עמוד זה לזכרה של עמיתתנו וחברתנו היקרה, חוקרת החסידות הנפלאה ציפי קויפמן ז"ל, שהייתה עמיתת מחקר במרכז קוגוד במכון הרטמן, והובילה יחד עם רותם וגנר את תוכנית "סדר נשים" בין השנים 2008-2012. ביקשנו לייחד מרחב שבו מכונסים מסות ודברי הגות, הספדים, מאמרים, מחקרים ואף ניגונים המוקדשים לה. בין הכותבים, מוריה, עמיתיה, מוקירי זכרה, חברותיה, ואף תלמידיה.
ציפי הותירה בלכתה תורה של אמת, היא פרצה דרך מחקרית וכן העמידה תלמידות ותלמידים הרבה. געגועינו וכאבנו על אובדנה מחריף והולך.
יהי זכרה ברוך.
ציפי קויפמן
לעיתים, בלילה, כשציפי לא הצליחה להירדם, היא כתבה. היא כתבה על קרחת ועל פחד, על ילדים ועל תפילה. היא התייחסה לסרטן שלה כאל יישות נפרדת, עצמאית, ודיברה עליה בלשון נקבה כעל "היא" ולא כעל "הוא". היא נתנה לקטעים הליליים הללו את הכותרת "זו לא אני, זו הסרטן שלי".
רתם פרגר וגנר
"ציפי חיפשה אחר יסודות של דיאלוג ויחסי גומלין בין תופעות שונות וניסתה לזהות ולתאר התמוססות של הגדרות מוצקות, התרחבות של אזורי גבול וזליגה בין מושגים סותרים או מנוגדים". ד"ר רתם פרגר וגנר כותבת על דמותה של ציפי לאור שירה של זלדה "צל ההר הלבן".
נחמיה פולן
"ציפי הראתה כיצד מחקר אקדמי יכול להוות נתיב ליושרה מוסרית ואצילות רוחנית וכן חיפוש אמיץ אחר האמת". חוקר החסידות ד"ר נחמיה פולן, בדברי הספד וזכרון לציפי (באנגלית).
דב שוורץ
"האומץ של ציפי להתמודד עם סוגיות לא פשוטות בהגות החסידית, שכבר עסקו בהן חוקרים חשובים בעבר, היה מפעים. היא הפכה במקורות שעסקו בהם גדולי עולם ויכלה להם". פרופ' דב שוורץ על ספרה הגדול של ציפי, "בכל דרכיך דעהו: תפיסת האלוהות והעבודה בגשמיות בראשית החסידות".
רות קרא איוונוב קניאל
"הנפטר ממשיך ומלמד את תורת הסוד המגיעה מהעולמות העליונים את החי, מלווה ומנחה בדרך. ומי שנותר כאן, יכול להמשיך ולסייע לנפטר לצאת מהעולם בחסד וברחמים". ד"ר רות קרא איוונוב קניאל קוראת בזוהר למגילת רות בעקבות מסעה המשותף עם ציפי.
ביטי רואי
"מאמריה של ציפי עוסקים ב בחוויה החסידית, בהתחקות אחר מבניה הפנימיים הנפשיים ובמהלכים שטוותה תנועה זו להעצמת החיים הדתיים". ד"ר ביטי רואי מעיינת בתורה חסידית ובחלום פלאי על תקיעת השופר, בהשראת מחקרה של ציפי על "קיום תרי"ג מצוות עד אין קץ".
ענבר רווה
"ספר הילדים משובב הלב שכתבה הוא מסוג העדויות החשובות על כשרונה של ציפי להוריד את התורה ארצה, כי 'לא בשמים היא'. ערכי הפמיניזם היו בעיניה עניין גדול בחינוך הדור הבא של בנותינו ובנינו, והיא השכילה לחבר בינם ובין ספרותינו העתיקה בחן נדיר". ד"ר ענבר רווה כותבת על ספר הילדים "הטיסה הראשונה של ילתא" מאת ציפי קויפמן.
יהודה ליבס
"את הדברים הבאים, שנאמרו כשיעור בתיקון ליל הושענא רבא תש"ף בסוכת הרבנית הדסה פרומן בתקוע, ימים ספורים אחרי מות ציפי קויפמן זכרונה לברכה, מבקש אני להקדיש לזכרה של ציפי. דומני שדברים אלה, שבהם אנסה להציג את שני היסודות החיוניים שבתורה, היסוד הסובייקטיבי והיסוד האובייקטיבי, יתאימו לרוחה של ציפי, שבהכרותי הקצרה עמה התרשמתי עמוקות מאהבת התורה שלה, המבקשת לחדור לאמיתתה". פרופ' יהודה ליבס מקדיש את מאמרו על המתח בין נצחיות התורה לבין חידושה לזכר ציפי.
לאה מוריס
"בהלוויתך דמיינתי שהבעש"ט ורבי נחמן אהובייך מקבלים שם את פנייך, כי מגיע לך שהשניים הללו – גיבורי הספר האחרון שלך – יהיו מלווייך ומורייך". לאה מוריס מעיינת בחלומותיו של ר' נחמן ובדמות המדריך המופיעה בהם.
לאה מרמורשטיין-ירחי
"יש פעמים שאדם מכיר באדם אחר שהוא גדול. שהוא מאיר. ואנחנו הכרנו בכך שזכינו בך… רצית להכיר את אלוקים. לדעת אותו. הנשמה שלך לא ויתרה. היתה צמאה. לא ויתרת לעצמך בדבר. דבר לא בלבל אותך או הסיח את דעתך מהדרך שהיתה מיוחדת לך". חברתה של ציפי ושכנתה מכפר הרא"ה בהספד שנאמר ביום השלושים ללכתה
אברהם יצחק (ארתור) גרין
"תמיד הרגשתי שאנחנו ניגשים למלאכה של הבנת מקורות החסידות מתוך גישה דומה: שילוב של מחקר רציני וקריאת המקורות בהקשרם ההיסטורי, יחד עם ערות למשמעותן של תובנות החסידות בשאלות הנצח". הרב פרופ' אברהם יצחק (ארתור) גרין מקדיש את מאמרו העוסק ברבי לוי יצחק מברדיטשב לזכרה של ציפי.
הרב שי זרחי
"היינו חבורת לומדים שנהגה להתכנס בביתה של ציפי – לשיר ניגונים וללמוד מפיה את תורת החסידות. מאז לכתה, בכל פעם שאני חושב עליה אני בוכה".
הרב שי זרחי, ממובילי התוכנית לרבנות ישראלית במכון הרטמן וקהילת "ניגון הלב", מקדיש לציפי בשירתו את מילות מזמור קל"א בתהלים, שכה הולמות את צניעותה ועדינותה: "יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי: אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי."
אורי קרויזר
זכיתי להכיר את ציפי במסע משותף לאוקראינה, את ציפי החסידה שהולכת לפגוש את הרבי, שרה ניגונים בדבקות, שותה לחיים, צוחקת, רוקדת ובוכה. גיליתי שכמה רגעים מהמפגשים הללו הנצחתי ברשמקול שבטלפון שלי. בהקלטה המצורפת ישבנו בחדר עבודתה ושרנו את ניגון "פתחו לי שערי צדק". אנחנו שרנו את הניגון ללא מלים וציפי שרה אותו בדביקות למלות "ידיד נפש אב הרחמן… נפשי חולת אהבתך".
טל קלאר-העברי
"הכנסת אותנו לעולמות של חסידות, דרשות ותורות שנשמעולנו מרוחקות ולא ברורות. אלה הפכו בהובלתך למובנות, מאירות, מעוררות מחשבה וקשורותלחיינו ועולמנו ממש. במינונים עדינים ומדויקים של לימוד ושיח, שאלות ותובנות, עזרתלנו ציפי לרקום חיבורים עדינים וחדשים לקב"ה ולעצמינו". דברי הספד מפי חברתה של ציפי בכפר הרא"ה
(צילום ציפי קויפמן באדיבות אוניברסיטת בר אילן)
