לחסידי הטרנספר בישראל יש סיבה טובה לחגוג: מה שנשיא ארצות הברית הציע לגבי עזה הוא אכן טרנספר — כך עולה בבירור מדבריו. ואולם, החגיגה תהיה קצרה. הלקח מהפרשה הזאת יהיה, שטרנספר של תושבי השטחים הוא בלתי אפשרי לחלוטין, אפילו כאשר נשיא ארה"ב תומך בו.

זה שהדבר בלתי אפשרי נאמר פעמים רבות, אבל מטבע הדברים הטענה הזאת לא עמדה מעולם למבחן מעשי. רעיונות מופרכים באמת קשה להפריך, כי אין הזדמנות להעמיד אותם במבחן המעשה. עכשיו סיפק דונלד טראמפ הזדמנות לבחון את מעשיותו של רעיון הטרנספר והתשובה תגיע בקרוב.

ואולם, בינתיים יש לקבוע בצער, שגם המרכז הישראלי עמד למבחן בפרשה הזאת, ותגובתו היא כישלון פוליטי ומוסרי. מובן שקשה לראשי המרכז לדחות "מתנה" כביכול, שמציע הנשיא האמריקאי לישראל, אבל אין זה מקרה רגיל. הרבה פעמים האשימו את ישראל בטיהור אתני, או בשאיפה לטיהור אתני, שלא בצדק, אבל עם טיהור אתני אמיתי אסור לשחק משחקים. דבריו של טראמפ אינם "חשיבה יצירתית" כדברי בני גנץ, ומסיבת העיתונאים שבה נאמרו לא היתה "טובה לישראל" כדברי יאיר לפיד.

יש החושבים שאמנם מה שמציע טראמפ לא יקרה, אבל אולי תצמח לישראל תועלת כלשהי מהעלאת הרעיון. אינני מאמין בכך. "יוזמת" עזה של טראמפ דומה באופיה להצעתו החוזרת להפוך את קנדה למדינה ה–51 של ארצות הברית, הצעה שהיא סוג של הטרדה מינית במסווה של יוזמה מדינית.

טוב לחשוב לפעמים מחוץ לקופסה, בתנאי שהחשיבה היא רצינית. כשהיא בלתי רצינית ובלתי מוסרית בעליל, זה לא עוזר לה שהיא מחוץ לקופסה. אכן, חשוב שהבריונים והגנגסטרים בעולם, ובמזרח התיכון בפרט, יפחדו מכוחה של ארה"ב, מה שלא תמיד קרה תחת ממשלים שוחרי טוב כמו ממשל ביידן.

גם מבקריה החריפים של ארה"ב אינם יכולים לומר ביושר שהיו רוצים לחיות בעולם שבו הבריונים והגנגסטרים אינם חוששים ממנה. אך אין פירוש הדבר שזהו רעיון טוב להושיב בבית הלבן את הגרסה האמריקאית של ולדימיר ז'ירינובסקי המנוח. לאורך זמן, לאחר שיירגעו החגיגות של הימים הראשונים, זה לא יתרום לעוצמתה של ארה"ב, ולא לדימוי העוצמתי שלה — גם אם באופן נקודתי יכולה לצאת מזה תועלת כלשהי.

יכול מאוד להיות שהיום טראמפ מרתיע את האיראנים. אין לי קושי לקבל בשורת גאולה מטראמפ, ואני מנחש שלימין הישראלי עוד יהיו הזדמנויות להתאכזב מהגיבור הנוכחי שלו. אבל שום דבר טוב לא צפוי לצמוח מיוזמה, שכל נגיעה בה תהווה סכנה קיומית למשטרים המתונים בעולם הערבי.

אסור לתת יד לאשליה המסוכנת ביותר בפוליטיקה שלנו: שיש לישראל אפשרות להחזיק בשטחים בלי להחזיק בתושביהם

מכל מקום, מפלגות המרכז בישראל אינן מנהלות את הדיפלומטיה המזרח־תיכונית. מחויבותן העיקרית היא כלפי דעת הקהל הישראלית. אסור לתת הכשר עקרוני כלשהו לרעיון הטרנספר. מנהיגי המרכז יכחישו שעשו זאת, והם בוודאי לא עשו זאת במפורש — אבל עוד ייעשה שימוש שלילי מאוד במה שהם אמרו ובמה שהם נמנעו מלומר בימים אלה. ואסור לתת יד לאשליה המסוכנת ביותר בפוליטיקה הישראלית — זאת שלטווח ארוך יש בה סכנה קיומית: האשליה שיש לישראל אפשרות להחזיק בשטחים בלי להחזיק בתושביהם.

ראוי לשים לב לכך שבנימין נתניהו נזהר מלחתום על רעיון הטרנספר בדברי התמיכה הצפויים שלו ב"רעיון המבריק" של טראמפ. בראיון ל"פוקס ניוז" העמיד נתניהו פנים כאילו טראמפ לא הציע העברה כפויה, וכאילו מדובר ביציאה זמנית: "אבל הרעיון לאפשר לתושבי עזה שרוצים לעזוב לעשות זאת — מה רע בזה? הם יכולים לעזוב, אחר כך הם יכולים לחזור. הם יכולים לעבור למקום אחר ולחזור, אבל מוכרחים לבנות את עזה. זהו הרעיון הטוב הראשון ששמעתי".

לזכותו של נתניהו ייאמר, שהוא סילף את דברי טראמפ תוך כדי אימוצם — סילוף שגם דוברת הבית הלבן ושר החוץ האמריקאי אימצו באופן חלקי, כשדברו על ה"זמניות" כביכול של עזיבתם של תושבי עזה. טראמפ עצמו לא דיבר על "מי שירצה לעזוב" — הוא דיבר במפורש על העברת כלל האוכלוסייה של עזה ל"קהילות יפהפיות" במצרים ובירדן. כמו כן, הוא לא הבטיח — אף לא ברמז — שהעזתים יוכלו לחזור. גן העדן הנדל"ני בשליטת ארה"ב שהוא מבטיח לבנות שם אינו מניח אפשרות כזאת.

יכול להיות שטראמפ עצמו עוד יאמץ את הסילוף המרכך הזה, אבל זה לא מה שהוא אמר. זהו הבסיס האיתן שעליו בונה בצלאל סמוטריץ' את חלום הטרנספר שלו: הרצינות של טראמפ וההקפדה המפורסמת של נתניהו על דיוק עובדתי, עליה כבר הזדמן לסמוטריץ' לחוות את דעתו.

• המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"