"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". איזו מן קביעה מייאשת זו? האם זו גזירה לדורות שהעם היהודי תמיד יחיה תחת איום? האם זו נבואה שהגשימה את עצמה? האם זה דימוי עצמי של עם נרדף – שאנחנו מביאים אותו על עצמנו?
הרבה קרן אלפבאום-ריף סבורה שמי שהטמיעו בהגדה את המילים "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו…" הבינו שהנטייה של הריבונות האנושית היא לחתור לריבונות מוחלטת, לכוח ועוד כוח, ושכל עוד עם ישראל יתמיד בנאמנותו לאלוהים על פני כל נאמנות לאדם אחר – הוא ימשיך להיות נרדף. התפקיד של העם היהודי להציג אפשרות אחרת – של חירות על ידי ויתור על הכוח.
