ימי קורונה: "שעת הדחק" – שרביט הקסמים של הגמישות ההלכתית?
פסיקת הלכה היא לא תרגיל יבש במתמטיקה. בפני הפוסק עומדים תמיד המקורות ההלכתיים, עקרונות הפסיקה וכן המקרה הפרטי – והוא מאזן ביניהם. אבל כשמשבר גדול ניצב ברקע, אל השיקולים מתווסף עיקרון "שעת הדחק", והשפעתו גדולה ומשמעותית

משבר הקורונה מרובה אתגרים, ולעולם הדתי חלק מרכזי בתוכם: מפרקטיקות קהילתיות יומיומיות (למשל: תפילה וקריאה בתורה), דרך המשפחה (למשל: הלכות טהרת המשפחה) ועד לאורח חייו של היחיד (למשל: דיני פיקוח נפש או הלכות שבת ויום טוב). כל אלו אינם פועלים כסדרם, מי במעט ומי בהרבה. "שעת הדחק" הוא המונח הקולע ביותר, שמיטיב לתאר את השיקול ההלכתי המאפשר התמודדות עם משבר זה בכל קשת האתגרים המתוארת. אולם מה מידת השפעתו של שיקול זה, ומה מקומו ביחס לשיקולים אחרים המעצבים את הפסיקה ההלכתית? המציאות מציבה בפנינו הזדמנות לעיין בטיב¬ה של הפסיקה ההלכתית, במה שיכונה להלן "מעגלי הפסיקה ההלכתיים". אלו נכונים לאתגר הקורונה, כמו גם לימים אחרים – אלו של שגרה ואלו שאינם של שגרה.

פסיקת הלכה איננה – כמובן – עיון בספר והליך לוגי "יבש" של היסק בלבד, משל היתה תרגיל אלגברי פשוט. הכרעה הלכתית כוללת התייחסות לרבדים שונים הנשקלים במידה משתנה, לעיתים מפורשות ולעיתים באופן סמוי, ומעצבים את הפסיקה ההלכתית. רבדים אלו הם "מעגלי הפסיקה" – מערכות נבדלות של טיעונים ושיקולים הנלקחות כל אחת בחשבון (כאמור – במידה משתנה), ומקיימות ביניהן יחסי גומלין עד להגעה למסקנה ההלכתית. אף "שעת הדחק" הוא שיקול הלכתי הכלול במערכת משולשת זו ומעצב ומשנה את החשיבה והפסיקה ההלכתיים.
"מעגלי הפסיקה" מחולקים לשלושה: (א) מעגל תוכני ("פוזיטיבי") של כללים והוראות הלכתיים; (ב) מעגל של עקרונות הלכתיים; (ג) מעגל של שיקולי מדיניות.

המעגל הראשון כולל את המערך (העצום) של פרטי ההוראות הלכתיות הרלוונטיות לכל נושא ונושא, בשלל המקורות ההלכתיים – מהמשנה והתלמוד ועד לימינו. כך למשל, סביב שאלת השימוש בתקשורת אלקטרונית (ובפרט באפליקציית "זום") בליל הסדר, ניתן לדון באיסור להדליק חשמל ביום טוב, כמו גם בשאלה האם תקשורת אלקטרונית דינה כדין חשמל. בסוגיות אחרות שהתעוררו סביב אתגר הקורונה, ניתן לכלול כאן את השאלות האם עשרה אנשים הנמצאים במקומות שונים מצטרפים למניין; האם קריאת התורה היא חובת הפרט או חובת הציבור; האם אישה נידה יכולה לטבול ביום, בים או באמבטיה; האם מכירת חמץ תקפה גם ביחס לחמץ ידוע, ועוד.

המעגל השני כולל שיקולים כלליים על אופיה, טיבה ומטרותיה של ההלכה בנושא המסוים הנדון. יש שיגדירו זאת כשיקולים מטה-הלכתיים או כעקרונות הלכתיים – אך הכוונה משותפת: שיקולים הנמצאים מעבר לדרישה ההלכתית הקונקרטית. במעגל זה יכללו למשל חשיבות התפילה בציבור; דמותה של השבת ו"עובדין דחול"; טהרת המשפחה כערך (או כסימן למערך הערכים העומד בבסיס המשפחה); צביונם (הדתי כמו גם המשפחתי) של החגים והמועדים.

המעגל השלישי כולל שיקולי מדיניות. אלו אינם היבטים תוכניים הנוגעים לסוגיות השונות, אלא היבטים כלליים שנועדו לשמר את ההלכה כמערכת מתפקדת, או לשמר את צביונה כפי שנתפס בעיני בעלי ההלכה. כך, למשל, החשש מפני "מדרון חלקלק", השיקול "מפני מראית עין" וטענת "חדש אסור מן התורה" מושמעים בהקשרים רבים, כולל בענייננו. ומן הצד השני – "שעת הדחק" או "הוראת שעה", אף הם שיקולים חוץ-תוכניים, הנובעים מהנסיבות המסוימות של המקרים הנדונים. להבדיל ממעגל הכללים והעקרונות, אין הם תורמים נקודת מבט תוכנית (קונקרטית או רחבה) לשאלה הרלוונטית, אלא מוסיפים שיקול חיצוני, שנועד – בדרך כלל – להגביל או למתן את הדינמיקה ההלכתית בשל חשש מהשלכות כאלו או אחרות.

כפי שניכר מהדוגמאות שהוזכרו לעיל, הדיון ההלכתי משלב בתוכו את שלושת המעגלים הללו גם יחד. נדגים זאת שוב באמצעות השאלה שהסעירה את התודעה הציבורית (הדתית ושאינה דתית) ערב פסח, האם מותר להשתמש באמצעי תקשורת טכנולוגיים כדי לאפשר לאנשים מבוגרים שנאלצו באותה עת להיות בבידוד נוקשה להשתתף בסדר המשפחתי. המעגל הראשון בוחן מה טיבו של האיסור ההלכתי הקונקרטי הטמון בשימוש באמצעים טכנולוגיים ביום טוב. המעגל השני שוקל מצד אחד את הערך המשפחתי (שניתן לראותו כחלק מהציווי "ושמחת בחגך") ואת החוסן הנפשי האישי, ומן הצד האחר בוחן את דמותם הרצויה של השבת והמועד: מה משקלם של כל אחד מאלו, ועד כמה הם רלוונטיים לדיון ההלכתי. המעגל השלישי שוקל את ההשפעות האפשריות של ההיתר על העתיד – האם לפנינו "מדרון חלקלק", שיפתח את השער לשינוי יסודי יותר של אופיים של השבת והחג?

כאמור, מעגלי הפסיקה הללו אינם חידוש הנוגע להלכה בזמן משבר הקורונה. כל שאלה הלכתית מאתגרת, מערבת – בגלוי או שלא בגלוי – את שלושת המעגלים הללו. מה אפוא נשתנה בתקופה זו? עוצמתו של שיקול הלכתי אחד, "שעת הדחק", שיצר תפנית בדיון ההלכתי. שעת הדחק – שיקול שאומנם שייך מטיבו למעגל השלישי – חודר לכל אחד מהמעגלים ומשפיע על תכניו, ובכך מלמד אותנו משהו על יחסי הגומלין הקיימים בין המעגלים.

וכך, שיקול "שעת הדחק" מאפשר לבחור מתוך שלל המקורות ההלכתיים (המצויים במעגל הראשון) את אלו המאפשרים להקל, גם אם בדרך כלל הפסיקה איננה מאמצת אותם, בשל היותם דעת מיעוט או מסיבות אחרות. הוא מעצים את העקרונות ההלכתיים התומכים במגמה המקלה ומעמעם את אלו המתנגדים לה, ולבסוף – הוא בולם (או ממתן) הסתייגויות אחרות הנובעות משיקולי מדיניות ומבקשות להגביל את השינוי ההלכתי.

נמחיש זאת בדוגמא אחרת: טבילה במקווה הוגבלה מאוד על רקע הקורונה, וסכנת ההדבקה הולידה חששות רבים מטבילה כסדרה. בדיונים שונים הועלתה האפשרות לטבול בים ובשעות היום. האם הטבילה ביום אפשרית? שיקול "שעת הדחק" מאפשר לסמוך על הדעות המתירות טבילת אישה נידה ביום השמיני (היינו: ביום ולא בלילה, אך לאחר תום ספירת "שבעה נקיים"). בכך הוא מחזק את משקלו של השיקול הזוגי והמשפחתי, ומצדיק את ההסתמכות על הדעות המקלות הנזכרות המאפשרות טבילה שלא בדרך המקובלת. במקביל, הוא מונע את דחיית ההיתר מכוח חששות כאלו או אחרים (למשל הטעות העלולה להגרם בעתיד מהתר זה, "סרך ביתה" בשפה ההלכתית, או הטיעון האולטימטיבי שניתן להעלותו בכל עת – החשש מפני מדרון חלקלק). השפעה זו חודרת אפוא לשלושת המעגלים, והיא כמובן מעצבת את ההכרעה ההלכתית: אם בבחירת דרך פרשנית מסויימת במקורות, ואם – במקרים מרחיקי לכת של שעת הדחק, שניתן לראותם כ"הוראת שעה" – גם ביצירת הלכות חדשות נכונות לזמנן ומקומן.

עם זאת, יש לזכור כי המערכת ההלכתית מורכבת אף יותר. לא רק המישורים הנזכרים לעיל מופיעים בה, אלא גם לגורמים אחרים יש השפעה על אופיה ועיצובה, למשל: מסורות הלכתיות. בשאלת השימוש בטכנולוגיה בליל הסדר צפה מעל לפני השטח משקלה של המסורת ההלכתית שתמכה בהיתר: מסורת חלק מרבני צפון אפריקה. זו משפיעה אף היא על שלושת המעגלים: מסורת זו מקלה בשימוש בחשמל ביום טוב, היא מבקשת להעניק משקל רב יותר לחוסנו ויציבותו של הפרט, והיא נרתעת פחות משיקולי מדיניות כדוגמת מדרון חלקלק.

משבר הקורונה מאתגר את ההלכה ובכך מציב בפנינו אפשרות לחזות במורכבותה. בחלק ניכר מהמקרים – ההלכה נענתה לאתגר שהציבה בפניה המציאות. באחרים נטתה הכף לכיוון אחר, אם משיקולים הלכתיים פוזיטיביים, אם בשל עקרונות שגברו על העקרונות המקלים ואם בשל שיקולי מדיניות אלו ואחרים. בעניין השימוש באמצעים טכנולוגיים בחג סביב משבר הקורונה, למשל, היה זה החשש מפני צביונו של היום ודמותו בהווה ובעתיד שהכריע את הכף אצל רבים כנגד המגמה המבקשת להתיר.

כך או כך, דומה כי המשבר הנוכחי הצביע לא אחת על גמישותה של ההלכה ועל יכולת ההתמודדות שלה עם המציאות. בכך, חידד ושכלל משבר הקורונה את "ארגז הכלים" ההלכתי ואת מהלכיו בכל אחד ממעגלי הפסיקה שהצבענו עליהם. ההכרה במעגלים אלו משמעותית, שכן היא מלמדת אותנו שהפסיקה ההלכתית איננה הכרעה טכנית, "מדעית", על פי מקורות נתונים מחד, ומאידך – היא אינה מאפשרת כל תוצאה המתבקשת מן הנסיבות. יש בפסיקה כדי להעניק כלים ומרחבי גמישות לצורך מענה על האתגרים שמציבה המציאות. ברם, למי מסורה הסמכות להכריע בשאלות אלו? עד כמה יכולים יחידים לשקול שיקולים ממעגל הפסיקה השני והשלישי? האם כל אחד רשאי להעריך את משקלם של שיקולים כדוגמת שעת הדחק ולקבוע את ממדי הגמישות ההלכתית הנגזרים מכך? שאלות אלו מתחדדות עם הבנת מהלכיה של ההלכה.
אתגר הקורונה פותח עבורנו את השער למחשבה ולמענה אף ביחס אליהן. ואידך – זיל גמור.

מעגלי הפסיקה ופולמוס הזום בליל הסדר
מעגלי הפסיקה ופולמוס הזום בליל הסדר
השארת תגובה