שאלה:
שלום,
האם ללמד את ברית בין הבתרים ואם כן, כיצד לעשות זאת באופן רלוונטי ומעניין?
תודה רבה,
יובל
תשובה:
שלום יובל,
את הלימוד בבראשית, פרק ט"ו, אנו ממליצים להתחיל בשאלת הדריכה:
אברם מאמין או מפקפק?
כדי לבחון שאלה זו, נחלק את הפרק לשני חלקים:
לשני החלקים מבנה דומה, ואלו הם שלביו:
א. ה' פונה לאברם ומבטיח לו הבטחה.
ב. אברם מפקפק בהבטחה.
ג. ה' ממחיש לאברם את מחויבותו להגשמת ההבטחה באמצעות טקס.
ניתן בשלב זה לחלק לתלמידים צילום של הפרק ולבקש מהם לסמן את השלבים בטקסט בצבעים שונים.
פסוקים א'-ו': הבטחת הזרע
"אַל־תִּירָא אַבְרָם" (פסוק א') – ממה חשש אברם? מדוע האל דואג להרגיע את אברם ממש בפתיחת דבריו? זאת שאלה שכדאי להפנות לתלמידים.
רקע: בפרק הקודם (פרק י"ד) מתואר מסע צבאי של קואליציה של ארבעה מלכים גדולים מן המזרח ומן הצפון, בהנהגת כדרלעומר מלך עילם, למזרחה של ארץ כנען ולדרומה. מטרת המסע: דיכוי מרד של ברית חמשת מלכי כיכר הירדן. במהלך המסע הם מכים שורה של עמים אחרים, מנחילים תבוסה לבעלי הברית שמרדו ולוקחים עימם כשלל מלחמה את כל רכוש סדום ועמורה, וכן את כל אזרחי הערים האלה, ובתוכם לוט (בן אחי אברם).
אברם ובעלי בריתו המקומיים רודפים אחרי הכוח הפולש, מכים אותו, משחררים את השבויים ומחזירים (כמעט) את כל הרכוש שנבזז.
לאור הרקע, האם התשובה לגבי חששו של אברם משתנה?
כתגובה לשאלת האל, אברם קובל בפניו על אי מימוש הבטחותיו עד כה:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר׃
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי׃
מדוע אברם חוזר על דבריו פעמיים? מדוע יש פתיחה כפולה: "ויאמר אברם"? שוב שאלה שכדאי להפנות לתלמידים.
ה' מחזק את הבטחת הזרע לאברם בהוצאתו החוצה ובסמל ריבוי הכוכבים.
זהו אינו סמל מופשט בלבד, אלא מעשה סמלי קונקרטי, שהרי אברם נדרש "לצאת החוצה" ולהתבונן בכוכבים. לאור כך נראה שבחירת הכוכבים לא באה כאן כדימוי, אלא אברם עצמו עובר תהליך במעשה סמלי זה. כפי שאומר המדרש:
רבי יהודה בר סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמרי העלהו למעלה מכיפת הרקיע שנאמר ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה אין אומרין הבט אלא מלמעלה למטה, א"ל הקדוש ברוך הוא מי שתחת המזל מתירא הימנו אתה שאתה עליו הרם ראש עליו. (מדרש תנחומא, חיי שרה ו': ג)
אברם נדרש "לצאת" מאוהלו כסמל ל"יציאה" מגבולות החשיבה ומגבולות המוכר ולהעז להתבונן גבוה, אל השמים ואל הכוכבים.
הדיאלוג בחלק זה נחתם בפסוק:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה׃
מי חושב למי צדקה? ה' לאברם? אברם לה'? מדוע בחר המספר לסיים דווקא בפסוק זה את הבטחת הזרע? שאלות שכדאי להפנות לתלמידים.
פסוקים ז'-כ"א: הבטחת הארץ
כדי לפתוח את חלקו השני של הפרק, אנו ממליצים על הסרטון מתוך "מלך האריות": יום אחד כל זה יהיה שלך.
ה' מבטיח לאברם את ירושת הארץ:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ׃
ה' פותח את בשורת הירושה באזכור יציאתו של אברם מאור כשדים. מבחינה זו, "הארץ הזאת" מובאת כתחליף לארץ שבה נולד אברם – אור כשדים. למסע של אברם מאור כשדים יש תפקיד: ירושת הארץ החדשה שאליה הוא נלקח. את תגובת אברם ניתן להציג כשאלת דריכה לחלק זה:
(ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׃
כתשובה לאברם, ה' כורת איתו ברית ומתחייב בפניו, באופן חד צדדי (על אף היותו הצד החזק בברית), לתת לזרעו את הארץ. תכלית הבטחת ה': בעוד 400 שנים יהיה טוב. קודם יהיה רע, ממש רע. מה מצא האל לעודד כך את אברם המפקפק? מה פשר ביתור החיות? מדוע הציפור לא מבותרת? מה עם העיט?
כפתח ללימוד, ניתן להקרין כאן אחד מתוך הסרטונים:
התחייבויות בעולם הקדום כללו שני מרכיבים: דיבור ומעשה. כך גם בברית בין הבתרים:
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׃
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ
אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ (יד) וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ
בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל׃
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה׃
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה׃
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה׃
במסגרת הטקס מתואר מעשה כריתת הברית: מעבר "תנור עשן ולפיד אש" בין בעלי החיים הכרותים; ובלב התיאור – דברי ה' לאברם כוללים פירוט של התחייבות ה' כיצד עתיד זרע אברם לרשת את הארץ.
השמש השוקעת מובאת כמסגרת לברית. לפני שקיעתה של השמש נפלה תרדמה על אברם, ולאחר שקיעתה – תנור עשן ולפיד אש עבר בין גזרי בעלי החיים.
"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת" (פסוק י"ח) – שאלת זכותנו על הארץ
רבים רואים בסיפורי האבות בכלל ובפרק זה בפרט ביסוס והצדקה לזכות של ישראל על הארץ.
הזכות על הארץ נקנית, על פי סיפורי אברהם, בשלוש דרכים:
מתוך רצף הסיפורים עולה ששלוש דרכים אלו משלימות זו את זו ואין לאחת משמעות בלעדי שתי האחרות.
זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל איננה מובנת מאליה. סיפורי אברהם ובייחוד מעמד ברית בין הבתרים עוסקים בשאלה המוסרית: מניין זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל? ביסוסה של זכות זו איננו במעשה חד פעמי (בכיבוש או במעמד כריתת הברית), אלא בתהליך מתמשך של ישיבה בארץ ושל התנהגות מוסרית. ללא התנהגות מוסרית, עַם ישראל אינו ראוי לארץ ישראל והוא עלול לאבד הן את זכותו המוסרית עליה והן את הבעלות עליה, הלכה למעשה. יש בכך מסר חשוב לימינו אנו.
כפעילות סיכום, ניתן לחלק לתלמידים את המפה: גבולות הארץ המובטחת ולבקש מהם לסמן את גבולות הארץ המובטחת. אילו גבולות חסרים? מדוע?
ניתן גם להשוות למפת ממלכת דוד – הממלכה המאוחדת. מה ניתן ללמוד מן ההשוואה?
להרחבה:
גרוסמן, י. (2014) "'והאמין בה" – בשורת הכוכבים וברית בין הבתרים". אברהם: סיפורו של מסע. הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד. עמ' 112-95.
