פורים
מדוע סיפר מרדכי על בגתן ותרש לאסתר ולא לאחשורוש?
אסתר אמורה להסתיר את עמה ומולדתה, אבל מרדכי מחליט לסכן זאת כשהוא מבקש ממנה לגלות למלך על המזימה הנרקמת נגדו. מדוע הוא פועל כך? ניתוח מעמיק מציע תשובה מעניינת

בפרק ב' במגילת אסתר מתואר מרדכי כ"יושב בשער המלך" (ב יט, כא; ה ט), כלומר כפקיד בשלטון הפרסי, אך בדרג נמוך. מרדכי אינו נמנה כאחד משבעת היועצים המרכזיים המצוינים בשמם (א יד): "וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת". שרים אלו מתוארים כמי שיכולים לראות את פני המלך, כלומר – כבעלי גישה ישירה אליו. מרדכי, לעומת זאת, יושב בשער כפקיד אשר בסמכותו לטפל באנשים שמגיעים לארמון עם בעיות או עם שאלות.

בתקופה העתיקה שימש שער העיר כמרחב מסחרי ועסקי, ויש להניח שבעיר מרכזית כמו שושן היה צורך שישבו שם אנשים בתפקיד רשמי. כאשר המן מתמנה לשר הראשי, אנו קוראים כי "כָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן" (ג ב), ומכאן אנו למדים שלצד מרדכי היו כמה וכמה "יושבים" בשער המלך, שדרגתם פחותה מזו של השרים הראשיים.

עמידה על תפקידו של מרדכי בארמון חשובה כדי להבין נכונה את הסיפור הקצר המופיע בסוף פרק ב (כא–כג), בו מציל מרדכי את חייו של המלך: "בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ".

מרדכי מסכן את הסוד

הסיפור כתוב כאן באופן מקוצר ומתומצת, ועל הסיבה להכללתו במגילה אנו למדים רק בהמשך, בפרק ו. כאשר המלך מתקשה לישון ומבקש שיקראו באוזניו את ספר דברי הימים, הוא נזכר במעשה זה ומבקש לכבד את מרדכי, דבר שמביא להשפלתו הראשונה של המן. הסיפור אינו מפרט כיצד למד מרדכי על ניסיון ההתנקשות באחשורוש, וגם אינו מסביר מדוע מרדכי פנה לאסתר במקום ללכת בעצמו למלך. עובדה זו מעוררת קושי חמור, שכן בפסוק המופיע מיד לפני סיפור בגתן ותרש אנחנו קוראים כי "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי" (ב כ).

אכן, מהמשך המגילה אנחנו לומדים שהניסיון להסתיר את שייכותה הדתית של אסתר (המוזכר גם קודם לכן – ב י) צלח. ברור לחלוטין שהמן אינו יודע שהמלכה יהודיה, ובוודאי שהוא לא מודע לכך שהיא בת דודו של מרדכי. קשה להאמין שאם עובדה זו היתה ידועה להמן, הוא לא היה לוקח אותה בחשבון בתכנוניו נגד היהודים. יתרה מזאת, לו ידע כי אסתר יהודיה, הזמנתו למשתאות הפרטיים עמה היתה מעלה בו פחד ולא סיפוק. גם אחשורוש לא ידע על הקשר בין אסתר למרדכי, שכן רק אחרי שהמן נתלה היא מספרת לו את הדבר: "בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ" (ח א).

העובדה ששמירת הסוד הזה היתה כה חשובה למרדכי, מעצימה אפוא את הקושי: מדוע הוא מיידע את אסתר על הניסיון להרוג את המלך, ובכך לוקח על עצמו סיכון גדול שמישהו יתהה על אודות הקשר ביניהם? מדוע מרדכי אינו פונה היישר למלך עצמו?

ראיתם את המלך?

למעשה, התשובה עולה בבירור מתוך הפסוקים שקראנו לעיל: רק השרים הבכירים הם "רואי פני המלך". אין פירוש הדבר שיש להם גישה למלך כל אימת שהם חפצים בכך, שכן מדברי אסתר למרדכי אנו שומעים שאין זכות כזו לאף אדם, אפילו לא למלכה (ד יא): "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה". ובכל זאת, לשרים הבכירים ישנה לפחות הזכות לבקש לגשת אל המלך ולדבר עמו.

אז אם כך, מדוע מרדכי לא הלך לאחד השרים הללו וביקש מהם שיגידו למלך בשמו על מזימתם של בגתן ותרש? דומה שהתשובה היא כי מרדכי אינו יכול לדעת האם השר שאליו יפנה אכן יציל את המלך; תמיד ישנו הסיכוי שאותו שר יחליט להשתתף בקשר נגד המלך, או במקרה הגרוע יותר – שהוא כבר חלק מן הקנוניה. במקרה כזה, השר יהרוג את מרדכי ברגע שיבין כי הוא יודע על התוכנית להתנקש במלך ומתכוון להזהיר אותו.

ואולי מרדכי צריך היה לפנות לאחד השרים, להצהיר כי יש בפיו דבר מה דחוף להגיד למלך, ולבקש מן השר שיאפשר לו גישה לראות את המלך באופן אישי. במאמר אחר סיפרתי שלפני כ-20 שנה, שמעתי מפרופ' נתן וסרמן, מרצה לאכדית באוניברסיטה העברית, פתרון אפשרי לבעיה. הצעתו התבססה על כתובת אשורית (ABL 1091) המספרת על הקשר נגד סנחריב מלך אשור.

על קשר זה אנו למדים גם מן המקרא (מלכים ב, יט לז): "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו". הקשר של אדרמלך (שיבוש של השם האשורי אַרדַ-מוּלִּיסִי) נגד אביו, שהסתיים בהריגת האב, מופיע בכתבים ההיסטוריים של בורוסוס הבבלי, שכתב ביוונית במאה הרביעית לפני הספירה:

"[סנחריב] נרצח על ידי בנו אדרמלוס (=אַרדַ-מוּלִּיסִי), אבל אחרדיס (=אסר-חדון), אחיו מאותו אב אבל לא מאותה אם, רצח אותו (אַרדַ-מוּלִּיסִי)".

עם חשיפת הכתובת האשורית התברר מידע נוסף על פרשייה זו, כולל ניסיון לא מוצלח להזהיר את המלך ולהצילו. הכתובת פורסמה ותורגמה לאנגלית על ידי האשורולוג הפיני סימו פרפולה (הנוסח העברי המובא להלן מבוסס על פרסום זה, כולל ההשלמות שהציע פרפולה): "כששמעו על הקשר… אחד מהם בקש לדבר עם המלך לפני… נַבּוּ-שׁוּמַה-אִשׁכּוּן וסִילַּיַה באו ושאלוהו: 'על מה ברצונך לדבר עם המלך?' הוא ענה: 'על אודות אַרדַ-מוּלִּיסִי'. הם כיסו את פניו בגלימתו, והעמידוהו לפני אַרדַ-מוּלִּיסִי, באמרם: 'ראה, בקשתך נתקבלה. אמור זאת בפיך'. הוא אמר: 'בנך אַרדַ-מוּלִּיסִי עומד להרוג אותך'. הם חשפו את פניו, ואחר שאַרדַ-מוּלִּיסִי חקר אותו, הם… אותו ואת אחיו".

לפי הסיפור שבכתובת, מישהו שכנראה עובד בארמון מלך אשור שמע על הקשר נגד המלך ובקש להזהירו. אך לא רק שניסיונו להציל את המלך כשל, כנראה שהוא ומשפחתו הוצאו להורג על ידי הקושרים. מדוע אותו אדם המסור לשלום מלכו נכשל באופן כה חרוץ? משום שלא היתה לו גישה ישירה למלך והוא נאלץ לפנות אליו באמצעות שרים אחרים. לרוע מזלו, הוא פנה לגורם מהמחנה של הבן המורד, אַרדַ-מוּלִּיסִי, וזה העמיד פנים כאילו הוא מביא אותו לפני המלך, אך למעשה העמידו בפני הבן המורד עצמו. מכיוון שלפקיד נמוך כמוהו היה אסור לראות את המלך בעיניו, הוא הובא עם כיסוי עיניים, ומפני שזה היה הנוהג הרגיל, הדבר לא מעלה בו חשד והוא שוטח את דבריו מבלי לדעת מי השומע שמולו.

ייתכן שאותו נוהג היה בשימוש בארמון הפרסי, ושאת הביטוי "רואי פני המלך" יש להבין באופן מילולי – רק לשרים הבכירים הותר לראות את המלך בעיניהם כשדיברו איתו. לפיכך, אם מרדכי היה פונה לאחד מהשרים בבקשה לשוחח באופן דחוף עם המלך, מרדכי לא היה יכול לדעת האם הוא אכן מובא לדבר עם המלך אחשורוש או לחילופין עם אדם אחר ממחנה המורדים.

איננו יודעים האם הסיפור על מרד אַרדַ-מוּלִּיסִי והניסיון הכושל להציל את סנחריב היה ידוע לכותב המגילה, אבל כנראה הוא כן הבין את הסכנה שניצבה בפני מרדכי כשהוא התוודע למזימה נגד המלך. הדבר היחיד שמרדכי יודע בוודאות הוא שאסתר, בת הדוד שלו, אינה קשורה למזימה ולא תבגוד לא בו ולא בבעלה. מכיוון שזו הדרך היחידה להבטיח שהמסר יגיע למלך בשלום, מרדכי לקח את הסיכון שמישהו יחשוד כי הוא קשור לאסתר בדרך כלשהי. סוף כל סוף, מבין שתי הסכנות – חשיפת ניסיונו להציל את המלך על ידי המורדים או חשיפת יהדותה של אסתר וקשריה עם מרדכי – האפשרות האחרונה היא המסוכנת פחות.

השארת תגובה