שיעור זה הוא חלק מהקורס "חסידות" בהנחיית ד"ר ביטי רואי. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
שיעור זה עוסק בדמותו של הבעש"ט והאופן שבו השפיעה על היווצרותן של שתי תפיסות מרכזיות בחסידות:
חלקו הראשון של השיעור מתמקד בתפיסה החסידית המעניקה חשיבות לחיי היומויום של האדם ורואה בהם כפוטנציאל להשגת דבקות באלוהים. תחילה, מתוארת דמותו של הבעש"ט כאדם כריזמטי בעל יחסי אנוש טובים שהפך בזכות אלו למנהיג המהפכה החסידית (גם אם הוא עצמו לא התכוון או היה מודע לכך). מודגש כי הבעש"ט לא היה מוכר כתלמיד חכם גדול או כבקיא ולמדן, אלא דווקא בכריזמה שלו וכישוריו הבינאיישים.
לאחר מכן מתבררת התפיסה החסידית, המייחסת חשיבות עליונה למעשי האדם בעולם התחתון והפוטנציאל הגלום בהם להשפעה על העולמות העליונים. תפיסה זו מודגמת מתוך עיון באיגרת שכתב הבשע"ט לגיסו, ר' גרשום מקיטוב (ראו מקור 1). באיגרת מתאר הבעש"ט כיצד נקרא לעולמות העליונים ושם הורו לו לשוב לעולם התחתון וללמד את המסר, שאדם יכול לגרום לייחוד הקב"ה והשכינה באמצעות מחשבה על ייחוד זה במעשיו בעולם הזה (בניגוד לתפיסה הקבלית שמדברת על אפשרות של ייחודים רק בעולם הבא). גרשום שלום, מחשובי חוקרי הקבלה הגדיר את התפיסה החסידית הזו כ"פסיכולוגיזציה של הקבלה" – וביטא כך את המהפכה שחוללה החסידות כאשר לקחה רעיונות מיתיים קבליים והפכה אותם לאתוס (לדברים שאנשים עושים בעולם הזה).
חלקו השני של השיעור מתמקד במקומה המרכזי של ההעצמה הרגשית בתורות החסידות. תופעה זו מתוארת תחילה ממבט חיצוני לחסידות, מתוך עיון במכתב שכתב פרנץ רוזנצוויג לאמו, בו הוא מתאר את התפעלותו מההוויה החסידית שחש עת הזדמן לחצר חסידית בערב שבת. לאחר מכן ביטי משרטטת קווים להבנת התופעה ממבט פנימי לתנועת החסידות, תוך התחקות אחר אופיו של הבעש"ט ומתוך עיון בכתבים חסידיים בדבר חשיבותה של ההתלהבות ומרכזיותו של עולם הרגש בחיים הדתיים (ראו מקורות 4-2).
חלקו האחרון של השיעור מדגים כיצד העצמת עולם הרגש באה לידי ביטוי בתורתם של שניים מגדולי מנהיגי החסידות: ר' נחמן מברסלב ור' שניאור זלמן מלאדי מייסד ומנהיג חסידות חב"ד (ראו מקורות 6-5).
