בדבריה תירוש מצביעה על פסקי הלכה המגבילים את זכויות הנשים ומביאה דוגמאות מהשטח, הממחישות את הדיכוי המגדרי ההולך ומתרקם בישראל, דבר שמחייב תשומת לב זהירה ומעקב ער על מצב השוויון המגדרי במדינה. תירוש מציינת כי עד לאחרונה היא האמינה שבישראל, הדיכוי של נשים, שלעיתים קרובות נעשה בשם הדת – לא יתרחש בזירת הפריון. אך למרבה הצער עדויות שונות מראות שגופים פנדמנטליסטים מתחילים לכוון גם לזירת הפריון.

עם זאת, תירוש מציעה תקווה ומזמינה את הנשים לפעול יחד למען שינוי. היא מדברת על הכוח שיש לנשים כגוש משמעותי, הן מבחינה חברתית והן פוליטית, והן כמובילות הדרך בחינוך בישראל. בהמשך, היא מדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה עם גברים התומכים בשוויון. תירוש מדברת על הסיכוי והסיכון שבבחירות הקרבות וקוראת לנשים להיכנס לשדות השונים, להגדיל את נוכחותן באקדמיה, בעסקים ובפוליטיקה, ולדרוש את מקומן בשיח הציבורי ומציעה שמות של פוליטיקאים שבעיניה תומכים בתפיסות אלה: "העולם מורכב אבל בסוף עלינו לזכור שהוא מבוסס על עקרונות מוסריים מובהקים ופשוטים".