הַשִּׁיר עָל הָאוֹר / אמיר גלבוע
הַשִּׁיר עָל הָאוֹר! הַשִּיר עָל הָאוֹר! הִנֵּה בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְעוֹלָה.
הִנֵּה הִיא עוֹלָה בְּדַעַת
וּמְכַבָּה אֶת כָּל הַפַּנָּסִים.
וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי עוֹד, כִּי הִלְּכָה בִּי שִׂמְחָה, כִּי הִלְּכָה הַשִּמְחָה
בָּאֳוִירִים.
וּמֵעֵינֵי הַחוֹלְמִים וְגוֹוְעִים נָפְלוּ הַחֲרָסִים.
אחד מסימני חג החנוכה הוא הדלקת נרות החנוכה במשך שמונה ימים. חג האור מקביל גם לדתות אחרות אשר מבטאות בחגים שלהם את מימד האור בחיינו. בשיעור זה נציע להתבונן על מושג האור באמנות במשך כמה תקופות ונבדוק כיצד מוצג האור במובנים חברתיים, דתיים ואישיים.
האור הראשון מופיע בבריאת העולם:
בְּרֵאשִׁית בָרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָמַיִם וְּאֵת הָָארֶץ. וְּהָָארֶץ הָיְּתָה תֹהו וָבֹהו וְּחֹשֶךְּ עַל-פְּנֵי תְּהֹום; וְּרוחַ אֱלֹהִים מְּרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָיִם. וַיֹאמֶר אֱלֹהִים, יְּהִי אֹור; וַיְּהִי-אֹור. וַיַרְּא אֱלֹהִים אֶת-הָאֹור כִי-טֹוב; וַיַבְּדֵל אֱלֹהִים, בֵין הָאֹור ובֵין הַחֹשֶךְּ. וַיִקְּרָא אֱלֹהִים לָאֹור יוֹם, וְּלַחֹשֶךְּ קָרָא לָיְּלָה; וַיְּהִי-עֶרֶב וַיְּהִי-בֹקֶר יֹום אֶחָד… וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.
(בראשית א', 5-1; 15-14)
התבוננו בציור המתאר את הקשר בין אור ואדם:
אבל פן ,"ויפח באדם נשמת חיים" (1926) – (המקור באתר גלריית מעיינות)
אָבֵּל פַּן (1883 – 1963) היה צייר יהודי שפעל בעיקר בישראל. הרבה לצייר מהווי חיי היהודים ו נושאים תנ"כיים.
לאן נעלם האור הראשון?
אמר רבי אלעזר:
אור שברא הקב"ה ביום ראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא.
שאלו חסידים: היכן גנזו?
השיבו: בתורה.
שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
השיבו: ימצאו וימצאו.
שאלו: אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה?
השיבו: יגלוהו באורח חייהם.
(מתוך "אור הגנוז", מרטין בובר, הוצאת שוקן, עמ' 5)
חג החנוכה קבל משמעות נוספת בדור החלוצים ובראשית ימי הציונות. התנועה הציונית מצאה את חזונהּ בין השאר בחג החנוכה של ימי החשמונאים (164 לספירה), בסיפור המרד, הניצחון ובחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל.
ציירי התקופה ביניהם ראובן רובין (1974-1893) הקדישו את יצירותיהם לחלוציות הארצישראלית. ביצירתם מתבטאת רומנטיקה לארץ, לנופיה ואור בוהק "ארצי".
פירות ראשונים – ראובן רובין, 1924 (ויקיפדיה – רשיון שימוש הוגן)
ראובן רובין צייר את "פירות ראשונים" – יצירה רבת-משמעות המייצגת את רוח ההוויה החלוצית ואת חוויית התחדשות העם העברי בארצו – בשנה הראשונה לשבתו בארץ, ב-1923. ארץ-ישראל היתה בעיניו גן-עדן מזרחי, מרחב של הרמוניה ופריון, המשמש תפאורה הולמת להיווצרותו של אדם יהודי מזן חדש ולחיטובה של זהות ילידית. הרכב היצירה משלושה לוחות (טריפטיך) בדומה לציור מזבח כנסייתי מוסיף לדמויות המתוארות בה נופך של קדושה ומחזק את הרושם המרומם והחגיגי שלה. בלוח המרכזי נראה מעין טקס הבאת ביכורים והקדשת מנחות אלגורי. הדמויות מסמלות את טיפוסי האדם הארצישראלי: עובד האדמה השרירי – מעין אטלס הנושא על גבו אבטיח ומחזיק בידו אשכול של ביכורי בננות ירוקות – מייצג את "החלוץ" או את "היהודי החדש", התגלמות חלומה של הציונות. יהודי חדש זה חי בהרמוניה עם הטבע: האדמה העניקה לו את פריה והשמש שזפה את גופו. בת זוגו מוצגת כמין אלילת פריון. הזוג התימני, צנוע ומשולל הגופניות השופעת והבטוחה של החלוצים, מייצג את המסורת. מנחתם היא פרי הבטן.
צייר נוסף, אפרים משה ליליין, תיאר את השמש והאור בדמות הציונות ועיצב כרזה עבור הקונגרס הציוני החמישי:
(ויקיפדיה – רשיון שימוש חופשי)
קראו את המקור הבא:
בראשית דולק אור אחד, ועוד אחד ועוד אחד, ועוד אחרים. החושך יחלוף כליל. מתוך הצעירים ייבקע האור בראשונה, ואחר ילוו עליהם האחרים, אוהבי הצדק והאמת, החופש והקדמה האנושית, היופי. ובהיות הנרות כולם דולקים, ישתאו וישמחו על העבודה שנעשתה. אין לך תפקיד חשוב ומביא אושר יותר מתפקיד הַשַׁמָּשׁ, מְשָׁרֵת האור.
(בנימין זאב הרצל, "די וולט")
קראו את המקור הבא:
תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה – מניחהּ בחלון הסמוכה לרשות הרבים.
(שבת דף כא ע"ב)
התבוננו ביצירות הבאות:
"באנו חושך לגרש" מתוך פרויקט "הארה", 2014 ורשה, פולין
לחצו כאן לתמונות נוספות מהפרויקט באתר Xnet .
"הארה" הוא ספק-מיצב ספק-מיצג של הדלקת נרות חנוכה בחלונותיהם של מבנים שבהם התגוררו יהודים לפני מלחמת העולם השנייה. מעין אירוע של זיכרון, פעולה זמנית ומרחבית בנקודות שונות ברחבי העיר. הוא מתבצע כפעולה של חברי הקהילה היהודית בוורשה, בשיתוף פעולה עם פולנים שאינם חברי הקהילה.
הפרויקט תוכנן על ידי אדריכלית נעה בירן ואדריכל רועי טלמון (טלמון בירן סטודיו לאדריכלות), ומתבצע בידי ה-"JCC – Jewish Community Center" בוורשה, בשיתוף "Joint Distribution Committee" בפולין.
ניצן אסף ,הדלקת נרות בנחלאות,ירושלים 2016 – (באדיבות האמן)
את השיעור נסכם בהתבוננות בתערוכת חנוכיות מכל העולם הנמצאת במוזיאון ישראל. דרכה תלמידים יכירו את המחשבה שעמדה מאחורי הכנת החנוכייה ואת שימוש האור היוצא מהחנוכיות השונות.
משימת סיכום
הכינו בעקבות הלימוד חנוכייה של אור וחשבו:
