מי זוכר? מה זוכרים? ואיך לא שוכחים? שאלות אלה הן מהותיות כשמנסים לחקור את האופן שבו חברה מנסה לשמר מסורת, תרבות וזיכרון קולקטיבי. פרופ' חזקי שהם, חוקר במכון הרטמן, שוחח על הסוגיה הזו עם טלי ליפקין שחק בגל"צ, לרגל יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. להלן חלקים מהראיון, והנכם מוזמנים להאזין לדברים המלאים בנגן שלעיל.

"כאשר דנים בזיכרון, אנחנו מדברים בין השאר על איך לא נשכח, אבל גם על איך כן נשכח. כי זה תמיד חלק מהעניין, הזיכרון הוא שנוי במחלוקת".

הזיכרון שנוי במחולקת או הדבר שזוכרים?

"הדבר שזוכרים, ואיך זוכרים, ומה זוכרים, ואת מי זוכרים. המחלוקת על איך זוכרים היא תמיד גם מחלוקת על מה זוכרים. למשל, השאלה באיזה תאריך זוכרים? האם זוכרים את התאריך העברי או את התאריך הלועזי? אנשים שמציינים את רצח רבין בתאריך העברי, בדרך כלל משווים לזיכרון פן יותר ממלכתי, ואנשים שזוכרים בתאריך הלועזי, משווים לזיכרון הזה  פן שעוסק יותר במורשת השלום, שהיא מורשת מפלגתית, או מורשת של צד מסוים…

"השינוי הוא אפילו ברמה ה'טכנית', איפה נמצא מוקד הזיכרון – האם המוקד של הזיכרון נמצא בהר הרצל, היכן שהוא נקבר? או בכיכר רבין, היכן שהוא נרצח" יש הבדלים ערכיים בצורות הזיכרון השונות ובין התכנים שקשורים לזיכרון".

פרופ' שוהם, אתה איש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. בעיניך, הנצחה או זיכרון מוכתבים על-ידי התרבות, או שהם מייצרים תרבות?

"זאת שאלה מצוינת, והתשובה היא בדרך כלל – גם וגם. זאת אומרת, יש פה איזה יחס של ביצה ותרנגולות. בעיניי, כחוקר החברה הישראלית, אתרי זיכרון הם מקום טוב לבדוק דרכם תהליכי עומק של החברה, ויום הזיכרון לרבין הוא סיסמוגרף מאוד-מאוד רגיש של החברה הישראלית. כשבודקים מה עבר היום הזה ב-25 שנים, זאת פרספקטיבה לא רעה, אנחנו יכולים להבין הרבה תהליכים שעברו גם על החברה העצמה.

"למשל, הדימוי של רבין – מי שהיה במחנה שלו זוכר אותו כראש ממשלה שהוביל מהלך מאוד אמיץ, לעומת זאת מי שהתנגדו למהלך, יעדיפו לזכור לא את הדמות שהוא היה, אלא את האופן שבו הוא נרצח ולהדגיש מסרים של אי-אלימות, של והסכמה, וניהול מחלוקות בחברה בדרכי נועם.

"אפשר לראות איך יום רבין, שהתחיל בתור משהו שהיה קרוב להיות קונצנזוס, הלך וקיבל הרבה גוונים ותתי-גוונים, וחלקים רבים בחברה יכולים היום להרשות לעצמם להתעלם ממנו".