/ מן הבארות من الآبار

בתרבויות ובמסורות השונות ישנה חשיבות לצום ולעינויי הגוף. במסורת היהודית ישנם חמישה צומות על פני לוח השנה, חלקם צומות אבל וזיכרון וחלקם צומות לזיכוך הנפש. חלקם צומות של יממה (ערב ויום) וחלקם של יום אחד. בנצרות יש את "צום הארבעים" לפני חג הפסחא בו נמנעים ממאכלים מסוימים כגון בשר, ביצים, חלב, שמן ויין למשך 40 יום. באיסלאם יש כמובן את חודש הרמדאן בו צמים מזריחה עד שקיעה במשך חודש שלם.

עם זאת, בכל המסורות קיימת אזהרה: הצום אינו המטרה, אלא האמצעי לתיקון המידות ועשיית הטוב.

בדף זה, לכבוד חודש הרמדאן, צום הארבעים ותענית אסתר שחלה לפני חג הפורים, נבקש לבחון דווקא את הצד השני של "המטבע" – הסעודה. כל הצומות מתחילים או מסתיימים בסעודה חגיגית, כמו "הארוחה המפסקת" לפני צום יום הכיפורים או האיפטאר בסוף כל יום צום ברמאדן.

מה חשיבותה של הארוחה? האם יש להקפיד על מאכלים מסוימים? האם יש גם בסעודה מעלות 'רוחניות' או שהיא רק לצורך הצום עצמו? ובכלל מה החשיבות, אם יש, לאוכל ולסעודה במסורות הדתיות השונות?

.

משימת פתיחה: "הטעם של הבית"

האוכל נושא עמו משקל תרבותי ורגשי עמוק. הקדישו דקות אחדות לדיון ראשוני:

• מהו המאכל המשפחתי המייצג עבורכם "בית"?
• מתי נהוג לאכול אותו? האם הוא קשור לרגע של שבירת צום, להכנה לקראתו, או לשמחת חג?
• אילו זיכרונות או ערכים "מתובלים" בתוך המנה הזו?

מהטעם האישי והביתי נצא אל לימוד ועיון בטקסטים ממסורות שונות המתייחסים לאכילה ולסעודות החג.

.

לימוד ושיחה

ארוחה = צום

הטקסט הבא מהתלמוד מתייחס לסעודה שאוכלים לפני צום יום הכיפורים שחל ביום העשירי של חודש תשרי. קראו את הטקסט וענו על השאלות:

״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב״ (ויקרא כ"ג). וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין (צמים)?! וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בִּתְשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.תלמוד בבלי ברכות ח ע"ב

• מה השאלה ששואל התלמוד בעקבות הפסוק מספר ויקרא? מה "מפריע" לו?
• לפי התלמוד, האכילה בערב הצום נחשבת כצום בעצמה. כיצד, לדעתכם, פעולה "גשמית" כמו אכילה יכולה להיחשב כפעולה "רוחנית"?
• האם ההכנה לצום (האכילה המוקדמת) חשובה לדעתכם/ן באותה מידה כמו הצום עצמו? הסבירו

.

רמדאן ואיפטאר

המוטיב העיקרי של חודש הרמדאן הוא הצום והכוונות הראויות הנלוות אליו (התקרבות לאל, דאגה לזולת ולנזקקים וזיכוך הנפש והגוף). אך בסופו של כל יום צום מתרחשת סעודת האיפטאר שיש לה חשיבות רבה והיא חלק ממנהגי החודש.

קראו את שני התיאורים הבאים על האיפטאר וענו על השאלות.

عن الصّوم بالأدبِ ويرسم عميد الأدب العربيّ طه حسين صورة أدبيّة للحظات الإفطار فيقول:

فإذا دنا الغروب وخفقت القلوب وأصغت الآذان لاستماع الأذان وطاشت نكهة الطّعام بالعقول والأحلام، فترى أشداقًا تنقلب وأحداقًا تتقلّب بين أطباق مصفوفة وأكواب مرصوفة، تملك على الرّجل قلبه وتسحر لبّه بما ملئت من فاكهة وأترعت من شراب، الآن يشقّ السّمع دويّ المدفع، فتنظر إلى الظّماء وقد وردوا الماء، وإلى الجياع طافوا بالقصاع، تجد أفواهًا تلتقم وحلوقًا تلتهم وألوانًا تبيد وبطونًا تستزيد ولا تزال الصّحائف ترفع وتوضع والأيدي تذهب وتعود… ومع تعدّد أصناف الطّعام على مائدة الفطور في رمضان فإنّ الفول المدمّس هو الصّنف الأهمّ والأكثر ابتعاثًا للشّهيّة.من كتاب الأيّام، طه حسين

גדול סופרי ערב, טָהַה חוסיין, מצייר את התמונה הספרותית של הרגעים שלאחר ארוחת שבירת הצום:

בהתקרב שעת השקיעה, הלבבות פועמים והאוזניים מאזינות לקול המואזין. ניחוחות המאכלים מציפים את המחשבות והחלומות. צדי הפה ואישוני העיניים מתהפכים למראה המגשים העמוסים כל טוב ולמראה הכוסות המלאות. ליבו של הגבר שולט בו והוא נשבה במראה הפירות והמשקאות. והנה קול תותח רמדאן מפלח את האוויר. או אז הצמאים יורדים אל המים והרעבים סובבים סביב הקערות. פיותיהם טורפים וגרונותיהם בולעים. סוגים שונים של מאכלים מתחסלים וכרסות אומרות: הבו עוד. מגשים מתרוקנים ואחרים באים במקומם. ידיים הולכות ובאות והבטן שבה. ולמרות ריבוי סוגי המאכלים על שולחן האיפטאר [סעודת סיום הצום], הרי שהפול הוא הסוג החשוב ביותר והוא זה הפותח ביותר את התיאבון.מתוך ספר "הימים", טָהַה חוסיין

أسئلة للمناقشة:

• ما هي الأجواء السّائدة في النّصّ؟ ما هي الكلمات الّتي تدلّ على ذلك بوصف الكاتب؟
• ما هي القيم والأفكار الّتي تنعكس في النّصّ لوجبة الإفطار؟
• شارك ما يحدث في بيتك/ بلدتك عند وقت الإفطار. تطرّقوا للأجواء، للأعمال والقيم الّتي تنعكس من خلال هذه الأجواء.

שאלות לדיון ולמחשבה:

• מהי האווירה הרווחת בטקסט? סמנו מילים מרכזיות בתיאור של הסופר.
• מהם הערכים והרעיונות שמשתקפים בתיאור של סעודת האיפטאר (סיום הצום) בקטע שקראתם?
• שתפו במה שמתרחש בביתכם או בקהילתכם בעת ארוחת סיום צום (רמדאן, יום כיפור, תשעה באב או כל צום אחר) . התייחסו גם לאווירה, גם למעשים וגם לערכים המשתקפים בהם.

الصوم في الشعر: ما بين الفرد والمجتمع, ويقول الشاعر العراقي الكبير معروف الرصافي (1877 – 1945):

وَأَغْبَى العَالَمِينَ   فَتًى   أَكُولٌ  لِفِطْنَتِهِ  بِبِطْنَتِهِ    انْهِزَامُ إِذَا رَمَضَانُ   جَاءَهُمُ   أَعَدُّوا مَطَاعِمَ لَيْسَ يُدْرِكُهَا انْهِضَامُ وَلَوْ أَنِّي اسْتَطَعْتُ صِيَامَ دَهْرِي لَصُمْتُ فَكَانَ دَيْدَنِيَ الصِّيَامُ وَلَكِنْ لا أَصُومُ صِيَامَ قَوْمٍ تَكَاثَرَ فِي فُطُورِهِمُ الطَّعَامُ فَإِنْ وَضَحَ النَّهَارُ طَوَوْا جِيَاعًا وَقَدْ هَمُّوا إِذَا اخْتَلَطَ الظَّلامُ وَقَالُوا يَا نَهَارُ لَئِنْ تُجِعْنَا فَإِنَّ اللَّيْلَ مِنْكَ لَنَا انْتِقَامُ وَنَامُوا مُتْخَمِينَ عَلَى امْتِلاءٍ وَقَدْ يَتَجَشَّؤُونَ وَهُمْ نِيَامُ فَقُلْ لِلصَّائِمِينَ أَدَاءَ فَرْضٍ أَلا، مَا هَكَذَا فُرِضَ الصِّيَامُ

מערוף אל-רסאפי, מגדולי משוררי עיראק:

המטומטם באנשים זה נער אשר תאוותו רבה למאכלים וכרסו הגדולה מביסה את חוכמתו ובבוא רמדאן הם מכינים שפע של מאכלים שאין הבטן יכולה לעכלם.
לו יכולתי לצום כל חיי הייתי עושה זאת, והצום היה הופך להרגל אם כי איני צם צום של אומה, שארוחת האיפטאר שלהם עמוסה מאכלים ומטעמים וכאשר היום עולה הם הופכים רעבים, אך מתנפלים על האוכל בבוא החשיכה ויאמרו אם אתה היום מרעיב אותנו אנחנו נוקמים בך בלילה והם ישנים על בטן מלאה ואף מגהקים בשנתם.
אמור לצמים שהצום קיום מצווה ולא כך ציווה עליכם לצום.

أسئلة للمناقشة:

• ماذا ينتقد الشّاعر في القصيدة؟ ولمن يوجّه هذا الانتقاد؟
• بماذا يختلف صيام الشّاعر عن صوم قومه؟ ما هي الأمور الّتي يجب أن يحتويها الصّوم حسب رأي الشاعر؟
• "وَقَالُوا يَا نَهَارُ لَئِنْ تُجِعْنَا فَإِنَّ اللَّيْلَ مِنْكَ لَنَا انْتِقَامُ " عن أيّ انتقام يتحدّث الشّاعر؟ وكيف ظهر هذا الانتقام؟
• صَوّر كلّ من الشّاعر الرّصافيّ والكاتب طه حسين شهر رمضان بطريقة مختلفة. كيف تفسّر اختلاف الصّورتين؟ ما الّذي جعل كلّ منهما بوصف شهر رمضان بطريقة مختلفة؟ وكيف كنتم تطمحون أن يكون صومكم؟

שאלות לדיון ולמחשבה:

• מה הביקורת שמציג המשורר בשיר? כלפי מי הוא מפנה את הביקורת שלו?
  במה נבדל הצום של המשורר מהצום של בני הקהילה שלו? אילו רכיבים נוספים כולל הצום מבחינתו?
• "אם אתה היום מרעיב אותנו, אנחנו נוקמים בך בלילה" – על איזו נקמה מדבר המשורר? איך מתבטאת נקמה זו?
• במה נבדל התיאור של המשורר מערוף אלרסאפי מתיאור אווירת הרמדאן של הסופר טהה חוסיין? במה שונה החוויה של כל אחד מהכותבים, המביאה אותם לתאר אותו חודש ואותה מצווה בצורות אחרות כל כך?

.

ענייני פורים

חג הפורים נפתח ביום צום (תענית אסתר כהזדהות עם הצום של אסתר כפי שמופיע בסיפור המגילה) אך אחת ממצוות החג היא הסעודה/המשתה המתרחשת למחרת היום. בקטע הבא, מסכם הרמב"ם (רבי משה בן מימון) את ההלכות והכללים הנהוגים בסעודה זו.

כֵּיצַד חוֹבַת סְעֻדָּה זוֹ? שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעֻדָּה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ. וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּתוֹ. וְכֵן חַיָּב אָדָם לִשְׁלֹחַ שְׁתֵּי מְנוֹת בָּשָׂר אוֹ שְׁנֵי מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין לַחֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט יט) "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ", שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹחַ לְרֵעִים מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין לוֹ מַחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ זֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:

וְחַיָּב לְחַלֵּק לָעֲנִיִּים בְּיוֹם הַפּוּרִים. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי עֲנִיִּים נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מַתָּנָה אַחַת אוֹ מָעוֹת אוֹ מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ מִינֵי אֳכָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט כב) "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים", שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְעוֹת פּוּרִים אֶלָּא כָּל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטּל נוֹתְנִין לוֹ. וְאֵין מְשַׁנִּין מָעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת:

מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז טו) "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ב' ט"ו

שאלות לדיון והבנה:

הרמב"ם בעקבות הנאמר במגילת אסתר, במשנה ובתלמוד, מסכם את העקרונות החשובים בסעודת הפורים. עשו רשימה של הדברים שחייבים להתקיים בסעודת הפורים לפי הרמב"ם.

בקוראן (סורת הפרה) מופיע המשפט הבא בהקשר לצום: "איש כי יוכל וחדל לצום, יזון דל [עני] לכפר בעד נפשו; אך טוב לכם לעשות זאת מנדבת ליבכם [מרצונכם החופשי],‏ וטוב ממנו אם בזה תצומו,(זה יהיה הצום שלכם)‏ לו תבינו!"
השוו את הפסוק מהקוראן לדברי הרמב"ם שבקטע: "מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו." מה דומה ומה שונה בין דברי הרמב"ם לפסוק מהקוראן?

בטקסטים שקראתם ישנן גישות שונות לאוכל ולסעודה. אלו מן הטקסטים מתייחס לסעודה ולארוחה בצורה חיובית ואלו מן הטקסטים מזהירים מפניה?

סיכום

מתוך עיון במקורות השונים עולה כי במסורות הדתיות, האוכל וההימנעות ממנו אינם רק פעולות פיזיות, אלא מרכיבים חיוניים בעיצוב הזהות הרוחנית והחברתית.

מצאנו כי הסעודה יכולה לקבל מעמד של צום (בתלמוד), לשמש כהשראה וזכרון של חוויה חושית ואנושית (אצל חוסיין), להפוך לזירת מאבק בין יצר למשמעת (אצל אל-רסאפי), או לשמש כפתח לחסד חברתי (ברמב"ם ובקוראן). בדומה לכך, צום הארבעים בנצרות ממחיש כיצד ההימנעות הממושכת ממאכלים מסוימים – כגון בשר, ביצים, חלב, שמן ויין – נועדה לשמש כלי לזיכוך הנפש ולעבודה מוסרית.

בסופו של דבר, המקורות כולם מדגישים שהצום והאכילה הם אמצעים לעשיית הטוב, והאתגר האמיתי הוא היכולת להפוך את המפגש שלנו עם האוכל – בין אם בדרך של משתה ובין אם בדרך של הימנעות – למעשה של מודעות, חוויה, ודאגה לזולת.

בברכת רמדאן כרים, צום מבורך ופורים שמח