תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

רפורמת הבגרויות: איך מצפים ללמידה משמעותית בלי מספיק ידע?

משרד החינוך מבקש לבטל חלק מהבגרויות המצריכות שינון של חומר לטובת "למידה משמעותית". הבעיה היא שאי אפשר לתת פירוש משמעותי לדברים, בלי ידע רחב היקף אשר נקנה בלימוד שיטתי, אפילו טכני
יש יתרונות בלמידה רציפה ועקבית. 
תלמידים במבחן
(צילום: מתוך ויקיפדיה)
יש יתרונות בלמידה רציפה ועקבית. תלמידים במבחן (צילום: מתוך ויקיפדיה)
פרופ' אבישלום וסטרייך הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית שבמכון שלום הרטמן ופרופ' חבר במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. הוא מרכז את סמינר ההלכה במרכז קוגוד (יחד עם רונית עיר-שי), ובמסגרתו הוא עוסק בהיבטים הנוגעים למפגש של ההלכה עם החיים המודרניים. בין השאר, אבישלום דן בשאלות הנוגעות למשפחה ולשינויים שחלו בה מבחינה חברתית, משפטית והלכתית, ולדוגמא: בעיית העגונות ופתרונותיה או היחס לטכנולוגיות פריון מודרניות. אבישלום חבר גם בקבוצת החשיבה בנושא

בנאום קנוני שנשא דונלד רמספלד בשנת 2002, טרום מלחמת המפרץ השנייה, תיאר מזכיר ההגנה האמריקאי תחת ממשלו של ג'ורג' וו' בוש את פערי המידע המודיעיניים שעומדים בפני ארה"ב כך:

There are known knowns; there are things we know we know. We also know there are known unknowns; that is to say we know there are some things we do not know.

But there are also unknown unknowns — the ones we don't know we don't know. And if one looks throughout the history of our country and other free countries, it is the latter category that tends to be the difficult ones.

בתרגום חופשי: יש דברים שאנחנו יודעים, ויש דברים שאנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים אותם. המצב המורכב יותר הוא כאשר אנחנו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים.

הלוגיקה והרטוריקה מסורבלות, אבל האמירה נכונה: הבעיה הגדולה ביותר נעוצה בכך שיש דברים שחוסר הידע שלנו לגביהם כל כך עמוק, שאין לנו מושג שאיננו יודעים אותם, ולכן אין לנו מושג שאנחנו צריכים לחפש אותם.

משרד החינוך יצא ברפורמת בגרויות חדשה: ביטול בחינות הבגרות החיצוניות במקצועות הומניים (תנ"ך, ספרות, אזרחות והיסטוריה) וביסוס הציון במקצועות אלה על הערכה פנימית. כתחליף לבחינה, התלמידים יכתבו "עבודת חקר בין-תחומית" בשניים מהמקצועות הללו. המוטיבציה לכך לא הוסתרה: לא עוד שינון, לא עוד למידה מסורתית, אלא "למידה משמעותית". מה זה אומר? למשל, במקום "להקיא חומר" (כהגדרה אפשרית למה שקורה בבחינה חיצונית רגילה, בה נדרשים התלמידים, לא עלינו, להפגין ידע), תלמידים ותלמידות יכתבו מעין עבודה סמינריונית שדורשת כלים מגוונים לניתוח והעמקה.

אבל איך יעשו זאת? על סמך מה? מתוך איזה מטען?

תלמידים מן השורה ינסו לחפש קצת בגוגל. המהדרים יחפשו עוד קצת במאגרי מידע. אבל מה הם יחפשו? כשאין רוחב ידיעה, אין שום עומק שמאפשר את החיפוש. ה-unknown unknowns, אותם דברים שהתלמידים כלל לא יודעים שיכולים להיות קיימים, רבים מדי (עד כדי כך שגם בוט מתוחכם לא ישכיל לעמוד עליהם), והסיכוי שהלמידה תהיה "משמעותית" – קלוש.

ללמוד מהדף היומי

נשווה זאת למהפכה המתרחשת בשנים האחרונות וחוצה קבוצות, מגדרים, גיאוגרפיה ופוליטיקה: מהפכת "הדף היומי" בלימוד הגמרא. מה כל כך מושך בלימוד ממושך, סיזיפי לפעמים, טכני לפעמים, לימוד "לא משמעותי", שאינו תמיד ברמת ריגוש גבוהה? (גילוי נאות: אני לא באמת חושב כך.) התשובה: ההיקף, רוחב היריעה והפרספקטיבה העצומה שלימוד כזה מייצר. הנוף המרהיב שנפרש לנגד עינינו ככל שאנחנו הולכים ומתמידים. וגם אם לא תמיד זוכרים, אנחנו יודעים איפשהו שהדברים קיימים. ה-unknown unknowns הופכים לכל הפחות ל-known unknowns.

נתבונן בדוגמא קטנה מסופה של מסכת מועד קטן, אותה סיימו לפני ימים אחדים לומדי ולומדות הדף היומי. הנושא הכללי של המסכת הוא ימי חול המועד, אבל חלק ניכר ממנה עוסק דווקא בדיני אבלות ובמוות. לקראת סופה מובאים מספר סיפורים שבהם מתמודדים חכמים בדרכים שונות עם מלאך המוות. בין סיפורי החכמים הללו מופיע גם ר' חייא, שכפי המתואר, מלאך המוות לא יכול היה לפגוע בו, כנראה בגלל גדולתו בתורה. אולם מלאך המוות לא מתייאש. הוא מתחזה לעני הדופק בדלת ומבקש פת:

יומא חד אידמי ליה כעניא, אתא טריף אבבא. אמר ליה: אפיק לי ריפתא. אפיקו ליה.

תרגום: יום אחד נדמה לו כעני. בא, דפק על הפתח. אמר לו: הוצא לי לחם. הוציאו לובבלי מועד קטן, כח ע"א

לאחר שקיבל העני – הוא מלאך המוות – את הפת, מבקש מלאך המוות רחמים(!) מר' חייא: כשם שריחמת על העני, כך רחם עליי ותן לי לעשות את מלאכתי.

הסיפור משתלב היטב בהקשרו המקומי ואפשר להבינו מתוכו בלי להרחיק נדוד. אך מעט פרספקטיבה מלמדת אותנו שחבויים בו מימדים נוספים. תמונת העני הדופק בדלת ומבקש פת בהקשר של מוות מופיעה גם בהזדמנויות אחרות בתלמוד. כך, בסיפור "תנורו של עכנאי", המתאר את מחלוקת ר' אליעזר וחכמים, המאבק המר, המוביל לנידוי ולחרם, נחתם במיתתו של רבן גמליאל, שכנראה הוביל יחד עם ר' יהושע את ההתנגדות לר' אליעזר. סיום דרמטי זה של הסיפור מלווה במוטיב עני הדופק בדלת, ובדומה למעשה בר' חייא, גם כאן זו הקדמה למוות. דפיקת העני בדלת וההיענות אליה של אמא שלום, אשתו של ר' אליעזר ואחותו של רבן גמליאל, אפשרה לר' אליעזר ליפול על פניו ולהתפלל מתוך צער עמוק על הפגיעה בו, מה שהוביל למיתתו של רבן גמליאל בידי שמים:

אתא עניא וקאי אבבא. אפיקא ליה ריפתא. אשכחתיה דנפל על אנפיה. אמרה ליה: קום, קטלית לאחי!

תרגום: בא עני ועמד בפתח, הוציאה לו לחם. מצאה (אימא שלום, אחותו של רבן גמליאל, את בעלה, ר' אליעזר) שנפל על פניו. אמרה לו: קום, הרגת את אחי!בבלי בבא מציעא, נט ע"ב

הזיקה בין הסיפורים מעוררת מחשבה ויש לה משמעויות רבות. מדוע דווקא החסד עם העני מוביל למוות? שמא המסר קשור דווקא לשער הסגור, שבפתחו נזקק העני לעמוד, מחוץ לעולמם של חכמים? הדיון בכך זוקק מסגרת אחרת, אולם מה שחשוב לענייננו הוא שללא ההיכרות עם ההקבלה הסגנונית ה"טכנית" – כלומר, ללא היקף הידע – לא היינו יודעים שמדובר במוטיב ספרותי, והסמלים המהותיים לא היו מקבלים משמעות רעיונית.

יש ממדי עומק בטקסטים, המתכתבים עם טקסטים אחרים. רק באמצעות ידע נרחב ובקיאות אפשר להניב פרשנות משמעותית

ואם הגענו לתנורו של עכנאי, נגלה שאנחנו מוצאים את עקבותיו במקומות נוספים רבים בתלמוד, שללא למידה עקבית, סדורה ורציפה, לא היינו יודעים על קיומם. כך, למשל, בתחילת מסכת מגילה מסופר על כך שכאשר תרגם יונתן בן עוזיאל את התורה לארמית "הזדעזע העולם" ויצאה בת קול ותבעה: "מי הוא זה שגילה סתרי לבני אדם?!" תגובתו של יונתן בן עוזיאל חשובה לענייננו:

עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם. גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל.בבלי מגילה, ג ע"א

גם כאן, הסיפור מובן מתוך עצמו, אולם ההיכרות עם ים התלמוד מוסיפה לו עומק רב שכן היא מגלה את הדמיון לסיפור תנורו של עכנאי:

ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל.

שני המעשים מקבילים בסגנונם ובמוטיבים שבהם (בת קול, נוסח הכרזה זהה של החכמים), והם מאירים זה את זה: יש בהם מתח בין סמכותם של חכמים לבין המסורת; בין חדשנות פרשנית, שיש בה משום "גילוי סתרי תורה", לבין הרובד הגלוי של המקרא.

חיי רוח – לא בחלל ריק

כמובן, הדבר נכון לא רק ביחס לניסיון להקיף את התלמוד אלא גם בנוגע לפרוייקטים אחרים שמעניקים רוחב יריעה ותשתית להעמקה, כדוגמת מפעל 929, המתחיל בימים אלו את הסבב השלישי של לימוד התנ"ך כולו. קצרה היריעה מלהדגים את חשיבותו של מפעל זה, לא רק להבנת התנ"ך וספרות חז"ל, אלא גם לספרות ולשירה העברית המודרנית; וגם כאן – עוד לא נוצר הבוט שניחן ברגישות המספיקה כדי לאתר ולהציף את כל מה שמתגלה מתוך לימוד עקבי, מתמיד וסיזיפי.

אינני טוען שלא ניתן להבין טקסטים או רעיונות ללא פרספקטיבה רחבה. אדרבה, חשוב ללמוד את הדברים בכל שלב ובכל רובד. אולם קיימים ממדי עומק אותם ניתן לחשוף ולפתח רק באמצעות היקף רחב. "למידה משמעותית" והעמקת חקר אינם יכולים להיעשות בחלל ריק. כדי לקשר בין רבדים, בין טקסטים ובין מסרים, כדי להבין תהליכים ומגמות, נחוץ עומק והיקף של ידע. הדבר נכון בעצם בכל הקשור ללמידה, ולרוח. הכרזה על למידה משמעותית ואפילו על "עבודה סמינריונית" לא יספיקו. מהפכת הדף היומי, 929, ואפילו למידה רציפה ועקבית של "חומר" (במובן הישן והטוב) הן שנותנות לנו את זה. חוששני שרפורמת משרד החינוך אינה מקרבת אותנו ליעד.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics