כבר שנים שאני עוסק בסכסוך הישראלי־פלסטיני, כעיתונאי, כאקטיביסט, כמורה. אבל מפגש משמעותי עם שני פלסטינים עזתים בחודש שעבר טילטל אותי כפי שלא טילטל שום אירוע בעבר.
את ג'אסר ואימאן פגשתי בעיר ניו הייבן בארצות הברית, במסגרת תוכנית "עמיתי שלום" שנפתחה זה מכבר באוניברסיטת ייל.
ג'אסר אבו־מוסא הגיע לחוף המזרחי היישר ממחנה עקורים באבו דאבי. ב–15 באוקטובר 2023 שני טילים של חיל האוויר פגעו בדירת מגוריו בקומה הרביעית של בית המשפחה בחאן יונס. ג'אסר, עובד סוציאלי בסוכנות השווויצרית לפיתוח ושיתוף פעולה (SDC) ומתנגד חמאס מוכר, צפה מהרחוב בפגיעה ישירה שהשמידה את הדירה. כשהגיע אליה, גילה את גופותיהם של אשתו ושל שני בניו: חמיד בן 18, ועבד אל־רחמן, בן שמונה. בחודשים הבאים שהה לצד המיטות של שני ילדיו הנותרים, בני 12 ו–16, שנפצעו קשה בהפצצה, בבית החולים נאצר בעיר. בדצמבר 2023 ליווה ג'אסר את ילדיו לטיפול רפואי באמירויות, שם שהו במשך כשנה במתחם סגור יחד עם 2,700 פלסטינים חולים ופצועים.
כיהודי שומר מצוות, הזדהיתי עם ג'אסר בכל פעם שפרש מהקבוצה שלנו כדי להתפלל. במיוחד נגעו ללבי פסוקי הקוראן שציטט כששוחחנו על הפשע המוסרי והדתי של מתקפת חמאס ב–7 באוקטובר, פסוקים שאוסרים לתקוף ללא התגרות.
אימאן רדואן גדלה בסעודיה ובעזה, ועברה לגור ברמאללה לאחר נישואיה בשנות ה–90. אחרי קריירה ארוכה בתחום זכויות האדם, היא עבדה בשנים האחרונות בארגון DCAF, עמותה שוויצרית העוסקת בשיפור התפקוד של כוחות ביטחון ברחבי העולם. אימאן הנחתה סדנאות בנושאי זכויות אדם וניהול תקין עבור מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ושל משטרת חמאס בעזה.
ב–9 באוקטובר 2023 בערב קיבלה שיחת טלפון מאיש הניקיון בבית הוריה בשכונת הפאר תל אל־הווא בעזה. הוא בישר לה על מתקפה אווירית קשה של צה"ל, זמן קצר לפני שהקשר עם הבית נותק. למחרת בבוקר מכר של אחיה שלח תמונה של הבית ההרוס. גופותיהם של הוריה הקשישים של אימאן, ושל אחיה חוסיין בן ה–38, חולצו מבין ההריסות ונקברו בטקס קצר בג'באליה.
איש מבין ההרוגים משתי המשפחות לא היה מזוהה עם חמאס. דובר צה"ל סירב להתייחס לפנייה של "ניו יורק טיימס" באשר לסיבה לתקיפת בית אביו של ג'אסר, ד"ר אבו־מוסא.
■
במוצאי החג הראשון של פסח, כשהקהילה היהודית בניו הייבן התכנסה לחגוג את ליל הסדר השני, הזמנתי את "עמיתי השלום", בהם ג'אסר ואימאן ובני משפחותיהם לדירה שלי, לליל סדר דמה בהנחייתי. שתינו מיץ ענבים. דיברנו על התפקיד הסמלי של המרור והחרוסת בהזכרת השעבוד במצרים. דנו בערך החינוכי של "ארבעת הבנים". לצד קערת הסדר המאולתרת הנחתי נרקיס צהוב, נבול, לבקשת שכנתי הירושלמית רייצ'ל גולדברג־פולין, אמו של הירש, שקראה לציבור לציין כך את מצבם העגום של החטופים בעזה סביב שולחן החג. לפני אכילת המצה, ג'אסר הפתיע אותי כשהקריא את ברכת נטילת ידיים בעברית שלימד את עצמו פעם בעזה.
לקראת האירוע ביקשתי מהמשתתפים להכין טקסט או מחשבה על חירות — מושג מרכזי בפסח. הקראתי פיסקה מתוך הסיפור של שולמית הראבן, "שונא הנסים", על ההלם של העבדים העבריים שיצאו ממצרים: "חופש עצום, גדול, למעלה ממידת אדם, עמד באוויר. לא היה סדר יום, ודומה היה כאילו אין עוד סדרי עולם. לא היה צורך לקום לעבודה בוקר־בוקר. לא היה אדון ולא עבד. היה מדבר שאינו מאיים, ונקיקים. היו בקרים טריים, פתוחים, ערפל דק מן הדק עולה מן השיטה ומפרחי הזוגן שבמישור. היה שקט מוחשי. היה אין־סוף שמים".
ג'אסר קרא טקסט שכתבה לפני כמה שנים אשתו ההרוגה, האדריכלית היבא אלמדהון, שהיתה גם סופרת ומשוררת. היא דיברה בכאב על חוסר התקווה בחיים ברצועה, וייחלה לחיים אחרים. ג'אסר סיפר לי שהיבא היתה מבקרת חריפה של צעדות השיבה שאירגן חמאס בשנים 2018–2021, ואף ספגה בשל כך איומים מממשלת חמאס. אימאן נזכרה בחגים יהודיים בשנים עברו, שבהם נהגה להתארח אצל חברתה היהודייה.
אחד המשתתפים הישראלים ב"סדר", קצין מודיעין לשעבר, שיתף שעזב את ישראל בעקבות הקושי המוסרי שחווה בצבא. ג'אסר, שעתידו ועתיד ילדיו לוטים בערפל, השיב שהוא מצטער שהקצין עזב, שכן החברה הישראלית זקוקה לאנשים בעלי מצפון כמוהו.
נזכרתי באותו רגע בבן כיתתי בתיכון הימלפרב בירושלים, סרן (במיל') הרב אבי גולדברג ז"ל, שנפל בקרב מול חיזבאללה באוקטובר אשתקד. הוא היה אחד מאנשי המצפון הרבים בישראל שמסרו את חייהם במלחמה הזאת כדי להגן על המדינה מפני אויבים. האם לא נוכל למצוא מקום בלבנו לכאב של משפחות אבו־מוסא ורדואן, לצד כאב המשפחות הישראליות?
■
האדישות של החברה הישראלית, ובעיקר של החברה הדתית שבה אני חי, לקורבנות החפים מפשע בעזה מכאיבה לי מאוד. אני מוצא את עצמי בתקופה האחרונה מהרהר במשפט שאמר דוד המלך לשר צבאו יואב בן צרויה, בספר שמואל ב, פרק יא: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב". "הדבר הזה" הוא מותו של אוריה החתי, לוחם מסור אותו דוד שלח בכוונה כדי שייהרג בקרב עם צבא עמון, והוא, דוד, יוכל לשאת את אשתו היפה בת שבע. מלך ישראל הנערץ נירמל את המלחמה ועשה בה שימוש ציני למטרותיו האישיות, אלפי שנים לפני שעשה זאת "מלך" ישראל הנוכחי.
החכם התלמודי ר' יונתן ניסה להתמודד עם הדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר בעקבות הפשע החמור של המלך דוד במילים "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת נ"ו). כמו אז גם עתה, רבים מאתנו רואים במלחמת הנצח עם עזה תופעת טבע בלתי נמנעת ומכחישים את הפשעים שנעשים במסגרתה. טוב נעשה אם נחזור לדברי התוכחה של נתן הנביא לדוד במסגרת משל "כבשת הרש", זכר לתקופה שבה ההנהגה הדתית איתגרה את השלטון ולא איתרגה אותו: "ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם".
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
