שאלה:
שלום,
מדוע יש צורך לבשר לשרה כי היא תלד בן, כאשר אברהם מקבל כבר את ההבטחה הזו בפרק י"ז?
תודה רבה,
מיכל
תשובה:
שלום מיכל,
ישנם שלושה סיפורים בבראשית המספרים (כנראה) על אותו אירוע – התגלות האל לאברהם כדי לבשר לו שבקרוב ייוולד בן לשרה אשתו:
הגרסה השלישית מציגה את התיאור האנושי ביותר של האל.
בגרסה השנייה, אברם ושרי מתחדשים בשמות חדשים: אברהם ושרה. שינוי השם מסמל שינוי העתיד להתרחש בחייהם של אברהם ושרה. השינוי שבעקבותיו הם יהיו לאב ואם להמון גויים – ובראש וראשונה לבן אחד, שלהם – יצחק, שעל הולדתו הצפויה מתבשר אברהם בפרק הזה. הבשורה על הולדת יצחק מתקבלת אצל אברהם בצחוק של חוסר אמון (פסוק י"ז), זה הצחוק הראשון אבל לא האחרון שילווה את הולדתו ואת שמו.
כדי לענות על השאלה, מדוע היה צורך בבשורה נוספת על הולדת הבן, נבחן את ההבדלים בין שתי הבשורות.
נמען הבשורה
בברית המילה, בפרק י"ז, ההתגלות היא לאברהם, והוא זה שמתבשר בהולדת בנו הקרובה:
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ׃ (טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃ (יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד׃ (יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ׃ (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו׃ (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל׃ (כא) וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת׃
שרה יולדת את יצחק לאברהם.
בניגוד לכך, בשורת הולדת הבן בפרק י"ח מופנית בעיקר אל שרה. המלאכים אינם משוחחים איתה באופן ישיר, אולם דבריהם מופנים אליה:
(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל׃ (י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃ (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים׃ (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן׃ (יג) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי׃ (יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃ (טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ׃
הדמות הצוחקת
בפרק י"ז – הדמות הצוחקת היא אברהם, ובפרק י"ח – הדמות הצוחקת היא שרה. מעניין לראות, כשאברהם צחק – הוא הזכיר את עצמו קודם ורק אחר כך את שרה:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד׃ (פרק י"ז)
ובפרק י"ח, כששרה צחקה – היא הזכירה קודם כל את עצמה, ורק אחר כך את אברהם:
(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן׃
שני הצחוקים מעוררים שלוש שאלות: מה פשר הצחוק? מה פשר תגובתו של האל לצחוק? מדוע התגובה לצחוקה של שרה שונה מהתגובה לצחוקו של אברהם?
ד"ר משה מאיר (להרחבה) מציע חמש נקודות מבט שונות על שני הצחוקים:
תוכן הבשורה
בפרק י"ח הדגש בבשורה הוא על עצם לידת הבן לזוג מבוגר וערירי. בניגוד לכך, בפרק י"ז ההקשר של הבשורה הוא המשכיות הברית. על כתפי הבן שעתיד להיוולד כבר מוטל תפקיד לאומי-היסטורי:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו׃ […] (כא) וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת׃
שמו של הבן
במקרא ישנה נוסחה ספרותית קבועה המתארת הכרזה אלוהית על לידת אישיות גדולה ועל קביעת תפקידה. נוסחה קבועה זו כוללת חמישה יסודות:
שמו של הבן – יצחק ניתן בבשורה לאברהם בפרק י"ז:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו׃
בפרק י"ח לא נזכר שם הילד כלל. השם אמנם נרמז בצחוקה של שרה, אולם המוקד נותר צחוקה של שרה ולא שם הילד. זוהי חריגה מהנוסחה הספרותית הקבועה, וכך גם ישנה חריגה בהכרזה על תפקידו של הנולד, כפי שצוין קודם לכן.
אופי ההתגלות
בפרק י"ז הבשורה לאברהם היא חלק מחזון נבואי שאברהם זכה לו:
(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃ (ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד׃ (ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל־פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר׃
בשונה מכך, בפרק י"ח ה' (או האנשים) נפגש עם אברהם באוהל ונגלה אליו כאחד האדם:
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃
הסיבה להבדלים
לאורך מחזור סיפורי אברהם ניתן לאתר שני צירים מרכזיים: "ציר הברית" – הסיפור הלאומי-היסטורי של הקמת האומה הישראלית, ו"ציר אישי" – הסיפור העוקב אחרי אברהם ואשתו כבני זוג פרטיים.
שתי הבשורות עוסקות כל אחת באספקט אחר: בשורת הבן בברית המילה מגלה שעתיד להיות המשך לברית שכרת אברהם עם אלוהיו. לכן גם שמו של הבן ניתן בסיפור זה, שהרי יש לו תפקיד וייעוד. בסיפור בשורת הבן עם המלאכים, הבשורה עוסקת בברכה הראויה לאברהם ולשרה לחבוק בן. הם מוקד הסיפור ולא הבן שייוולד. הם זכאים לבן גם במנותק מהברית בינם לבין האל.
בזכות מה זכו אברהם ושרה לבן?
לפי פרק י"ז, אברהם ושרה זכו לבן לשם הקמת הברית. יש כאן רצון אלוהי להקים אומה ולקדם את ההיסטוריה עם משפחת אברהם, ולשם כך יש צורך שלאברהם יהיה בן ממשיך.
לפי פרק י"ח, אברהם ושרה זכו לבן בזכות החלטתם לארח את הנוודים הזרים ולהציע להם את ביתם. ניתן כמעט לראות את בשורת הבן כמתנת אירוח – הנוודים ביקשו להודות לאברהם על אירוחו הנדיב:
(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ (ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ (ד) יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃ (ה) וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ (ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃ (ז) וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃ (ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ׃ (ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל׃ (י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃
להרחבה:
גרוסמן, י. (2014) "מלאכים אוכלים ושרה צוחקת". אברהם: סיפורו של מסע. הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד. עמ' 174-155.
