, ברכות סעודה – מערכת סדורה ומובנית שבסופה פרק נספח עם כל מיני ברכות אחרות).
  • תחום העיסוק של המשנה הינו נרחב ביותר. המשנה עוסקת בכל! למן הנושאים היומיומיים ביותר כבעל קרי הצריך לקרוא קריאת שמע, ועד נושאים נשגבים ביותר כהלכות מלכים. (ראו דוגמאות במקור 5 – הלכות קריאת שמע עוסקות באמנים שקוראים קריאת שמע, בחתן, באבל, מזכירים גם מעמדות שונים: נשים, עבדים וקטנים (הנחשבים כלא עצמאיים), בעל קרי (זה לא מביך את המשנה), מי שעומד ליד צואה…)
  • המשנה מעצבת עולם עצמאי על פי מגמות משלה: דוגמא לכך מצויה במסכת זבחים כאשר המשנה מספרת סיפור היסטורי שלא מעניין אותה לגופו, אלא הופך להיות מין מקרה מבחן למשא ומתן הלכתי על הקרבת קורבנות בזמנים שבהם הבמות אסורות או מותרות (ראו מקור 6).

מקורות נלווים

  1. סוכה א, א
    סוּכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה – פְסוּלָה, וְר׳ יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וְשֶׁאֵינָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלוֹשׁ דְּפָנות, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ – פְּסוּלָה.
    סוּכָּה הַיְשָׁנָה – בֵּית שַׁמַּיִ פּוֹסְלִין וּבֵית הִילֵּל מַכְשִׁירִין. אֵיזוֹ הִיא הַיְשָׁנָה? כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קוֹדֶם לֶחָג שְׁלּשִׁים יוֹם, וְאִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם הֶחָג – אֲפִילּוּ מִתְּחִילַּת הַשָּׁנָה כְּשֵׁירָה.
  2. רמב״ם, משנה תורה, הלכות שופר, וסוכה ולולב, פרק ז
    כפות תמרים האמורות בתורה הן חריות של דקל…  פרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג…
    ארבעה מינין אלו מצוה אחת הן ומעכבין זה את זה וכולן נקראים מצות לולב. ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן…
    מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת.
  3. משנה ברכות ט:א תוספתא ברכות
    הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר: ברוך שעשה ניסים לאבתינו במקום הזה.

    מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: ברוך שעקר עבודה-זרה מארצינו.

    הרואה את עבודה זרה אומר: ברוך ארך אפים.

    מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: ברוך שעקר ע״ז מארצנו. יהי רצון מלפניך ייי אלינו שתעקר ע״ז מכל מקומות ישראל, ותשיב לב <עובדיה> לעבדך.

  4. סדר משנת ברכות:
    פרק ראשון: "מאימתי קורין את שמע בערבין״
    פרק שני: "היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא"
    פרק שלישי: ״מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע
    פרק רביעי: "תפילת השחר עד חצות״
    פרק חמישי: ״אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש״
    פרק שישי: "כיצד מברכין על הפרות״
    פרק שביעי: "שלשה שאכלו כאחד חייבים לזמן״
    פרק שמיני: "אלו דברים שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה״
    פרק תשיעי: "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל״
  5. סנהדרין ב, ב-ג
    הַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִים אֹתוֹ, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַיבְּמִים אֶת אִשְׁתּוֹ. ר׳ יְהוּדָה אומר: אִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַבֵּם זָכוּר לָטוֹב. אָמְרוּ לוֹ אִם רָצה אֶין שׁוֹמְעִין לוֹ.
    וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת אַלְמַנְתּוֹ. ר׳ יְהוּדָה אוֹמר: נושֵׂא הוּא הַמֶּלֶךְ אַלְמַנָתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִיד שֶׁנָּשָׂא אַלְמַנְתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שנאמר: ״וָאֶתְנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדוֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ״ (שמו״ב יב, ח).
    מֵת לוֹ מֵת – אֵינוּ יוֹצֵא מִפֶּתַח פָּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. ר׳ יְהוּדה אוֹמֵר: אִם רָצָה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה יֵצֵא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִיד שֶׁיָצָא אַחֲרֵי מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שנאמר: ״וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה״ (שמו״ב ג, לא). אָמְרוּ לוֹ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס.
  6. משנה זבחים ד, ו
    לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְבָרִים הַזֶבַח נִיזְבָּח: לְשֵׁם זוֹבֵחַ, לְשֵׁם שֵׁם, לְשֵׁם אִישּׁים, לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחֹחַ. חַטָּאת וְאָשָׁם: לְשֵׁם חֵטְא. אָמַר ר׳ יוֹסֵה אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִיבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵילּוּ – כָּשֵׁר, שֶׁהוּא תְנַיִי בֵית דִּין. ויקרא א, ט: ״וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַיהוָה״זבחים יד, ד-ט
    ‏עַד שֶׁלֹּא הוּקָם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ בָמוֹת מוּתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקָם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַכֹּהֲנִים. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂראל. ‎
    בָּאו לַגִּלְגָּל וְהוּתָּרוּ הַבָּמוֹת. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל מָקוֹם.‎
    בָּאוּ שִׁילוֹ וְנֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. לֹא הָיָה שָׁם תִּיקְרָה אֶלָּא בַיִת שֶׁלַּאֲבָנִים מִלְמַטָּה וִירִיעוֹת מִלְּמַעְלָן. וְהִיא הָיְתָה מְנוּחָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּכָל הָרוֹאֶה.
    בָּאוּ לְנוֹב וּלְגִיבְעוֹן וְהוּתָּרוּ הַבָּמוֹת. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאל.
    בָּאוּ לִירוּשָׁלים וְנֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. וְלֹא היה לָהֶם עוֹד הֵתֵּר. הִיא הָיְתָה נַחֲלָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לִפְנִים מִן הַחוֹמָה.דברים יב:
    ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם…
    ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם…
    ח לֹא תַעֲשׂוּן–כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה, הַיּוֹם: אִישׁ, כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו.
    ט כִּי לֹא-בָאתֶם, עַד-עָתָּה אֶל-הַמְּנוּחָה וְאֶל-הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ.כָּל קָדָשִׁים שֶׁהִיקְדִישָׁן בְּשָׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת הִקְרִיבָן בְּשָׁעָת אִסּוּר בָּמוֹת בַּחוּץ – הֲרֵי אֵילּוּ בַעֲשֵה וּבְלֹא תַעֲשֶׂה וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
    הִיקְדִּישָׁן בְּשָׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת וְהִיקְרִיבָן בְּשָׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וּבֵלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
    הִקְדִּישָׁן בְּשָׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בְּשָׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת – הֲרֵי אֵילּוּ בַעֲשֵׂה וְאֵין בָּהֶן בְּלֹא תַעֲשֶׂה.