תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

אני רוצה את מדינת התורה, רחוקה מסמוטריץ'

כל אזרחי ישראל – דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים – צריכים להיות שותפים לפירוש התורה ולאופן עיצובה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כפייה באמצעות משרד המשפטים היא לא הדרך
הרב ד"ר שרגא בר־און הוא סגן נשיא המכון, מנהל מרכז קוגוד למחקר והגות יהודית וישראלית ומנהל מרכז דוד הרטמן למצוינות אינטלקטואלית. מרצה לתלמוד ומחשבת-ישראל במרכז האקדמי שלם. במרכז דוד הרטמן אחראי בר-און על ההכשרות המתקדמות במכון: בית-המדרש לרבנות ישראלית, תוכנית עמיתי דוד הרטמן לפוסט-דוקטורט ותוכנית משכילות לדוקטורנטיות. מחקריו בתחום המחשבה והזהות היהודית עוסקים בקשת רחבה של תקופות ונושאים: בספרות הבית השני, במחשבת חז"ל, בספרות ימי הביניים, בספרות דור התחייה ובזהות יהודית בת-זמננו. ספריו ומחקריו רואים

הנאום של סמוטריץ בישיבת מרכז הרב הוא לא רק המשך המתקפה שלו על מערכת המשפט הישראלית אלא התקפה על המשטר הדמוקרטי בישראל עצמו. סמוטריץ פורס בפני החברה הישראלית בקול רם וצלול חזון ציוני דתי משיחי שהוא רוצה ליישם כאן ועכשיו. יש לקוות שדחיקת הקץ של סמוטריץ לא תבשר את קץ הדמוקרטיה אלא תוביל להתנערות ממלכתית מן הרפורמה הדתית והאזרחית שהוא מקדם.

משפט התורה וערכי הדמוקרטיה

סמוטריץ לא המציא את הרעיון של "משפט התורה" במדינת ישראל. כבר בימי טרום המדינה רווח חזון זה בחוגים אינטלקטואליים ובחוג 'מרכז הרב' בציונות הדתית. בימים ההם ביטא החזון שאיפה כנה ליישב ערכים דמוקרטיים וליברליים עם המורשת התורנית וההלכתית. הוא התבסס על האמונה שהציונות אינה רק שיבה לארץ ולריבונות אלא שיבה למורשת תרבותית. מדינת-ישראל אינה רק מדינת היהודים אלא מדינה יהודית ולפיכך חלק מן התחייה הציונית צריכה להתבטא בתחית המשפט העברי.

השופט העליון, פרופ' משה זילברג טען:

עם הקמת מדינת ישראל, לא ניתן יהיה להשתמש בשיטות משפט שונות ולהרכיב שיטת משפט קוהרנטית… חובה לייצר שיטת משפט חדשה משלנו לעצמנו. לאושרנו, יש בסיס איתן והיסטורי למשפט – המשפט העברי.

זילברג הקים את המכון לחקר המשפט העברי ויישם בפסקי הדין שכתב את התרומה של המשפט העברי לתחייה הציונית. בין ממשיכי דרכו ניתן למנות את שופטי העליון פרופ' מנחם אלון ואת השופט נעם סולברג המכהן היום. שופטים אלו הדגימו כיצד המשפט העברי יכול לפרוץ דרך בהתמודדות עם אתגרים מודרניים, בעיקר בהגנה מובהקת על זכויות האדם. כך, למשל, פיתח השופט זילברג את העקרון של טובת הילד, השופט אלון הסתמך על המשפט העברי בכדי להגן על בעלי חוב מפני מאסר והשופט סולברג איזן באמצעותו בין הגנה על שמו הטוב האדם לבין חופש הביטוי.

מגמה דתית ואידיאולוגית יותר של תחיית "משפט התורה" אפיינה את חוג "מרכז הרב", הישיבה בה נשא סמוטריץ את נאומו. חוגים אלו רואים בציונות עצמה תנועה דתית גאולית. מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו וככזו היא חלק מתנועת חזרה-בתשובה לאומית. הרב אברהם יצחק הכהן קוק הניח שהחילוניות היא תופעת מעבר שתשרת את הריבונות, אולם משזו תושג ישוב העם היהודי כולו להאמין בה' ובתורתו ויכונן משפט תורני מודרני. הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אשר כיהן כרב האשכנזי לארץ-ישראל בשנים 1936¬-1959 ואשר חיבר את התפילה לשלום המדינה, פיתח באופן השיטתי ביותר את חזון משפט התורה. מספרו הגדול "תחוקה לישראל על פי התורה" עולה שהרב הרצוג האמין בהחלט בדברים שכתב סמוטריץ באתר כיפה כתגובה לסערה שחוללו דבריו:

לתורה ולמסורת המפוארת בת אלפי השנים של העם היהודי יש המון מה לתת גם לימינו אנו. הרבה לפני שאנחנו הולכים לרעות בשדות זרים במשפט משווה יחד עם המשפט הגרמני, התורכי, הצרפתי והאנגלי, טוב נעשה אם נפנה למקורותינו ונבסס את חיינו על פיהם כי אנו מאמינים שמערכת המשפט של התורה היא מוסרית, צודקת, אנושית והומנית הרבה יותר מכל מערכת משפט אחרת. היא עמוקה ומושתתת על ערכי נצח. לפעמים היא גם מורכבת. צריך להעמיק בה חקר, להבין את יסודותיה ולהתאים את השלכותיהן למציאות המתחדשת. זו עבודה גדולה וחשובה שהיא חלק מחזרתנו לעצמיותינו ולתרבותינו האותנטית אחרי שנות הגלות הארוכות.

אולם עבור הרב הרצוג, המשמעות של 'עבודה גדולה זו' היתה מחויבות מלאה לערכי הדמוקרטיה, להומניזם, לכבוד בין-דתי ולשוויון אזרחי. בחיבורו התווה הרב הרצוג את דרך המלך בה צעדו רוב רבני הציונות הדתית עד היום. השקפתם הממלכתית והתורנית הובילה אותם לזהות את ההלכה הנחוצה לדורנו עם האתוס הדמוקרטי-ליברלי. כך יכלה הציונות להוות מפעל משותף של דתיים וחילוניים.

מממלכתיות לחרד"ליות

ביום העצמאות היט', ערב מלחמת ששת הימים, נשא הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת מרכז הרב נאום ממלכתי מאוד ובו קונן על כך ששכם וחברון אינן נמצאות תחת ריבונות יהודית. תוך מספר חודשים הפך נאומו לחזון נבואי שהתגשם. דבריו של סמוטריץ במרכז הרב על החזרה לשכם, לחברון ולהר-הבית (וכדאי לשים לב גם לבחירת המילים הללו – להר הבית ולא לעיר-העתיקה) התכתבו עם אותו נאום של הרב צבי יהודה. כפי שהיה מופרך לנבא את נצחון מלחמת ששת הימים והשלכותיו, כך מופרך להניח שמשפט התורה יהפוך למשפט המדינה. אולם, כפי שחזון הגאולה של החזרה ליהודה ולשומרון, לעזה ולסיני התממש – כך עתיד להתממש גם החזון המשפטי מחוג מרכז הרב.

הבעיה היחידה היא שמלחמת ששת-הימים לא באמת בישרה את קץ ההיסטוריה. תהליך הגאולה נתקל בסיבוכים בלתי צפויים מיד אחרי שוך הקרבות ודומה שבשנות התשעים החזון האוטופי מבית "מרכז הרב" התנפץ באופן סופי אל סלע המציאות. לא זו בלבד שהחילוניות בישראל לא נעלמה, אלא שהחברה הישראלית הפכה לחילונית ולמתירנית יותר; העלייה הגדולה מחבר המדינות שנדמתה בתחילה כשלב נוסף במימוש חזון הגאולה העצימה את מגמות החילון הרחבות שהיו אמורות להיעלם. הכישלונות בתחום המדיני –  הסכמי אוסלו, הנסיגה מגוש קטיף ועקירת היישובים מחבל עזה ומצפון השומרון, צדקת תחזיות הימין מחד ותמיכת הליכוד בפתרון שתי המדינות מאידך – הובילו לתסכול הולך וגובר בחוגים המסתגרים בציונות הדתית. במקביל התרחבה תחושת הכרסום בהישגים סקטוריאליים של הציבור הדתי-לאומי לאור התבססות השיח הפמניסטי בחברה הישראלית, לאור פסיקות בג"ץ אשר הגנו על מיעוטים וזכויות אדם ברוח ליברלית ולאור האהדה הציבורית לקהילת הלהט"ב. לאלו יש להוסיף את התכווצות הכח הפוליטי המגזרי ואת איבוד השליטה במוקדי הדת והמדינה למגזר החרדי. מגמות אלו נתפשו כנוגדות את ההלכה וכחותרות כנגד החזון הגאולי.

בעקבות זאת החלו חלקים בציונות הדתית לייצר "פוליטיקה שכנגד", המבקשת ליצור אלטרנטיבה פוליטית לדגמי המנהיגות הרבנית והפוליטית שהעמידה הציונות הדתית לאורך שנות קיום המדינה. קבוצות אלו, המהוות מיעוט בציונות הדתית, מובילות קו אידיאולוגי נחרץ ואקטיביסטי, החותר להחלפת המשטר הדמוקרטי המושתת על ערכי מגילת העצמאות במשטר 'אמוני' המבוסס על פרשנות חרדית-לאומית להלכה. באווירה זו, השאיפה ל"משפט התורה" קיבלה משמעות חדשה לחלוטין. במקום לחתור להלימה בין התורה לבין הערכים של דמוקרטיה ליברלית, משפט התורה הפך סיסמא לאלטרנטיבה אנטי-דמוקרטית.

מה רע במשפט התורה?

במאמרי תגובה להתקפות כלפיו סמוטריץ מנסה להרגיע אותנו: כשדיבר על חזרה לימי דוד ושלמה הוא לא התכוון באמת לתקופה כפי שהיא מתוארת בתנ"ך; כשהוא הכריז שתיק המשפטים נחוץ כדי לקדם את חזון 'מדינת התורה' הוא לא התכוון לתכנים השונים שאותם הוא מקדם מאז שהפך לשחקן פוליטי; לדבריו יש אפילו " מקום רב לדמוקרטיה במשפט התורה. דוקרטרינות רבות במשפט העברי מאפשרות לציבור לנהל את ענייניו ולקבוע את חוקיו. בדומה למתודולוגיה החוקתית של אהרון ברק – הדמוקרטיה הרובנית פועלת בתוך גבולות הגזרה שמשרטטים 'עקרונות היסוד של השיטה'".

מה הבעיה? הבעיה היא שסמוטריץ נשאר סמוטריץ גם אחרי שמקבלים את כל ההסתייגויות שלו מעצמו. משפט התורה שהוא מציע לנו אינו אלא פרשנות חדשנית ורדיקלית ליחס שבין התורה למדינה. הדמוקרטיה על פי סמוטריץ מתאפשרת בתוך גבולות ההלכה, בניגוד למציאות הקיימת כיום, בה ההלכה מתאפשרת בתוך גבולות הדמוקרטיה. נניח לרגע בצד את הנושאים השנויים במחלוקת פוליטית ומגזרית, כמו ההתיישבות ביש"ע וההגנה על אדמות הלאום שסמוטריץ מקדם וכמו זכויות להט"ב ומיעוטים שהשקפה כזו מבקשת לחסל. הבעיה הקשה עם 'משפט התורה' מבית-המדרש הזה היא הפגיעה האנושה בחירותו של כל אזרח בישראל – חילוני או דתי. בשם קידום ערכי המשפחה (שלהם גם אני שותף) ישללו יותר ויותר חירויות מנשים, ואנחנו רק צריכים להבין שזה בעצם לטובתן; הרוב החילוני במדינת ישראל ייצטרך להבין שהשלטת חוקי השבת על המרחב הציבורי הם ביטוי של עומק הרצון שלו; התרבות לגווניה תוגבל בהתאם לדרישות הצניעות של ההלכה הדתית המחמירה שהתפתחה בתוך הציבור החרד"לי, אבל גם זה רק יהפוך את עם-ישראל לטהור יותר ובזה הלא כולם אמורים לרצות. לא?

לבחור במשפט התורה

סמוטריץ מניח שרוב הציבור היהודי בישראל ורובו הגדול של הציבור הדתי בישראל ישמח לוותר על חירותו ולהחליף את מדינת-ישראל הדמוקרטית במדינת ישראל תיאוקרטית. אבל המציאות מראה אחרת. שכן ל"משפט התורה" עדיין אין מדינה אבל יש לו אוטונומיות לא מבוטלות בישראל. יישובים רבים (בעיקר התנחלויות) המתנהלים לאור העקרונות ששירטט סמוטריץ משגשגים בישראל. בתוך הערים הגדולות ישנן מובלעות הנוהגות לפי 'משפט התורה' – הישיבות בכלל, ישיבות מרכז הרב ובנותיה וישיבות הקו בפרט. אולם, למרבה הפלא למוקדים הללו אין כח משיכה אפילו עבור הרוב הגדול של הציבור הדתי-לאומי. הציבור הישראלי לא ממהר לוותר על החופש שלו לבחור להיות דתי או חילוני ויתרה מזו – לבחור איזה דתי או איזה חילוני הוא רוצה להיות.

אני משוכנע שגם מרבית הציבור שבחר בסמוטריץ לא רוצה באמת להחליף את הדמוקרטיה ב'משפט התורה'. האמת היא שהיישובים והישיבות הללו הם הנהנים הגדולים ביותר מן הדמוקרטיה הישראלית. מדובר בקבוצת מיעוט קטנה, הזוכה לפריבלגיות רבות שמשפט התורה עלול להעמיד בסכנה. ההנחה של סמוטריץ היא שחוג מרכז הרב הוא שיכתיב את הפרשנות בת-זמננו למשפט התורה בישראל. אולם, כל מי שמכיר את החוגים הללו יודע שמחלוקות על זוטי דברים גרמו לפיצולים חסרי תקנה בתוך חוג מרכז הרב עצמו. אין היום הסכמה בסיסית בין מורי ההוראה של מחנה זה בסוגיות שוליות יחסית הנוגעות לענייני חברה ומדינה. ככל שמרחיבים את המבט מתגלעות מחלוקות חריפות יותר ויותר. רבני הציונות הדתית לא מסוגלים להגיע להסכמה לגבי הלכות כיסוי ראש לנשים ובוודאי שאין להם כל בסיס משותף בסוגיות הנוגעות לענייני ציבור. אבל גם לו יכלו להגיע להסכמות, הציונות הדתית כולה היא מיעוט דתי בישראל. היא איבדה את הרבנות הראשית לחרדים ומי שחושב שכש'משפט התורה' ייהפך למשפט המדינה הוא יישא אופי ציוני כלשהו – הוא תמים או מתמם.

כללו של דבר, משפט התורה אינו אלא סיסמא ריקה המשקפת חזונות סותרים של בתי-מדרש מגוונים.  גם לי יש בית מדרש וגם אני שותף לחזון שכזה על אודות החלת 'משפט התורה' במדינת ישראל. לבית המדרש שלי יתרון גדול על בית המדרש של חוג מרכז הרב – הוא פלורליסטי. להבנתי, בכך הוא נאמן יותר לתורה מחד, ומתאים יותר לערכי הדמוקרטיה הליברלית מאידך.

על פי התורה, במעמד הר סיני ניתנה התורה לכל ישראל ולא למגזר מסוים השואף למונופול על התורה; על פי התורה, הכהן הגדול נשא על חזהו את שנים-עשר אבני החושן המייצגים את כל ישראל ולא את ישיבה מסוימת הרואה עצמה כישיבה מרכזית עולמית; על פי התורה שבעל-פה שבעים פנים לתורה ותרבות מחלוקת ביקורתית ופתוחה אינה אות גנאי אלא שבח.

חזון משפט התורה שלי יונק מדבריו של הרשל"צ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אשר כיהן לצדו של הרב קוק:

רוצים אנו לשוב ולהחיות בארצנו את חיינו המדיניים והרוחניים, לשוב ולהפריח את הארץ, לשוב ולהגשים את משפט התורה הישראלית, שהיא מלאת חמלה וחנינה לכל אשר נברא בצלם אלקים, ותורה הנותנת משפט אזרחי שוה לכל היושבים עליה כדכתיב: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם".

לאור זאת, חזון משפט התורה שלי רואה את כל אזרחי ישראל – דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים –  שותפים לפירוש התורה ולאופן עיצובה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני יודע שהדרך הטובה ביותר לקדם את חזון משפט התורה שלי ולהגן על החירות האזרחית והדתית שלי היא לא לנסות לדחוק את הקץ, לא לנסות להחיל את החזון של בית המדרש שלי על החברה הישראלית כולה דרך מערכת המשפט, אלא לנסות לשכנע כי הפרשנות שלי נאמנה לתורה ולקודש ברוך הוא וטובה לכל ישראל., הדרך להגדיל תורה ולהאדירה בישראל היא לעודד עוד ועוד אנשים להשתייך לבית המדרש הזה. החירות שניתנה לכולנו לבחור את בתי המדרש שלנו היא נכס שאסור ל'משפט התורה' של בית מדרש זה או אחר לשלול מאתנו. את זאת רק הדמוקרטיה יכולה להבטיח.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics