תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

"נחישות בתיקון עולם": פרס פְלֶג הוענק לרבה תמר אלעד אפלבום

פרס פְלֶג ניתן מדי שנה לאות הוקרה על השגים יוצאי דופן במחקר ובהבנת זרמים שונים ביהדות, והוענק לאלעד אפלבום על "העמקת הקשרים ועידוד ההפריה ההדדית בין חלקי העם לגווניו, בישראל ומחוצה לה"

פרס פְלֶג להישגים יוצאי דופן במחקר ובהבנת זרמים שונים ביהדות ניתן השבוע לרבה תמר אלעד אפלבום, מסיידת קהילת ציון וכן מייסדת וראשת בית מדרש שותפה בבית המדרש לרבנות ישראלית במכון הרטמן.

בטקס, שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים אמר רקטור האוניברסיטה, פרופ' תמיר שפר: "פעולתייך בתחום התרבות והחברה היהודית שינו מהיסוד את מפת ההתחדשות היהודית בישראל, ויצרו גשר של ממש בין מגזרים שונים בחברה הישראלית, ובין המורשת היהודית ארוכת השנים לאתגרים הניצבים בפנינו בעידן המודרני. את עוסקת בנחישות בתיקון עולם, בהקשר היהודי והכלל אנושי, ברמת הפרט הקהילה העם המדינה ואף ברמה הבינלאומית."

הרבה אלעד אפלבום אמרה בהקדמה להרצאתה כי "יהודי זה מלשון תודה" ובהמשך לכך הודתה להוריה, בן זוגה ובנותיה, למנהיגות קהילת ציון, ולמנהיגות הרבנות הישראלית, שתיארה אותם כ"סמל למסירות נפש ושותפות אמת, אנשים שלימדו אותי שטוב לחיות בבית האהוב שלנו ביחד…

"זה הכפר שאני שייכת אליו, של תשומת לב חברתית, רחבה, של חזון יהודי לאומי ואנושי גדול לכולנו, של השקפת עולם בה חולמים עושים ועושות, שערים רבים לחיים מלאים של הבנה וסובלנות בעולם היהודי והישראלי."

בהמשך התייחסה ארוכות למציאות הנוכחית בישראל: "לא קל בכלל לקבל פרס בימים של שבר לאומי וחברתי איום ונורא… מיליוני לבבות קרועים ונשברים. כולנו נושאים שאלות רציניות מאוד על עתידנו. ואני עומדת כאן בצום, בתענית, מטולטלת לגמרי, מחוסר ההבנה, וחוסר הסובלנות שכולנו חווים. אני לא ישנה, לא מצליחה לטעום אוכל. פגשתי כל כך הרבה אנשים שבורי לב מכל הצדדים וההשקפות. מעולם לא הרגשתי כך את הפגיעות שלנו, את המתח העמוק והנתק העמוק, כמו עכשיו.

"מעולם לא הרגשתי חרדה איומה ומוחשית כל כך מהאפשרות שבדיוק אחרי השנים שבהם כבר איבדנו את פרס ההבנה והסובלנות שלנו, אחרי 2,000 שנות גלות, לא נזכה סוף סוף, אחרי ששבנו מהגלות, לחיים מלאים של הבנה וסובלנות. ואני יודעת שאני לא לבד. כולנו מטולטלים עד היסוד. לנגד עינינו העם היהודי נופל וצולל ונלכד ונשבר בתהום הפלגה והפלגנות".

תפילה לריבון העולמים

לקראת סיום דבריה, הרבה אלעד-אפלבום, הנמצאת בשביתת רעב בשל המתיחות הגדולה בישראל, חזרה לדברי מקורות וסיימה בתפילה: "מה יעשה אדם בשעה של גסות רוח, שואל המדרש, ועונה, יחזור אדם ויסתכל במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, באורך רוח, שנשמת כל אחד ואחד – מסורים בידו. ואני מסתכלת, מסתכלת ומבינה לעומק, כמה אורך רוח דרוש פה, כשנשמת כל אחת ואחד – מסורה בידי כולנו.

"יהודי מלשון תודה, אבל יהודי גם מלשון וידוי, צריך להתוודות על הרגע הזה שהגענו אליו. ויהודי מלשון הד, כל כך הרבה דורות חלמו, העבירו את ההד מהם עד אלינו, מדור לדור, עד שנגיע, כל כך הרבה זמן לא חיינו יחד, יש לנו כל כך הרבה מה להשלים, ובמקום להקדיש את הזמן להכיר זה את זה, לעשות תיבת תהודה זה עם זה, במקום זה – בימים אלה – אנחנו האיום הכי גדול זה לזה, ומסכנים את שיבת ציון שלנו באי הבנה ואי סובלנות, על סף תוהו ובוהו, תלויים זה עם זה על בלימה. יהודי מלשון הדדיות, האם אנחנו, ששבנו אל ארץ ישראל, האם נצליח לשמוע את הד הדורות, את האזהרה ששלחו שלא ניפול לאותו בור, האם נצליח לחיות חיי הדדיות, הבנה סובלנות, חיי ריבוי וריפוי וערבות. האם נצליח לדרוש מהמנהיגים לשמור על הרקמה הלאומית החברתית העדינה, שהיא הנכס הכי יקר שלנו, ולהתעלות ולעלות ולהגיע, אל ארץ ציון וירושלים.

"מלמד השפת אמת: ומצדיקי הרבים ככוכבים. נצליח, אם נצדיק את הרבים, את הריבוי. אם נהיה שליחי ציבור לריבוי. אם נהיה אנחנו, ויהיו מנהיגי ישראל כולם, שליחי ציבור, כהנים שנושאים את חושן ישראל על לבם ובראש דאגותיהם. אם נצליח להמשיך יום יום, בדרך הארוכה, כל עוד ניתן לנו, ולהיות מצדיקי הרבים והריבוי כולו, יחידים מיעוטים מגזרים שונים מגוונים. להיות מגיני ההבנה והסובלנות. כי כח הכוכבים להאיר בלילה בתוך החשיכה, אומר השפת אמת. ומשימת ימים אלה, היא להיות כוכבים, רבים, בכל מקום שאנחנו, להאיר זה לזה את הדרך, אורות קטנים רבים, בתוך החשכה.

"אור חדש, על ציון תאיר. אור חדש, שעשוי מהמון כוכבים, פנסים קטנים, מאירים זה לזה את הדרך. על זה אמר ישעיהו: העם ההולכים בחשךְ ראוּ אוֹר גּדוֹל. רק כשנעמוד עם, נעמוד ִעם, נעמוד ביחד, מאמינות ומאמינים זה בזה, כשנעמוד הרבה, מגוונים, מסרבים לכבות פנסים, מאירים זה לזה במסע שיבת ציון הגדול של החברה הישראלית אל עצמה, אל שליחותה לייעודה – אז נעשה אור גדול, לעם היהודי, לכל יושבי ויושבות ישראל כולם, ולעולם.

"כשצמים, כל הגוף כואב. ובימים אלה, גם כשלא צמים. לכל כך הרבה מאיתנו כואב עכשיו הגוף. כואבת לנו הארץ האהובה, כל כך. ואני צמה וכואבת, ומאמינה ומתפללת:

רבון העולמים…. רבון העולמים!
חננו שנזכה לחיות ברחמים ובערבות, בשלום ובאחדות בינינו….
ותשמרנו שלא נאמר שאי אפשר.
רק נזכור שזהו הערבות, להשתדל באהבת כל ישראל.
ורחם על הדור הזה, והושיענו מן הצער ומן הצרות,
שנישמר מאד מאד, מן החורבן ומשנאת חינם,
שלא שבנו לציון ועיר הקדש –
אלא על מנת להתקין ריבוי וריפוי וערבות ושלום בינינו.
ותן לנו לב לראות במעלת ישראל ולדבר בעדנו ברכה ושלום.
והגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום.
ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום.

***

לאורך השנים הוענק פרס פְלֶג לאישים ולגופים שמשלבים במעשיהם ובתורתם את המסירות לקידום ההבנה בין פלגי העם היהודי בזמננו. בשנים קודמות ניתן הפרס, לרב מיכה אודנהיימר ממקימי בית מדרש אלול, לבמבי שלג ז"ל מייסדת המגזין "ארץ אחרת", לד"ר יהודה מימרן מנכ"ל "כל ישראל חברים", למרכז החינוכי חנתון, לעמותת גשר ולמייסדה הרב ד"ר דניאל טרופר, ולתוכנית הלימודים רביבים של האוניברסיטה העברית.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics