תמכו בנו
ראיון עם ד"ר תומר פרסיקו
נועם אורן והדס לנציאנו בשיחה עם תומר פרסיקו על מסורת יהודית, אינדיבידואליות ומה שביניהן

בתור חוקר של הדת העכשווית, מה דעתך על "תזת החילון" שגורסת כי ככל שהזמן עובר, והמדע והטכנולוגיה מתפתחים, כך הדת תיעלם מן העולם?

זוהי תזה שמאז שנות ה-70 חוקרים רבים מפקפקים בה, אני ביניהם.

ראשית, בכדי לענות על השאלה צריך לעשות קצת סדר. רבים חושבים בטעות כי הטענה שבעתיד לא תהיה דת כלל, היא תזת החילון הקלאסית. למעשה, מדובר בקריקטורה של תזת החילון, על אף שהיו חוקרים שהחזיקו בה. תזת חילון אמיתית, שאינה קריקטורה, היא למשל התזה שטוענת שאמנם בעתיד עדיין יתקיימו דתות, אך הן תהיינה מופרטות לחלוטין. לפי תזה זו, הדת תהיה דת פרטית ולא יהיה לה כל כוח ציבורי. לדעתי, גם התזה הזאת שגויה. אני מעריך שלדת ימשיך להיות תפקיד ומעמד ציבורי, ודאי בתרבויות לא מערביות.

עם זאת, יש ממש בטענה של התזה הזו; אנו כן עדים לתהליכים מתמידים של הפרטת הדת. אם נבחן את ישראל כדוגמא, בייחוד את מה שמכונה "הרנסנס החילוני", נראה שאין פה חזרה בתשובה מאסיבית של חילונים אשר גילו את האור, אולי אפילו להפך. אמנם ניכר עניין ער וחיוני במסורת, אך באופן אינדיבידואלי, בו הסמכות נשארת בידי הפרט. המקורות הם עדיין מקורות יהודיים עתידים – מקבלה וחסידות ועד פיוט ומנהגים, אך אין פה ניסיון למסד את הדת בצורה חילונית, אלא בצורה פרטנית לחלוטין.

ברור שהעולם עבר תהליך של חילון מאסיבי אשר השתרש אפילו בקרב האוכלוסיות הדתיות, לכן יש אמת בכך שהדת עברה, ועוד תעבור, תהליכים של הפרטה. לכן, לדתות מערביות בימינו מאוד קשה למנף כוח ציבורי. בישראל ספציפית זה יותר קל וכפי שניתן לראות יש לנו לא מעט מפלגות דתיות בכנסת. הסיבה לכך נעוצה באופייה הייחודי של היהדות. היהדות, שלא כמו הנצרות למשל, היא מערכת חברתית אשר משלבת מרכיבים אתניים, דתיים, לאומיים ותרבותיים. אך שוב, גם פה בישראל הדת הולכת לאט לאט לכיוון יותר ויותר פרטני.

אגב, לדעתי את ההתפרצויות האחרונות דוגמת הרב לוינשטיין, צריך להבין על הרקע הזה. מדובר בחשש, מוצדק לחלוטין, שהמסורת נמצאת תחת התקפה תמידית. התקפה שמצליחה. כל התרבות העכשווית באמת מאתגרת את תפיסת העולם המסורתית, ולהבנתי זה לא הולך להשתנות.

לראיון המלא לחצו כאן

השארת תגובה